נניח שהרב אלישיב, גדול הפוסקים החרדים שחיים עמנו היום, היה אומר את הדברים שאמר הרב עובדיה יוסף, האם היינו מתרגזים באותה מידה? כנראה שלא. אלישיב, שנחשב הרבה יותר מעובדיה יוסף ברחוב החרדי, אינו מוכר לציבור החילוני, ומה שיותר חשוב, הוא משפיע הרבה פחות על החיים שלנו. נכון, הוא אחד ממנהיגיה של אגודת ישראל, אבל אגו"י קטנה מש"ס, משפיעה פחות ממנה, ומכאיבה לנו פחות.
כלומר, הבעיה היא לא ההתבטאות של הרב עובדיה, אלא שלאיש שמתבטא בצורה כזו יש חלק כל כך מכריע בחיים הציבוריים שלנו. ואם להתנסח בלשון בוטה, הטיפש הזה הוא שלנו. לו היה סתם טיפש – מה איכפת לנו?
אלא שיש בעיה. עובדיה יוסף לא טיפש, גם לא בעיני חילונים שמכירים את כתביו או שנפגשו עימו. אדם ברוך, למשל, שהוציא ספר על סוגיות בהלכה, מדבר בהערצה על עובדיה יוסף. הוא מעריץ את חוכמתו ובז למי שרואה בו פרימיטיבי. אם הוא לא טיפש, לא בור ולא פרימיטיבי, מה הוא כן? ומה אנחנו?
אנחנו החילונים מתקשים להשלים עם העובדה שיש בארץ ציבור גדול של אנשים, שמפרש את המציאות אחרת מאיתנו. שהמיסטיקה היא חלק בלתי ניפרד מחייו, שמחפש הסבר אלוהי לכל פעולה, שלא מוכן להסתפק בהסברים רציונליים. כי הרי מה היה כל כך מזעזע בדברי עובדיה הפעם? הוא ניסה להתמודד עם שאלה שכל יהודי מאמין שואל – איך נתן אלוהים לשואה להתרחש? איך נתן הכל יכול לטבח של שישה מיליון בני אדם, ביניהם מיליון וחצי ילדים, להתרחש?
זוהי שאלה קשה לכל אדם מוסרי, אבל היא נוראה לאדם מאמין. מצוקת השאלה הובילה את עובדיה יוסף לתשובה. היא יכולה לקומם אותנו פחות ממה שהיא מקוממת, אם נקבל את ההסבר המרקסיסטי לקיום האלוהים, הסבר הגורס כי לא אלוהים יצר את האדם, אלא ההפך. האדם יצר את אלוהיו בצלם מצוקותיו שלו. הפתרון שמצא עובדיה יוסף לדילמה שמעלה השואה מעיד רק על דבר אחד - על גודל המצוקה שלו כאדם מאמין בהקשר של השואה.
לטעמי יש מן הברכה בחשיפת הציבור החילוני בארץ לאמירותיו של הרב עובדיה. בלעדיו היינו חיים בגן עדן של שוטים, משוכנעים כי מה שאנחנו קוראים בעיתונים ורואים בתיאטרון משקף את המציאות היחידה. האמת שונה. יש כאן הרבה אנשים שלא מיוצגים בתקשורת, ושהשפעתם על הסצינה המרכזית של התרבות הישראלית, אינה משקפת את מספרם הגדול.
אמירות כמו אלה של הרב עובדיה, ככל שהן מקוממות אדם חילוני, יש בהן משום פקיחת עיניים: זו הארץ שבה אנחנו חיים, הרבה אנשים חושבים כך, מותר להזדעזע, אבל כדאי גם לחשוב מה עושים רגע אחרי.
ודבר אחרון: בואו נחשוב לרגע כמה אנחנו החילונים, עם הנגישות (שלא לומר שליטה) שיש לנו על אמצעי התקשורת, והדעות שלנו שזוכות בדרך כלל להכרה, מזעזעים את הציבור המסורתי- דתי -חרדי באורח החיים שלנו.
