העיר שהדאגה שכחה

יש מרפסות בניו אורלינס שצריך להזמין חמש שנים מראש. המרפסות האלה, מהן אפשר לראות הכי טוב את התהלוכות וההילולה של העיר, הן מצרך נדיר ומבוקש מאוד בימי המרדי גרא – הקרנבל האמריקני הגדול ביותר.

של מי הקרנבל הזה לעזאזל?

בכל שנה בסוף פברואר מתמלאת העיר הדרומית, שזוכה לכינוי "העיר שהדאגה שכחה", במאות אלפי חוגגים. כולם מחופשים ובדרך כלל שיכורים לחלוטין; כוהני וודו מבצעים את הכשפים והטקסים המקודשים שלהם ברחובות, לאור יום; חנויות דרייב-אין מוכרות אלכוהול לנהגים שלוגמים מהבקבוק עוד לפני שקיבלו את העודף. לא מתייחסים כאן להוללות בסובלנות – מעודדים אותה בגלוי.
ויכוח גדול מאוד ניטש בעשר השנים האחרונות של מי הקרנבל הזה לעזאזל? תושבים רבים של ניו אורלינס מאוד לא מרוצים מן ההתפתחות של האירועים בעיר במהלך ימי החגיגות. למרות שהמסורת של המרדי גרא החלה לצמוח לפני 250 שנים, רק במאה האחרונה טיפחו אותו כפסטיבל רחוב סאטירי ומשוחרר מכל עכבות.
הבעיה היא איך מפרשים את המילים האלה. חלק, בעיקר התושבים הקבועים והוותיקים של העיר, רואים באירוע חגיגה משפחתית שמשלבת מוזיקה מצוינת, ריקודים שמחים ברחובות, אוכל, מסיבות, חלוקת מתנות לילדים ואחווה אנושית ורדרדה. האחרים, בעיקר אלה שמתגודדים ברובע הצרפתי של העיר, חושבים על המרדי גרא של ניו אורלינס כעל מסיבת השיכורים, ההוללות והזימה הכי גדולה באמריקה.
אף אחד לא בודק מה שתית ומתי, המשטרה משתדלת מאוד לא להתעסק עם החוגגים, והמסורות או המנהגים שהתפתחו במשך העשור האחרון מתמקדים בעיקר בשני תחומים קצת בעייתיים – שתייה בלתי פוסקת של קוקטיילים מצוינים ועידוד נמרץ של כל הנשים ברחוב להתפשט, או לפחות להציג לראווה את החזה העירום והמרהיב שלהן. רק ככה אפשר לשמוח טוענים בניו אורלינס. שני הקטבים האלה גורמים לכך שבעצם מתנהלים במהלך הימים האלה ממש שני קרנבלים יוצאי דופן, בעיר שביקור בה נחשב בעיני האמריקנים לנסיעה לחוץ לארץ.

אל תתכננו מראש

ניו אורלינס היא עיר נהדרת כל ימות השנה. יש הטוענים שהיא הרבה יותר נעימה בימים האחרים, אלה שאינם קשורים למרדי גרא, אבל האירועים בתקופה הזו פשוט מושכים כמו מגנט מאות אלפי תיירים בפרק זמן קצר של כשבוע. בעיר אמריקנית שבה מדברים הרבה צרפתית, שמגישים בה אוכל קריאולי מדהים, שיש בה מאות מועדוני ג'אז, מאות גלריות אמנות, קשרים חזקים עם אמנות ומוזיקה אפריקנית, כמה מן המסעדות הכי נחשבות בארצות הברית ונהר רחב, מאוד לא קשה לבלות גם בימים שאינם ימי קרנבל.
יחד עם זאת, המרדי גרא של ניו אורלינס זוכה לכבוד ולמוניטין מיוחדים ברחבי העולם. הוא מצליח עדיין לשמר משהו לא לגמרי ממסדי או מסחרי, שכמעט נעלם מכל האירועים האחרים ברחבי ארצות הברית. ניו אורלינס היא מקום יוצא דופן על המפה האמריקנית והמרדי גרא הוא הדובדבן בקצפת הלא שגרתית הזו.
שיא החגיגות השנה ביום המרדי גרא (בתרגום מילולי - יום שלישי הבשרי), החל ביום שלישי ה-27 בפברואר. ההיגיון פשוט – זהו היום האחרון בו מותר לאכול בשר לפני ASH WEDNESDAY, המציין את תחילת ההתנזרות הנוצרית מבשר – 40 יום לפני חג הפסחא. ההקשר הדתי הזה נשמע כמעט משעשע היום, כאשר הרחובות של ניו אורלינס הופכים לזירת ההתרחשות של מסיבה שמשתתפיה נהנים להדגיש עד כמה היא דקדנטית וחסרת מעצורים.
המרדי גרא בניו אורלינס הוא מסוג האירועים שלא כל כך כדאי לתכנן. הכי פשוט זה לצלול וליהנות במידת האפשר. רעיון לא רע הוא לבוא דווקא לימים האחרונים של האירוע, לקראת המרדי גרא עצמו, ולהישאר בעיר גם כמה ימים אחר כך, כאשר הרוחות קצת נרגעות. יש המון מה לעשות ובעיקר מה לשמוע בניו אורלינס.
אם אתם דווקא בעניין החגיגה הסוערת, זו שאינה המיועדת לילדים, כל שעליכם לעשות הוא להגיע לרחוב בורבון, או לאתרים אחרים ברובע הצרפתי במרכז העיר. כאן מנסות רשויות העיר, בעיקר פקחים וקצת שוטרים לא אלימים, להתמודד עם בעיית החשפנות או ההתפשטות שהפכה למנהג הנפוץ ביותר בניו אורלינס בשנים האחרונות. חשוב לזכור שרבים מן המבקרים מגיעים לכאן בעיצומו של החורף בערים הצפוניות יותר. הקור הנורא בצפון אמריקה מתחלף לפתע בחמימות הנעימה של הדרום. לשינוי המבורך הזה כדאי להוסיף לחץ חברתי גדול שנובע מחלוקת הפרסים בקרנבל של העיר.

