אנריקה איגלסיאס: "זה יכול להיות סיבוב ההופעות האחרון שלי"
כוכב הפופ הלטיני כבר צבר 24 שנות קריירה, ועדיין המחשבה שהכול ייגמר רודפת אותו בלילה. בריאיון ל-ynet הוא חושף את הפחדים, מספר על ההופעה בישראל שהפכה לרגע בלתי נשכח בקריירה, ומצהיר שהוא לא נותן לפוליטיקה לעצור אותו: "זה לא הוגן למנוע מאנשים לשמוע את המוזיקה שלי בלייב"
פתיחה שכל כולה מופת לפרובינציאליות? ייתכן, אבל לא ממש ניתן להימנע מאחת שכזו במקרה הזה: את הביקור שלו בישראל ב-2011 אנריקה איגלסיאס זוכר היטב. למעשה, כל מי שנכח בהופעה באותה שנה יכול לטפוח לעצמו על השכם ולראות עצמו אחראי ישיר להמשך הקריירה הבימתית של כוכב הפופ הלטיני המפורסם. או לפחות כך הוא מספר.
"ההופעה הראשונה שלי בתל אביב תפסה אותי בזמן שהייתי מאוד תשוש", הוא אומר בשיחת טלפון מביתו שבמיאמי, בעיצומו של ניסיון כושל לשכנע את כלבו ז'אק (על שם ז'אק קוסטו) להיכנס הביתה. "כשאתה נמצא בדרכים, בסיבובי הופעות, יש ימים טובים ויש רעים. הגענו אליכם אחרי הופעות בפורטוגל ובבולגריה. אני זוכר שקמתי בבוקר בתל אביב והייתי כל כך עייף, בגלל הפרשי השעות בין כל המדינות ולוח הזמנים הצפוף. הלכתי ללובי של המלון כדי לדבר עם המנהל שלי, ואמרתי לו 'אני כל כך תשוש, אולי כדאי שניקח הפסקה מלהופיע'. וזו הייתה הפעם הראשונה שממש שקלתי את זה.
"ואז חזרתי לחדר שלי, נרדמתי ובערב הופעתי", הוא ממשיך, וניכר שהוא זוכר עוד הרבה יותר מהיום הזה ממה שהוא בוחר לספר. "זו הייתה אחת ההופעות שתמיד אזכור בקריירה שלי כי הייתה שם אנרגיה מיוחדת. אני לא יודע אם זה היה עניין פסיכולוגי שלי, אבל האינסטינקט ההישרדותי שלי נכנס לפעולה ובשנייה שעליתי על הבמה, 20-15 דקות לתוך ההופעה הרגשתי משהו שנותן לי כל כך הרבה כוחות להמשיך. ורק כמה שעות לפני כן חשבתי 'אולי כדאי שתיקח הפסקה'. יש לי זיכרונות טובים מאוד מישראל, זה רגע בקריירה שלי שלא שכחתי".
אתה בעצם חוסך לי את שאלת החרם התרבותי על ישראל.
"אני חושב שהכול תלוי במסר שאתה רוצה להעביר. אף פעם לא הפסקתי להופיע במקום מסוים בגלל פוליטיקה. אני נוסע למקומות לפי בסיס המעריצים שיש לי בהם, זה תמיד היה מה שהתמקדתי בו. הופעתי במקומות כמו סוריה ולבנון, כמו ישראל. אולי יש אנשים שלא מסכימים עם זה מסיבות פוליטיות אבל זה מעולם לא באמת עצר אותי.
"אני לא חושב שזה הוגן למנוע מאנשים שרוצים לשמוע את המוזיקה שלי בלייב לעשות זאת. אני לא משתמש במילה 'להעניש', אבל זה לא פייר להגיד למישהו 'אתה לא תראה הופעה חיה', במיוחד כזו שאתה בא ליהנות ממנה. מה לפוליטיקה ולזה בכלל?".
