שתף קטע נבחר

תרנגול הודו קר

סמים היוו מקור השראה לאמני הרוק, אבל גם הרסו את חייהם. ארי קטורזה על הצד האפל

בימים האופטימיים של הסיקסטיז כולם האמינו ש-LSD יבריא את האנושות ממחלותיה המושרשות. האדם שנולד אל תוך החברה, האמינו כוהני האסיד, עובר תהליך של מעין שטיפת מוח שהופכת אותו לאדם חייתי ותחרותי. הסם, הם טענו, ימחק את האגו התחרותי ויהפוך את האדם לתינוק חדש ותמים, יפה יותר, טוב יותר, בדרך להפוך את העולם למקום אוטופי.
אבל המוות של ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין וג'ים מוריסון בתחילת שנות ה-70 גילה לכולם את ההרואין האיום וחתם את הגולל על התקווה הגדולה. ולא רק השילוש הקדוש הזה המחיש את הסכנה הגדולה: סיד בארט, היוצר המוכשר מהפינק פלויד, לקח קצת יותר מדי אסיד ושקע בתרדמה במוסדות גמילה שונים, שם עסק בעיקר בציור, וכשהתעורר השנה היתה 1985. ג'ון לנון נכנס לטיפולי גמילה דחופים במהלכם נגמל מהרואין, שכמעט הרג אותו (הוא הקליט את "תרנגול הודו קר" שתיעד את תהליך הגמילה), זאת לאחר שמאות הטריפים שחווה כמעט חיסלו את שפיות דעתו (בישיבה עסקית של הביטלס בשנת 1969, הבטיח לכולם שהוא ישו).
בתחילת הסבנטיז גם האבנים המתגלגלות נאבקו בהתמכרות להרואין. קית' ריצארדס היה הקורבן העיקרי: לא רק שהשאיר מיליונים אצל דילרים שונים ואיבד את שיניו (תמונות מהסשנים של "אצבעות דביקות" מ–1971 ממחישות זאת), אלא שב-1974 הודיע לו רופאו חד משמעית שאם לא יגמל, ימיו בעולמנו הקט ספורים. בסוף העשור נאלץ להיכנס למרפאה שוויצרית כדי להחליף את דמו. ולא רק חברי האבנים המתגלגלות סבלו מנחת זרועו של ההרואין. גם מריאן פיי'תפול, חברתו של ג'אגר עד 1969, וגם אניטה פלנברג, חברתו של ריצ'ארדס, ידעו את נחת זרועו של המזרק.
אריק קלפטון נכנס לגמילה מהרואין בשנת 1973 וניצל רק בעזרתו ובתמיכתו של חברו הטוב, פיט טאונסנד מה"מי". על טאונסנד, אגב, יש סיפור מעניין במיוחד: ביום בהיר אחד בשנת 1981 ישב במועדון עם פול וולר ופיל לינוט, סולן "לייזי הרזה". ברגע מסוים הוא ניגש לשירותים והתכונן ללכת הביתה, אלא שלליינוט היו תוכניות אחרות. "אתה לא רוצה ללכת הביתה", אמר ליינוט לטאונסנד, הרים את זרועו של איש ה"מי" והזריק לו הירואין. טאונסנד הכחיל, התמוטט וליבו הפסיק לפעום. נהגו לקח אותו במהרה לבית חולים, שם ניצל בנס. במהלך שנות ה-80 נאבק טאונסנד בהתמכרותו לאלכוהול והירואין. הנהג שלו מספר שיום אחד מצא אותו מלקק מהמדרכה את בקבוק הוויסקי שנשפך.

"אתה מכור מאז שאתה נולד"

מה שמדהים הוא שלמרות התוצאות הידועות מראש של ההתמכרות לסמים, ובעיקר להרואין, כוכבי הפופ לא מפסיקים לחפש את זה. מספרים שניק קייב היה סוחב מחברת שירה שבתוכה מזרק עד שנגמל ב-1988 במרפאה אנגלית. מארק אלמונד נכנס הלוך ושוב למרכזי גמילה, שון ריידר מה"האפי מאנדייס" ניהל רומן ארוך עם כל מה שתרצו, סקוט ווינלדנד מה"סטון טמפל פיילוטס" נעצר מדי פעם ונכנס למוסדות גמילה אחת למספר חודשים, אבל אף סיפור לא ישתווה לזה של דייב גאן, הסולן של דפש מוד.
בסיבוב ההופעות של דפש מוד ב-1990, גאן החליט שלמרות המיליונים בבנק, המעריצות הרבות והדולצ'ה ויטה, משהו חסר בחייו; הוא נבהל מהעובדה שהוא עדיין לא ניצל את האפשרויות שניתנו לו עד למקסימום. "החיים האלה של כוכב פופ, כש-50 אלף איש מריעים לך באיצטדיון", אמר גאן, "הם לא אמיתיים. אתה מתקשה להבחין במה נורמלי ומה מציאותי. לא יכולתי למצוא את האיזון. הרגשתי ששום דבר לא יכול להכאיב לי. זו היתה אופוריה. בשלב מסוים ניסיתי לחזור אבל לא יכולתי, הייתי אבוד ומפוחד. לא הייתי ממליץ לאף אחד לרדת כל כך עמוק. לדחוף את עצמך למקום הזה של הכאב".
גאן הגיע לגמילה לאחר שכמעט איבד את חייו. גם ליבו הפסיק פעם אחת לפעום. "אתה מכור מאז שאתה נולד", אמר גאן לעיתון ה-Q ב-1996, לאחר שיצא מקליניקת "אקסודוס" במרינה דל ריי, קליפורניה, המקום בו שהה קורט קוביין שלושה ימים לפני שהתאבד. "ההבדל בין התמכרות להרואין לבין איידס", אמר גאן, "הוא שאת ההתמכרות אפשר, אם אתה מספיק חזק, להפסיק. הייתי חולה והכאבתי לכולם בסביבתי, פחדתי לאבד את בני".
אבל הכוכבים ממשיכים בשלהם: ב-1994, שלושה ימים לאחר שיצא ממוסד גמילה, ירה קורט קוביין בראשו. שנה מאוחר יותר, נפטר שנון הון מה"בליינד מלון" ממנת יתר. הכימיקל בראדרס הקדישו את "Surrender" (השם אומר הכל), אלבומם מ–1999, לאקסטזי, ונואל גאלאגר, נישא על גבי ה"מורנינג גלורי" (שם של סם, כמובן), מזכיר לכולם מדי פעם שהוא מאוד, אבל מאוד, אוהב סמים. אז למה הם לא לומדים?

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
דייב גאן. "מה מציאותי? מה נורמלי?"
רויטרס
קית` ריצ`ארדס. החליף את דמו
רויטרס
ארכיון
קורט קוביין (באמצע). ירה בראשו לאחר שיצא ממרכז הגמילה
ארכיון
ניק קייב. מזרק וספר שירה
לאתר ההטבות
מומלצים