"אהבה, מוות ורובוטים": מושלם, ולא רק לחובבי הז'אנר

"אהבה, מוות & רובוטים", סדרת האנימציה האנתולוגית החדשה של נטפליקס היא חלומם הרטוב - סביר להניח שמדם, אם כי יש עוד נוזלי גוף בתמונה - של חובבי האנימציה, המד"ב והאימה שביניכם. כיוון שאני צרכן כבד של שלושתם, ולמרות ש-18 פרקיה לא אחידים ברמתם, הצפייה בסדרה המופרעת והמתפוצצת מדמיון הזו הייתה עבורי תענוג אחד ארוך. בחיי, לא רציתי שתיגמר.

יותר מכל, חבה "אהבה, מוות & רובוטים" את עצם קיומה למסורת ארוכה הימים של הסיפורת הספקולטיבית הקצרה, וספיציפית לאנתולוגיות אגדתיות כמו "חזיונות מסוכנים" (אותה אצר וערך בזמנו הלן אליסון, סופר המד"ב הפורה והלוחמני שנפטר ביוני של שנה שעברה). הפעם, מי שאצרו וערכו הם הבמאים דיוויד פינצ'ר ("מועדון קרב") וטים מילר (שביים את "דדפול" וגם חתוך על אחד הפרקים פה), והם עשו עבודה פשוט נפלאה.

(באדיבות נטפליקס)

החל מהפרק הראשון ועד לאחרון, "אמ"ר" לא חדלה מלהפחיד, להצחיק, להגעיל, להגניב ובעיקר, להפתיע. הפרקים נמשכים בין 6 ל-17 דקות בלבד, אבל לא ייאמן כמה מצליחים יוצריהם השונים לדחוס לתוכם ברמת ויזואליה וסיפור. הפרק "ציד מוצלח", לצורך העניין, עוקב אחר עשורים בחייהם של שני גיבורים, ולא מסתפק רק בזה אלא מתיך יחד מוטיבים של אנימה קלאסית א-לה הייאו מיאזאקי עם חזון סטימפאנקי מרהיב על מנת לגולל את סיפורם. התוצאה סוחפת ואפית, וכנ"ל הפרק "חליפות" המגיש לצופה את סיפורם של חוואים אמריקנים הנלחמים בפלישת ענק של חרקים מפלצתיים ובורא יש מאין, בלי מאמץ ניכר, סרט אקשן קצר שיעיף לכם את הראש (לו הייתי מפיק הוליוודי, הייתי חוטף את יוצריו ולא משחרר עד שיחתמו על חוזה ארוך טווח).

(באדיבות נטפליקס)

וזה רק קמצוץ ממה שמחכה לכם בחבילה הנפלאה והמגוונת הזו. "העדה" הוא סיוט סוריאליסטי אודות אישה שנמלטת מרוצח, באנימציה מתעתעת ועוצרת נשימה עם וייב סייברפאנקי מלוכלך; "שואב הנשמות" הוא סרט אקשן/אימה קומי קצרצר שעלול לגרום אורגזמה לאוהדי אנימה סטייל Vampire Hunter D (והלקח החשוב שלו הוא: תמיד החזיקו חתול בקרבת מקום); "מספר המזל 13" הוא סרט אקשן מד"בי מרשים ודרמת ההישרדות "יד לעזרה" היא כל מה ש"כוח משיכה" היה צריך להיות ולא היה, ב-10 דקות בלבד.

עוד ביקורות טלוויזיה:

• טוני נולד מחדש
• אקדמיית המטריה
• לעזוב את נוורלנד
  

כל הסרטים הללו, בטכניקות משתנות של אנימציה, מהממים למראה, בלי יוצא מן הכלל. מאידך, לא כולם מציגים את אותה רמת כתיבה, כשמיעוטם - כמו "שלושה רובוטים" ו"כשהיוגורט משתלט", הקצר שבחבורה - אינם הרבה יותר מאשר בדיחה לא מתוחכמת במיוחד. הם מחווירים אל מול יצירה פילוסופית מרהיבה כמו "זימה בלו" - אחד השיאים פה.

(באדיבות נטפליקס)

אבל אפילו הם שווים את הזמן שלכם, מה שאמור לתת לכם מושג גבי הרמה הכללית של הפרויקט המהממם הזה, שכאמור ישמח בעיקר את חובבי הז'אנר - אבל מומלץ לגמרי גם עבור מי שרוצה תצוגת תכלית באשר לגבהים שאליהם יכול להגיע עולם הפרימיום הטלוויזיוני הנוכחי, כשמתירים לו את הרסן ברמת הסגנון והז'אנר, אך מקפידים על איכות ללא פשרות.