לו כל המוזיקאים בעולם היו חושבים כך. בניגוד לאומני פופ אחרים בגילו, הוא ממש לא חייב להגיע לכאן. גם כשהוא בן 42 ומאחוריו 24 שנות קריירה, איגלסיאס נחשב לאחד מאומני הפופ המובילים בעולם - במונחי ביקוש להופעה והיכולת לנפק להיטים בשלב בו רבים מחבריו לז'אנר ולשנתון הלידה מתבססים בעיקר על להיטי עבר. ככה זה בפופ, ז'אנר אוכל בוגריו, כשאלה מגיעים לגיל 28 המופלג.
אבל איגלסיאס, שהחל את הקריירה שלו ב-1994 כסנסציית פופ לטיני (ונתפס בהתחלה בעיקר כבן-של זמר הבלדות הספרדי הגדול, חוליו איגלסיאס) והתפוצץ על עולם המוזיקה הבינלאומית ב-1999; לא רק שממשיך לעבוד ולרצות את הקהל הקיים, אלא גם מוציא להיטים. והרבה מהם. ומילא זה, יש מי שרואה ב-Bailando שלו כשיר שעשה ריסטארט לגל הפופ הלטיני והפך אותו שוב לדבר הכי חם בפופ העולמי. אנריקה היה פה כבר בגלגול הקודם בסוף המילניום, בדיוק בזמן לעשות את המעבר לשוק העולמי עם Hero.
זה היה ב-2001, לפני קרוב לעשרים שנה, ומאז הוא עוד כאן. גם אם המחשבה שהכול ייגמר עוד רודפת אותו בלילה. "אתה מפחיד אותי, בנאדם, זה מפחיד!", הוא אומר שכשאני מעלה בפניו את עניין שנות המקצוע הרבות בז'אנר הקשוח מכולם. "אתה מפחיד אותי עכשיו!".
עדיין קיים בך פחד שזה לא שלך.
"ברור! ברור, ברור שאני מפחד. אולי בגלל זה אני ממשיך לדחוף קדימה. כבר מהיום הראשון, מהאלבום הראשון שלי אני חושב שזה ייגמר. בחיים לא חשבתי שאהיה פה עשרים שנים קדימה. בחיים, גם לא בעוד מיליון שנה. אם היית אומר לי 'אתה הולך להיות בן 40 ואתה עדיין הולך להוציא אלבומים ולצאת לסיבובי הופעות' הייתי אומר לך שאתה משוגע, אתה הוזה".
אז איך זה קורה בכל זאת?
"אולי הסוד הוא להיראות צעיר יותר מבני ה-20 (צוחק). לא, אני סתם מתבדח. אולי בכך שאתה מרגיש צעיר יותר. הסטייט אוף מיינד שלך צריך להיות ככה. אני מרגיש כאילו האלבום הראשון שלי יצא רק לפני כמה שנים. אני חושב שהרבה מזה קשור להתלהבות, כמה אושר זה נותן לך ובאיזה שלב אתה בקריירה שלך ובחיים. אני עדיין נהנה לכתוב שירים ומרגיש שזה תרפויטי, אני צריך את זה בחיים שלי. אני עדיין מרגיש בן 18".
בגיל 18 הוצאת שירים תחת השם "מרטינז".
"זה נכון. ידעתי שאנשים ישפטו אותי מיידית. לא הקהל כמו גורמים בתוך תעשיית המוזיקה. אז הקלטתי כמה שירים ושלחתי אותם לחברות תקליטים תחת שם במה רק כדי לראות מה התגובה שלהם תהיה. וקיבלתי דחיות מכמה מהן, אחת מהן היא מחברת התקליטים שאני חתום בה היום. אבל לייבל עצמאי אחד לקח אותי והחליט להמר עליי, לא משנה אם אני בן של זמר מפורסם או לא".
ניסית לברוח מהצל?
"לא. אתה יודע מה זה היה? אני לא רוצה להגיד שזה היה מרדני, אבל אני בטוח שאם הם היו מגלים שזה מה שאני עושה כשהייתי בשנה הראשונה שלי בקולג' - הם לא היו מסכימים. אם הייתי מספר להורים שלי או לכל אחד אחר, לא הייתי עושה היום את מה שאני עושה".
אומרים שאתה ואבא שלך לא בקשר טוב. אתם מדברים?
