את הלהקות שנותרו בחיים לאחר שגל הרוק ששטף את ישראל בתחילת הניינטיז גווע, אפשר לספור על כף יד אחת, ועוד יישאר עודף. יש כמה סיבות לכך שכנסיית השכל, שחגגה בחמישי האחרון בהיכל התרבות 25 שנות יצירה, לא רק נותרה בחיים, אלא ממשיכה להתפתח ולרגש את הקהל שלה. לצד השירים שתמיד נעים לשוב אליהם: מ"אני מאמין" מאלבום הבכורה המטלטל, "קח שירים" האוונגרדי שזכה לביצוע קודר ומרשים, "שום דבר לא יפגע בי" המצמרר בפתיחת ההדרן ועד ל"איך זה מרגיש", לנצח השיר הכי טוב שלהם בלייב, נדמה שזו תחושת אנחנו נגד העולם שמאפיינת כל מי שמתעקש לעשות דברים קצת אחרת. גם האורחים שהצטרפו לחגיגה הארוכה – קפה שחור חזק, עמיר בניון והחברים של נטאשה – מקפלים בביוגרפיה שלהם קווים דומים.
הערב החגיגי הזה שבו הם שייטו במעלה ובמורד הקטלוג העשיר שלהם, הזכיר שוב שכמעט שום דבר לא הלך להם בקלות. תמיד היה משהו מורבידי בכנסיית השכל, וגם החגיגה שלהם הרגישה לא פעם מעט מהוססת. יורם חזן הסולן והמנהיג אמנם עלה לבמה בכובע רחב שוליים ובחליפה אדומה במין שילוב בין בוב דילן המאוחר לפרינס עליו השלום, אך לפחות בהתחלה הקהל נותר קפוא. ב"מה נשאר", שהוביל למסיבה המרוקאית עם "בואי מהפכה" ו"קאוונה ווחדה" והביצוע עם בניון ל"הכל עד לכאן", החלה ההפשרה.
כשהחברים של נטאשה פתחו עם "בדקה אחת שפויה", לרגע לא היה ברור מי מרים למי – האורחים או המארחים. אחרי הביצוע הנהדר ל"ואם כבר לבד" הכנסייה כבר חגגה בעצמה עם "השיר מהגן" ו"תנו לי לשתות". גם הקהל שנהר לבמה סוף־סוף השתחרר ונמס בהנאה.