לא לשכוח שקית נילון

יש שני פריטים מבוקשים במיוחד בניו אורלינס במהלך הימים האלה. בראש הרשימה ניצבים אגוזי הקוקוס, שמחלקים הצועדים בתהלוכות. בגלל חלק מן המסורות האפריקניות של הקרנבל הזה נחשבים אגוזי הקוקוס לפרס נחשק במיוחד ומחלקים אותם בכמויות לא גדולות. המשתתפים בתהלוכות, מודעים לכוח שניתן בידיהם, פיתחו שיטה קצת אגרסיבית לחלוקת הפרסים – הם מעניקים אותם בתמורה לחשיפה, ולו רגעית, של שדי הזוכות. צהלות הקהל, הבזקי המצלמות ואדי האלכוהול הפכו את המנהג הזה למוסכמה גורפת. כמה מן הזוכות המאושרות אמנם הופתעו לגלות שעות אחדות אחר מכן את החזה הפרטי שלהן מככב באתרי האינטרנט של האירוע, או אפילו בשידורי טלוויזיה מחוף לחוף, אבל הן התנחמו בכך שעדיין היה ברשותן אגוז קוקוס וזה לא מעט. הפרס השני, שגם עבורו מתנהל משא ומתן דומה, הם חרוזי המרדי גרא, אוסף של חרוזים צבעוניים ונחשקים כמעט כמו אגוזי הקוקוס.
כל זה, כאמור, ברובע הצרפתי. בחלקיה האחרים של העיר מתנהלות תהלוכות צבעוניות, מרקידות, מוזיקליות מאוד, ובעיקר מהוגנות לחלוטין. קשה לומר שהמשתתפים בהן מסתפקים במים מינרליים, אבל כיוון שמדובר באירוע מסורתי ומשפחתי, אין כאן הרבה מן הבלגן והזימה שאופפים את הרובע הצרפתי, בעיקר בלילות.
העצות הפשוטות ביותר למבקרים במרדי גרא כוללות את הסעיפים הבאים – להזמין מקום מוקדם ככל האפשר (בדרך כלל מדובר על כמה חודשים מראש). לא לנסות לנוע בעיר ברכב פרטי. חלקים גדולים של ניו אורלינס, בייחוד הרובע הצרפתי, נסגרים בתקופה זו לחלוטין לתנועה. אם אתם רוצים לצפות בתהלוכות הגדולות כדאי לתפוס מקום בצידי המסלול המתוכנן כארבע שעות לפני תחילת התהלוכה.
התחפושות המוזרות, הפנטסטיות והמדהימות ביותר בעולם הן תלבושת רגילה לחלוטין במהלך המרדי גרא. כולם מתחפשים, כך שאיש אינו מרגיש יוצא דופן אם הוא חובש מסיכה. ההפך הוא הנכון. רבים מביאים לתהלוכות שקיות ניילון ענקיות כדי שיוכלו לאסוף לתוכן את כל הפרסים שמשליכים עליהם משתתפי המצעד.

המלצות

המקומות הבאים שווים ביקור בכל ימות השנה.

אוכל:

ארוחת בוקר בבברנאן, רויאל סטריט 417. טלפון: 5259713-504-1.
ארוחת ערב רומנטית מאוד על המרפסת בבלה לונה – רחוב סנט פיטר 419. טלפון: 5291583-504-1.
אפשרות נוספת בחדר האדום, רחוב סנט צ'רלס 2040. טלפון: 5289759-504-1.

מועדוני ג'אז:

פאלם קורט ג'אז קפה, רחוב דקאטור 1204. טלפון: 5250200-504-1.
סנאג הרבור ג'אז ביסטרו, רחוב פרנצ'מן 626. טלפון: 9490696-504-1.
פאנקי באט, רחוב ראמפארט 714. טלפון: 5580872-504-1.