"כן כן, אנחנו מדברים. למעשה אבא שלי ואני מסתדרים טוב מאוד. הרבה אנשים חושבים שאנחנו לא מסתדרים כי אנחנו לא מתראים הרבה, אבל זו מסוג מערכות היחסים האלה שבהן אנחנו אולי לא פוגשים אחד את השני במשך שנים, אבל כשאנחנו נפגשים זה מרגיש כאילו אנחנו ביחד כל החיים. והוא יודע שאם אי פעם הוא יזדקק לי, אהיה הראשון לעזור לו. אני אוהב אותו מאוד ואני מכבד אותו כל כך".
מתי נפגשתם בפעם האחרונה?
"ובכן, ראיתי אותו לפני יומיים. אבל לפני זה לא ראיתי אותו ארבע שנים בערך".
אתה אב בעצמך כבר ארבעה חודשים.
"כן! זה מעניק לך כל כך הרבה אושר אבל גם רמה חדשה של סטרס, אתה רק רוצה שהכול יהיה בסדר איתם. זה גורם לך לחשוב על הרבה דברים. כמה עוד אוכל לצאת לסיבובי הופעות? אולי בשלב מסוים אחליט שאני צריך להישאר איתם ולא לצאת מהבית. זה יכול להיות סיבוב ההופעות האחרון שלי ואחר כך אקח הפסקה. כן, זה עבר לי בראש".
איך הגבת כשגילית שאתה עומד לקבל שניים במכה?
"זה היה מדהים ומרגש, אבל כמעט עשיתי במכנסיים".
ואגב מכנסיים. כמצופה מבן למשפחת איגלסיאס מטופח (ולבעל של הטניסאית אנה קורניקובה), איגלסיאס הצעיר מספק כותרות – לרוב ביזאריות, יש להודות. אחת שעוררה לא מעט רעש הייתה זו מ-2011, בה סיפר לקהל נלהב במהלך הופעה במלבורן כי הוא מצויד באיבר מין קטן מהממוצע. זו לא הייתה הפעם הראשונה שאיגלסיאס התייחס לקוטנו היחסי של איבר הרבייה שלו מה שמעיד על פיקסציית פין קלה. "זה בטח הדבר האחרון שחשבתי שתשאל אותי", הוא עונה, ברגע ששאגות הצחוק שלו נרגעות נוכח הדרישה להתייחס לנושא. "אני לא מתחרט על זה בכלל".
זה נראה כמו דבר מוזר להעיד על עצמך, בטח כשאתה על במה.
"באמת? אם תסתובב איתי כמה ימים, אפילו כמה שעות, תבין שאני אומר הרבה שיט מטופש ואתה לא יכול לקחת שום דבר שאני אומר ברצינות. אם כבר זה עוזר, כי אם מישהו יראה אותי בעירום הוא יחשוב לעצמו 'זה לא קטן כמו שדמיינתי אותו'".
אלמנט הפתעה הוא דבר חשוב.
"בדיוק!"
האמת שאני הופתעתי לראות אותך ב"היו זמנים במקסיקו", "שני גברים וחצי" ועוד כמה עשרות סרטים וסדרות. מתי הספקת בכלל?
"אני עושה פרויקטים קטנים. עשיתי את 'שני גברים' כי אני מת על התוכנית הזו, מעריץ ענק. ביקשו ממני ועשיתי את זה בעיקר בגלל זה. ב'היו זמנים במקסיקו" היו שם וויליאם דפו, אנטוניו בנדרס, ג'וני דפ, סלמה היאק - שחקנים אגדיים שרק לראות אותם על הסט וללמוד מהם הייתה חוויה מדהימה".
יש סדרה שרצה היום והיית רוצה להשתתף בה?
"כן, אני אוהב את סיליקון וואלי. אני יכול לראות את עצמי מגלם שם את אחת מהדמויות האלה שמגיעות לפרק אחד. הבחור שנכנס ואומר שיש לו זין קטן והוא מוכן לפתוח סטארט-אפ שיעזור לאנשים עם זין קטן לצאת לדייטים. אני יכול להמציא המון שטויות מטומטמות".
