שתף קטע נבחר

דין משה מהגבעות כדין מוסא מהכפר

בצדק נפסלו ההודאות שמסר קטין יהודי לשב"כ. מי יודע כמה הודאות של פלסטינים היו נפסלות לו הוצגו בבית משפט אזרחי ולא בבית דין צבאי

 

חדר חקירות אילוסטרציה (צילום: shutterstock)
.(צילום: shutterstock)

בית המשפט המחוזי בלוד שוב פסל הודאות שמסר קטין יהודי שהואשם בעבירות ביטחון. השופטים סירבו להשלים עם הפרקטיקות הפסולות של שב"כ, שזכו לשם המכובס "אמצעים מיוחדים", ושמתרחשות בחסות מניעת מפגש בין חשודים לעורכי הדין שלהם.

 

 

חשוד שנמצא במעצר, שמונעים ממנו שינה, שמפחידים אותו, שמאיימים עליו ועל בני משפחתו, עלול להישבר ולהודות בכל מה שמטיחים בו. הודאה כזאת אינה הודאה חופשית והיא עלולה להוביל להרשעות שווא. היא גם פוגעת באמון הציבורי במערכת אכיפת החוק כולה.

 

כאן נכנס לתמונה עורך הדין, שלא רק מייעץ ללקוח שלו בחקירה, אלא מהווה את הקשר היחיד בין העצור לבין העולם החיצון. הוא זה שיכול לוודא שלא פוגעים בעצור, נפשית ופיזית, ולעמוד על כך שישמרו על זכויותיו. הדבר נכון בכל חקירה, ובמיוחד בחקירה של אירועים חמורים מאוד, שהחוקרים מאוד רוצים לפענח.

 

מניעת מפגש אמורה להיות נדירה, אך כשמדובר בעבירות ביטחון זו פרקטיקה מקובלת, בעיקר כשמדובר בחשודים פלסטינים. שב"כ אמנם מסרב לספק נתונים בנוגע לתכיפות השימוש בשיטה זו, אך עדויות שנגבות מעצורים פלסטינים לאחר מעצרם מציגות תמונה מטרידה של שימוש תדיר.

 

עד היום, תחת המעטה של "ביטחון המדינה", הטקטיקה הזאת עברה יחסית בשקט. העובדה שארגוני זכויות אדם התריעו שוב ושוב על הסכנה שבשימוש במניעת מפגש, לא עניינה את הציבור. עכשיו, כאשר מתרבים המקרים שנעשה בה שימוש מול ישראלים שחשודים במעורבות בפשעי שנאה נגד פלסטינים, היא זוכה לביקורת ציבורית ומשפטית.

 

אבל בעוד שבבית המשפט המחוזי יש שופטים שמבקרים את התנהלות שב"כ, ומסרבים לקבל באופן עיוור את התנהלות חוקריו, מערכת המשפט הצבאית ממשיכה, למעט במקרים יוצאי דופן, להעלים עין מהמתרחש בחקירותיהם של חשודים פלסטינים ולא שומרת על זכויות הנחקרים.

 

בלוד, בבית משפט שהוא חלק ממערכת משפט של מדינה דמוקרטית, לא מסכימים ששב"כ יפר את זכויותיו של משה מהגבעות. אולם בבית הדין הצבאי בעופר, שהוא חלק ממשטר צבאי, מוסא מהכפר ליד אינו זוכה להגנה דומה.

 

מוסא ומשה גרים אחד ליד השני בגדה המערבית, אך חיים תחת שתי מערכות חוק שונות בתכלית. משה חי במערכת משפט מודרנית, ועומדות לו זכויות של אזרח במדינתו הדמוקרטית. מוסא חי במערכת משפט וחוק של משטר צבאי דכאני מטיבו ומטבעו.

 

מוסא מלכתחילה מופלה לרעה במערכת המשפט. הסיכוי שלו להישפט בגין עבירת ביטחון גבוה יותר מלכתחילה, כי יש עבירות בדין הצבאי שכלל אינן מופיעות בחוק הישראלי; האבן שאולי זרק נחשבת למסוכנת יותר בעיני מערכת אכיפת החוק; העונש שיוטל עליו אם יורשע יהיה גבוה יותר באופן משמעותי.

 

ראוי שהזכויות שלו בעת החקירה והמשפט יישמרו באותה מידה, אבל החוק הצבאי מתיר מניעת מפגש בין פלסטיני החשוד בעבירת ביטחון לבין עו"ד עד חודשיים, ונעשה בו שימוש רב. מנגד, החוק הישראלי מתיר מקסימום 21 יום לישראלי החשוד באותה עבירה, והשימוש באפשרות זו מועטה.

 

לעולם לא נדע כמה הודאות של קטינים פלסטינים היו נפסלות לו היו מוצגות בבית המשפט המחוזי בלוד. אולי, אם מספיק מהן היו נפסלות, הפרקטיקה המסוכנת הזאת הייתה נעלמת מחדר החקירות.

 

  • רוני פלי היא עו"ד במחלקת שטחים באגודה לזכויות האזרח

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים