שתף קטע נבחר

פסטיבל "דרום אדום" יוצא לדרך: "הטבע חזק מהכל"

לאחר שנה של טרור עפיפונים, בלוני תבערה וסבבים של מטחי רקטות היה חשש לקיום הפסטיבל – אך לבסוף השקט הגיע, הכלניות פרחו והמטיילים מוזמנים לנהור. כל מה שצריך לדעת על הפסטיבל הכי אדום שיש

 

 

עד לפני ארבעה חודשים, רבים חשבו שהשנה כבר לא יתקיים פסטיבל "דרום אדום". הפרות הסדר האלימות בגבול רצועת עזה בשנה האחרונה הולידו את טרור עפיפוני ובלוני התבערה, והשריפות כילו אלפי דונמים של יערות ושטחים חקלאיים. במקביל, מאות רקטות שוגרו לעבר היישובים בכמה סבבי הסלמה שונים – הקשים ביותר מאז מבצע "צוק איתן".

 

פריחת החורף בעיצומה – צאו לטייל

 

קשה היה לדמיין כי שמורות הטבע והיערות שנותרו מפויחים בסוף הקיץ, יצליחו להצמיח כבכל שנה מרבדים אדומים של כלניות בחורף. "היו מי שמיהרו להספיד את הפסטיבל, אבל אנחנו ידענו כבר אז שהפסטיבל יתקיים, ואולי אפילו יהיה גדול יותר", נזכרת לבנת גינזבורג, מנהלת התיירות של צפון הנגב. "הטבע חזק מהכל, והאזור שוב ירוק ופורח".

כלניות ביער בארי (צילום: גלעד כרמלי)
כלניות ביער בארי(צילום: גלעד כרמלי)

פסטיבל "דרום אדום" מצוין באזור מדי שנה בחודשים ינואר ופברואר – חודשי פריחת הכלניות. הפסטיבל מתבסס ברובו על התיירות הכפרית המתפתחת באזור, ומחבר בין התיירות לבין החקלאות. הפסטיבל מציע לקהל המבקרים מופעי מוזיקה, סיורים חקלאיים ומסלולי טיול ברגל ובאופניים, מגוון אפשרויות הסעדה, שווקי איכרים, גלריות אומנים ומעצבים, פעילויות לילדים, לינה כפרית, ואף את "מרוץ הכלניות" לחובבי הריצה ו"מרתון בארי" לרוכבי האופניים המקצועיים. השנה אף הוחלט להאריך את הפסטיבל, והוא יתפרס על פני חמישה סופי שבוע ולא ארבעה.

 

לדבריה של גינזבורג, ההערכה היא שבשנים האחרונות פוקדים את הפסטיבל כ-350 אלף מבקרים מדי שנה. "המרוויחים העיקריים מהפסטיבל הם העסקים המקומיים, ובעקבות הפסטיבל נפתחו גם עסקים חדשים ונוצרו יוזמות חדשות", היא מסבירה. "זה הפך להיות האוויר לנשימה של התושבים והעסקים פה, וגם משהו שנותן פוטנציאל לצמיחה דמוגרפית של האזור".

 

למרות שהפסטיבל נקרא על שמה של פריחת הכלניות, הרעיון לקיימו נולד לפני 12 שנה, לאחר שתושבי האזור הבינו כי מטיילים רבים המגיעים בשל הפריחה למעשה אינם מודעים לאטרקציות הרבות שהאזור מציע.

כלניות ביער בארי (צילום: גלעד כרמלי)
כלניות ביער בארי(צילום: גלעד כרמלי)
 

"הכלניות הן רק התירוץ. הן תמיד היו פה, אנחנו לא המצאנו אותן", מוסיפה גינזבורג. "אנשים היו מגיעים לראות את הפריחה – במקרה הטוב היו קונים איזו כוס קפה בתחנת הדלק, ובמקרה הפחות טוב היו מביאים את הכל איתם ועוד משאירים את הזבל בשטח. חשבנו איך נוכל להשתמש בזה כדי למנף את העסקים באזור, ובהמשך גם התחלנו לתת למבקרים תכנים נוספים, כדי שזה יישאר. הרעיון העיקרי הוא להגיד לאנשים 'באתם בגלל הכלניות? אז עכשיו תישארו בגלל מה שיש לאזור להציע'. הרבה מאוד עסקים ואטרקציות כבר הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהפסטיבל".

 

אופניים להשכרה

רבים מבאי הפסטיבל עוצרים קודם כל ב"לה-מדווש" בקיבוץ בארי, שכבר שנים מהווה מעין נקודת התכנסות למבקרים באזור. את המקום פתח ארז מנור, תושב הקיבוץ, לפני 15 שנה – והוא מחזיק 250 זוגות אופניים שמיועדים להשכרה למטיילים. מכאן, ניתן לצאת לרכוב בשלל מסלולי האופניים של יער בארי, וכן לקבל מידע על כל אפשרויות הטיול באזור – לא רק בזמן הפסטיבל.

אופניים להשכרה ב
אופניים להשכרה ב"לה-מדווש"(צילום: גלעד כרמלי)
 

"בשבתות האחרונות כבר היה מאוד פעיל כאן, כי השנה הכלניות אפילו הקדימו והחלו להופיע שלושה שבועות לפני הזמן", מספר מנור. "הן אמורות להישאר עד סוף פברואר, זה עוד לא שיא הפריחה". בזמן הפסטיבל, במתחם יפעל גם הפנינג מיוחד שיכלול דוכני מכירה של תוצרת חקלאית מקומית כגון גבינות, יין, שמן זית, תותי שדה, מיץ רימונים ואף סבונים ודוכנים של אמנים מקומיים. זאת בנוסף להפעלות רבות עבור הילדים.

 

אחד הדוכנים יוקדש למחלבת בארי – שאמנם קיימת כבר 20 שנה, אך היא "מחלבת בוטיק שמתעקשת להישאר כזו", לדברי הגַּבָּן דן פלג. "אנחנו עובדים רק עם חומרי גלם מקומיים ולגבינות יש את האופי של האזור. היופי הוא שכול הגבינות שלנו עשויות מאותו חלב בדיוק, אבל הטקסטורות והטעמים שונים לגמרי", הוא מסביר. גם השמות של הגבינות נגזרים מהמקום, ותוכלו להשיג בדוכן של פלג גבינת "סחף", "גררית", "בשור", "רותם המדבר", "שקמה" ועוד. במיוחד לכבוד השוק בפסטיבל, פלג אפילו גם כיכרות גדולות במשקל 25 ק"ג של גבינת "אשכול".

גבינות מחלבת בארי (צילום: גלעד כרמלי)
גבינות מחלבת בארי(צילום: גלעד כרמלי)
 

דרומה משם, בקיבוץ רעים, עמלה האמנית מיכל מרום על מיצג מיוחד לרגל הפסטיבל – שדה של 2,000 כלניות עשויות קרמיקה. "הכלניות הן הדבר שהכי מזוהה עם האזור, ואחרי השריפות בחודשים האחרונים רציתי לבטא את הכאב על הפגיעה בטבע ובסביבה. הכל היה שחור ומדכא, ובכלל לא היינו בטוחים אם הכלניות ייצאו גם השנה", היא מסבירה. בסטודיו של מרום "גוטיק" ניתן לרכוש יצירות רבות שהיא מכינה בהשראת הכלניות, ובמהלך הפסטיבל היא תעביר גם סדנאות ציור. "אני מקווה שאנשים יתחילו להגיע לכאן במהלך כל השנה, ולא רק בזמן דרום אדום. שנתחיל להרגיש שאנחנו גם חלק", היא אומרת.
האמנית מיכל מרום עם הכלניות מקרמיקה (צילום: גלעד כרמלי)
האמנית מיכל מרום עם הכלניות מקרמיקה(צילום: גלעד כרמלי)

כלניות מקרמיקה בקיבוץ רעים (צילום: גלעד כרמלי)
כלניות מקרמיקה בקיבוץ רעים(צילום: גלעד כרמלי)

 

מטבעות וסמלים

אחד המקומות המעניינים שבהם ניתן לבקר באזור הוא מוזיאון מורשת צאן ברזל בקיבוץ צאלים, שמציג את האוסף של בית המלאכה קרצ'מר - שהיה בעבר יצרן המדליות, המטבעות והסמלים העיקרי במדינת ישראל וכן ביישוב שלפני קום המדינה. את הסיור במוזיאון מעביר בעז קרצ'מר, נכדו של שמואל קרצ'מר שפתח את בית המלאכה בירושלים ב-1913, ואשר בקיא בכל הסיפורים הפיקנטיים שמאחורי הפריטים המוצגים.
בעז קרצ'מר במוזיאון מורשת צאן ברזל בקיבוץ צאלים (צילום: גלעד כרמלי)
בעז קרצ'מר במוזיאון מורשת צאן ברזל בקיבוץ צאלים(צילום: גלעד כרמלי)

תבליטי סמל המדינה במוזיאון מורשת צאן ברזל (צילום: גלעד כרמלי)
תבליטי סמל המדינה במוזיאון מורשת צאן ברזל(צילום: גלעד כרמלי)

תבליטי מנהיגי המדינה במוזיאון מורשת צאן ברזל (צילום: גלעד כרמלי)
תבליטי מנהיגי המדינה במוזיאון מורשת צאן ברזל(צילום: גלעד כרמלי)
 

בין המוצגים: לוח עם תבליט של הרצל שעמד בתצוגה בקונגרס הציוני בווינה, סמל המדינה שנתלה בבית המשפט במהלך משפט אייכמן, סידור מאלג'יריה עם תבליט של ירושלים, מודל הגבס המקורי של המדליה הראשונה של מדינת ישראל, אבזם מלכותי של מלך ירדן עבדאללה הראשון – הסבא רבא של המלך עבדאללה הנוכחי, ועוד. משך הסיור במקום שעה וחצי ועלותו 25 שקלים לאדם. נדרש לתאם מראש – הקליקו לפרטים נוספים. 

 

בדרך לקיבוץ צאלים ניתן לטייל גם בדרך הבשור התיכונה – מסלול טיול פחות מוכר לאורך נחל הבשור, שנפרץ ונפתח לפני פחות משנה. מדובר במסלול יפהפה עם פריחה לכל אורכו ונביעות מים רבות. עוד בקיבוץ עצמו: יריד היוצרים "מרקטיטו" שיפעל במשך סוף שבוע אחד בלבד, ומתחם חמאם עם מים תרמו-מינרליים.

 

עושים שוק

מתחם שוק נוסף שבו מומלץ לבקר הוא "אשכול MARKET" בגוש יישובי צוחר שבמועצה האזורית אשכול, ליד המתחם שבו פעל בית ספר הבשור הישן. מדובר בשוק איכרים ובו דוכני מכירת תוצרת חקלאית מקומית (גם אורגנית), דוכני מכירת אוכל ביתי ומתחם ישיבה עם שולחנות. השוק אינו ייחודי לפסטיבל "דרום אדום", ולמעשה פתוח בכל יום חמישי (19:00-12:00, בקיץ עד הלילה) ושישי (14:00-9:00) במשך כל השנה.

אשכול MARKET בגוש יישובי צוחר (צילום: גלעד כרמלי)
אשכול MARKET בגוש יישובי צוחר(צילום: גלעד כרמלי)
  

"השוק היה חזון שניסו להוציא לפועל במשך שנים. הבנו שזה לא יצליח אם זה יהיה רק שוק אוכל, אלא זה צריך להיות גם מרכז תרבות. מדי פעם יש כאן גם הופעות ובחמישי בערב פעילויות לילדים", מסבירה היזמית חגית טנה. "דרום אדום נותן לנו הזדמנות להיחשף לקהלים חדשים שלא היו מכירים אותנו בלי הפסטיבל".

 

אז מי שמגיע לפסטיבל ורוצה לטעום קצת אוכל מקומי – מוזמן להגיע לשוק ולהתלבט בין הג'חנון, הקובנה והפריקסה של זהבה, לבין הקוסקוס, המפרום, הקציצות והממולאים של שוש, לבין הקובות והעלי גפן של יוכי, החצ'פורי של נטלי, האוכל ההודי של ירדנה ודני, האוכל הארגנטינאי של טיטו, האראיס והקציצות של יפעת, האוכל הדרום אפריקני של אוניקי והאוכל הביתי של לילך שמשתנה מדי שבוע - והדילמה בהחלט קשה.

 

 

לקינוח – אפשר לקפוץ למשק "אורי תותים" של משפחת פטקין במושב ישע, שמתמחה בגידול תותי שדה שנשתלים בתוך סיבי קוקוס ונתלים באוויר. המשק מגדל בעיקר תותים מזנים שונים לייצוא, אך גם מאפשר למבקרים להגיע לקטיף עצמי. "אצלנו לא נגמרים התותים כי יש לנו המון חממות כאלה", מבטיח מנהל המשק אורי פטקין. הכניסה בעלות של 25 שקלים וניתן לאכול במקום כמה שרוצים. ניתן גם לרכוש סלסלות פלסטיק בגדלים שונים ולמלא אותן בתותים.

תותי שדה תלויים ב
תותי שדה תלויים ב"אורי תותים" במושב ישע(צילום: גלעד כרמלי)
 

"וטיפ קטן", מתעקשת גינזבורג להוסיף. "אמנם הפסטיבל מתקיים בסופי שבוע ורוב הפעילויות מתנקזות לשם, אבל המלצה שלי – תגיעו גם באמצע השבוע. הכלניות נמצאות פה, האתרים פתוחים, יש הרבה מאוד עסקים שישמחו לארח אתכם בכל ימות השבוע. מבטיחה לכם חוויה פורחת".

 

פסטיבל "דרום אדום" יתקיים במשך חמישה סופי שבוע, החל מ-31 בינואר. פרטים נוספים באתר הפסטיבל . לתוכנית הפסטיבל המלאה – הקליקו . 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גלעד כרמלי
כלניות ביער בארי
צילום: גלעד כרמלי
מומלצים