הצצה לבתה: הבית של הציפורים בסכנת הכחדה
הבתה, טבע שלא מוכר ודל ביחסי ציבור, משמש בית גידול למיני עופות בסכנת הכחדה אך הוא הולך ונעלם. הבתה היא שטח המאופיין בשיחים נמוכים המופיע בעיקר בשטחים הפתוחים. עם ריבוי שטחי הבנייה ונטיעת יערות, הבתה בישראל הולכת ונעלמת ויחד איתה ציפורים בסכנת הכחדה
בעת הקמת המדינה השתרעו הבתות על שטחים נרחבים, אך תנופת הבנייה הביאה לצמצום שטחי הבתות ותנופת נטיעות היער הכחידה את חלק מבתי הגידול הייחודיים האלה. שטחי בתה במצבם הטבעי נתפשים, שלא בצדק, בשטח נטול ערך.
כיום, בית גידול זה אינו נפוץ בהשוואה לנופי החורש הטבעי ולשטחים הנטועים הקיימים בישראל. בעיני הישראלים הפגיעה בצמחיה העשבית ונחשבת פחותה בחומרתה מפגיעה בעצים ומוסדות התכנון נטו ביתר קלות, משך שנים, לאשר תוכניות פיתוח הפוגעות בשטחים אלה.
מסקירה של החברה להגנת הטבע עולה כי עופות חובבי בתה, המאופיינית בשטח שיחי או עשבוני, נמצאת בסכנה קשה, בהם שרקרק ירוק מצוי, חמריה, סבכי ערבות ועוד. הסקירה מתפרסמת לקראת יום עיון משותף לחברה ולרשות הטבע והגנים שיתקיים בכפר תבור בנושא שימור הבתות.
למעלה ממחצית מבעלי הכנף המצויים בבית הגידול הייחודי הזה מוגדרים כאדומים. מין אדום הוא זה הנמצא תחת איום מיידי, שיש לנקוט בפעולות ממשיות כדי למנוע את הכחדתו המקומית או העולמים. מקומם של מינים בספר האדום של החברה להגנת הטבע נקבע על פי אמות המידה של איגוד השימור העולמי לשמירת טבע (IUCN).
העופות חובבי הבתה הם קבוצה של מינים מתמחים, היודעים לנצל אזורים יובשניים וחשופים יחסית. המינים הללו רגישים מאוד לכל פיתוח ושינוי דוגמת נטיעות ורעיה, ודורשת שטחי בתה נרחבים ורצופים לצורך קיומם.
היערות והיישובים נוגסים בבתות
לאורך השנים לא הוקדשה תשומת לב מיוחדת לשימור שטחי הבתה, והם הלכו והצטמצמו כתוצאה מנטיעות וייעור. מסיבות אלה נפגעה קבוצת מינים זו באופן חמור ביותר, ורבים מהמינים הכלולים בה נמצאים כיום בסכנת הכחדה.
האזורים שבהם נרשמו הירידות החדות ביותר במגוון המינים חובבי הבתה הם הגליל המערבי, הכרמל, רמות מנשה ומערב השומרון, בעוד השטחים שבהם מגוון מתמחי הבתה הוא גבוה יחסית כוללים את רמת הגולן, מזרח הגליל ושפלת יהודה.
21 מינים הוכללו בקטגוריה זו, מהם 11 בסיכון גבוה: גיבתון אדום-מקור, גיבתון שחור-ראש (מין זה נכחד מכל אזורי הקינון שלו מחוץ לחרמון, צפון הגולן ועמק בית נטופה בשל פיתוח והרס בתי גידול ותהליכי סגירת חורש), חמריה, חנקן אדום-גב, סבכי ערבות, סלעית קיץ, פפיון הרים (נמצא רק בישראל, לבנון, סוריה וירדן) , פפיון צהוב, שיחנית גדולה, שרקרק ירוק ושרקרק מצוי.
מדובר בכ-38 אחוז מאוכלוסיית בעלי הכנף ששוכנת בבית הגידול העשבוני הזה. בעקבות פעולות ייעור בעלי החיים האופיינים לבתה, כמו פפיון הרים, סלעית קיץ וסבכי ערבות, נדחקו ואת מקומם תפסו מיני חורש סתגלניים כמו עורבני, שחרור וירגזי.
הבתה היא שטח חיוני עבור דורסים דוגמת בז אדום ועיט ניצי המצויים בסכנת הכחדה. שטחי הבתה הפתוחים ונטולי העצים מאפשרים להם לזהות את הטרף שלהם ולעוט עליו מגובה רב. הם מתקשים לצוד בשטחי יער או חורש ולכן תלויים בשטחי הבתה והעשב.
כיום ישנם מספר תוכניות בניה המאיימות על הבתה בישראל. בין התוכניות המצויות בשלבי דיונים במוסדות התכנון ניתן למצוא את התוכניות להרחבת העיר מודיעין לאזור הגבעות הדרומיות, והרחבת היישוב אלעד מזרחה לאזורי הבתה.
החשש: מסדרון אקולוגי של 500 מטר בלבד
אזורים אלו הם חלק חשוב מהמסדרון האקולוגי המחבר בין צפון הארץ לדרומה, התורם למעבר מיני חי וצומח ומהווה אזור שיחור חשוב לעופות דורסים. אזור זה מאויים גם מתוכניות להרחבת קידוחי הנפט "מגד".
כמו כן, ישנה התוכנית להרחבת היישוב "כפר ברא" לכיוון מזרח. "הרחבה זו, אם תמומש", אומרים בחברה להגנת הטבע, "תהרוס חלק משטחי הבתה של מרחב חורשים, ותצמצם את המסדרון הפתוח המקשר בין שני חלקי האזור לכ- 500 מטר בלבד".
תוכנית נוספת המאיימת על שטחי הבתה (חלקן בשלבי מימוש) היא זו להקמת יישובים חדשים במזרח חבל לכיש ומרחב מיתר שבדרום. שטחי הבתה מאויימים גם מפעילות הצבא, שריפות ותוכניות ייעור ורעיית יתר.
לפנייה לכתב/ת 
