אחת ולתמיד - האם מותר לאכול פירות אחרי הארוחה?
אכילת פירות נתפסת בעיני רבים כבריאה מאוד, אבל מה הן ההשפעות של הפירות על מאזן האנרגיה בגוף, איך הם משפיעים על פעולת המעי ומהו הזמן האופטימלי לאכול אותם? דיאטנית מסבירה
כל מי שאוהב פירות יודע שאם מתחילים לאכול אותם, לפעמים קשה מאוד להפסיק. אבל מה קורה אם אנחנו מגזימים עם הפירות ומתי הזמן האופטימלי לאכול אותם?
כדי להבין זאת, צריך לדעת מהי תכולת הפרי ומה משפיע על העיכול שלו. הפירות מכילים פרוקטוז, הידוע בשמו גם "סוכר הפירות". מדובר בחד סוכר המתעכל ביעילות בגוף דרך תעלות שנקראות Glut5 והוא אחד משלושת חדי הסוכרים החשובים בגוף, המשמש בתהליכי יצירת אנרגיה (גליקוליזה).
מקור הפרוקטוז בגוף הוא בעיקר מן הפירות, אך בנוסף נקבל אותו גם בעת צריכת סוכר לבן ודבש. הוא מתווסף למוצרים מעובדים רבים דוגמת חטיפי אנרגיה, מתוקים למיניהם, מוצרי חלב, שתייה מתוקה, מים בטעמים, גלידות ואף לבשר מעובד בצורת ממתיק שנקרא HFCS : High fructose corn syrup כך שצריכת הפרוקטוז היומית שלנו בתזונת העולם המערבי, עלולה להיות גבוהה.
הקשר בין אכילת פירות לבין רגישות במעי
יעילות ספיגתו של הפרוקטוז גבוהה, בשיעור של כ-70%, כלומר שרוב הפרוקטוז שאנו אוכלים עובר ממערכת העיכול אל זרם הדם. בניסוי קליני שערכו על עכברים בשנת 2008, בו ביטלו את פעולתן של התעלות סופגות הפרוקטוז, נמצא שהמעי הדק נפגע ואף נוצרו גזים רבים במערכת העיכול.
מהו מקור אותם גזים? כבר במחקר משנת 1992 גילו במבחן נשיפה של מימן שנעשה בקרב אנשים שאכלו סוכרים מסוגים שונים, כי הפרוקטוז אינו מתעכל עד הסוף וחלקו משמש מצע לחיידקים לתהליך תסיסה.
בנוסף, במאמר משנת 2004 שסקר את הקשר בין מזונות המכילים פרוקטוז ותופעות לוואי במערכת העיכול, נאמר כי תוצר התסיסה - מימן, אותו הגוף לא יודע לספוג, חייב להשתחרר ממערכת העיכול החוצה מהגוף כגז.
כמו כן המימן יכול לשמש גם הוא מצע לחיידקים במעי הממשיכים את פירוקו ליצירת תוצרי לוואי של מתאן וגופרית בעלת ריח חריף.
אבל ישנה דרך להקל על הסימפטומים. נמצא שאכילת פרוקטוז עם גלוקוז, דוגמת הסוכר הלבן או הדבש, מאיצה את קצב ספיגת הפרוקטוז מהמעי וכך תחושת חוסר הנוחות קטנה.
כמו כן ספיגת פרוקטוז עם חלבון נוחה יותר, כמו למשל בשילוב של יוגורט ופרי. עם זאת, לאחר ארוחה גדולה לא מומלץ לצרוך פרוקטוז כדי לא להכביד על מערכת העיכול בקרב בעלי מעי רגיש.
בנוסף מומלץ לצמצם צריכת מוצרי מזון המתוספים בפרוקטוז או ב-HCFS כאשר השילוב הבעייתי הוא זה של פרוקטוז וסוכר כוהלי (סורביטול) המצוי בשכיחות גבוהה בגומי לעיסה (מסטיקים) ומוצרים "ללא תוספת סוכר" ומפריע לספיגת הפרוקטוז, דבר שמחריף את תופעות אי הנוחות במעי.
פרוקטוז ופעילות גופנית
חשוב גם לזכור שפרוקטוז הינו מקור אנרגיה יעיל בעת פעילות גופנית ממושכת. בעת ריצת מרתון, טריאתלון או פעילות ממושכת רצוי "לתדלק" את הגוף בסוכר ובכך למקסם את הפעילות.
השילוב של פרוקטוז וגלוקוז הוא השילוב האולטימטיבי אותו ניתן למצוא בתוספי תזונת ספורט דוגמת ג'לים ומשקאות איזוטוניים.
עם זאת, ריכוז גבוה של פרוקטוז עשוי לגרום ליציאת מים מהגוף אל מערכת העיכול על מנת למהול את הפרוקטוז וכך למעשה ליצור שלשולים וחוסר נוחות במערכת העיכול, ובמקום לרוץ לקו הסיום אנו עלולים לרוץ אל בין השיחים.
פרוקטוז והשמנה
בסופו של התהליך, פרוקטוז מגיע מזרם הדם אל הכבד, ושם הוא מהווה חומר גלם ליצירת גלוקוז ובעודף הופך לטריגליצרידים שניתנים למדידה בבדיקות הדם.
כך שאנשים הצורכים רמות פרוקטוז גבוהות עשויים להשמין יותר מאשר בצריכת מקורות פחמימתיים אחרים.
הכבד עשוי לצבור את הטריגליצרידים העודפים ולהפוך לכבד שומני אשר מסכן את תפקודו. כלומר שפרופיל שומנים גבוה בבדיקות הדם עשוי להעיד על אכילת מתוקים ופירות בעיקר ותפריט דל פרוקטוז יכול לשפר תוך מספר חודשים את הרכב הדם ואת המשקל.
הכותבת היא דיאטנית קלינית וספורט
לפנייה לכתב/ת 
