שתף קטע נבחר

לאיזה אי בתאילנד כדאי לנסוע?

קו-סאמוי קו-פאנגן פוקט 

לכל אי אופי משלו וגם העלויות משתנות, בהתאם לרמת התיור באי. להלן מידע על שלושה איים ידועים – לבחירתכם.

 

קו-סאמוי

 

תיזהרו מהקוקוס

 

קו (אי) סאמוי נמצא במפרץ יפהפה בגולף של תאילנד. יש עדיין חופים נהדרים שחלקם הצליח להתחמק מפיתוח תיירותי-תעשייתי (ב-1978, כשהגעתי לראשונה לסאמוי היו אולי עשרה בונגלוס. במקום שהיום עומדים מלונות פאר היו שיחי מריחואנה, וכדי לאכול היית יוצא בלילה או בבוקר עם הדייגים למשוך רשת).

בסאמוי יש תקופות של מזג אוויר בהיר, בעיקר בעונה היבשה מינואר ליוני. בין יולי לנובמבר מזג האוויר פחות יציב - לעיתים יחלפו שבועות נהדרים בהירים וחמים, כמעט מושלמים, ולעיתים יינתך גשם רצוף בשעות השונות של היום. חג המולד מציין את סוף העונה הרטובה ותמיד תמצאו חגיגה גדולה על האי.

 

מטעי הקוקוס הם מהגדולים בעולם, והאי מספק לבנגקוק מיליוני קוקוסים מדי שנה. יש לנקוט משנה זהירות בשעות הלילה בעת הליכה בין הדקלים. קוקוס הוא פרי נפלא אבל לא כשהוא נוחת לך על הראש, ולא מגובה של עשרה מטרים. באוקטובר מתקיימת תחרות קופים בקטיף מהיר של אגוזי קוקוס.

 

איך מגיעים, איפה ישנים

 

לסאמוי אפשר להגיע בטיסה בת כשעה מבנגקוק. עלותה לכיוון אחד כ-80 דולר. הרומנטיים יותר ובעלי הזמן, או חסרי האמצעים, יכולים לנסוע בנתיב הקלאסי של רכבת או אוטובוס לסוראט-טאני ומשם במעבורת אל האי. שתי הרכבות המהירות עוזבות את בנגקוק אחר הצהריים כדי להגיע אל מעבורת הבוקר.

כביש משובח באורך של 50 ק"מ מקיף את כל האי ומחבר את העיר נא-טון עם החופים. ניתן לשכור ג'יפים ואופנועים, אך חובה להיזהר בירידות לדרכי עפר. כל שנה נהרגים שם עשרות אנשים. בנוסף שווה להקדיש זמן ללב האי על מכמני הטבע היפים שלו, היערות והמפלים.

 

איפה לאכול ואיפה לישון הן שאלות קשות. בחופים העיקריים של לאמאי וצ'אוואנג יש בתי מלון מן הדרגה הראשונה, אך ניתן עדיין למצוא בונגלוס עם מיזוג בעשרה דולרים. יש המונים לאורך המים ובכל אחד מהם מסעדה מקומית עם התפריטים הסטנדרטיים של אורז, פירות ים, מילקשייקים ופנקייקים.

 

חזור למעלה
קו-פאנגן

 

תיזהרו מהיתושים

 

האח הקטן והחורג של קו-סאמוי נמצא במרחק שעת הפלגה ממנו, בפרט מאז שזה האחרון קיבל תנופת פיתוח תיירותית. בקו-פאנגן אין עדיין שדה תעופה, וגם הזריחות והשקיעות שוות הרבה יותר.

הבונגלוס פשוטים, או כפי שהתאים מכנים אותם "מאורות כלבים על עמודים", ורק מיעוטם נהנה מחשמל. אל תשכחו את דוחי היתושים למיניהם בעיקר בשביל פעילויות לילה. יש בסך הכול כשתי דרכי עפר באי אז טעם לשכור אופנוע.

 

מתי באים, איפה ישנים

 

לשהות באי הוא מנובמבר עד אפריל. מיוני עד ספטמבר מנשבות רוחות קשות שמכות בצד המערבי ואז אפשר לשכוח משחייה וצלילה. רוב המטיילים שוהים במפרץ האדרין - רצועה ארוכה ויפה של חוף עם מים צלולים.

 

מעוזי הפריקים נמצאים בבונגלוס של פאליטה ופאראדייז. פעם אחרונה זה היה משהו כמו ארבעה דולרים ללילה - עושק במושגי המקום. מי שאוהב לישון בערסלים שילך ל"סי-ויו" וישלם כשני דולרים.

השקיעות הנפלאות ביותר נצפות מלאם לוק וכדי ליהנות מהן כדאי לשהות ב"מגדלור", שהבונגלוס שלו פזורים לאורך החוף.

 

חזור למעלה
פוקט

 

יש מי שעדיין קוראים לו פנינת המזרח. פוקט הוא האי הגדול ביותר בתאילנד ומצוי כ-900 ק"מ מבנגקוק. העיר פוקט עצמה לא ממש מרשימה, למעט אחת לשנה, בחודש אוקטובר, עת מתרחש בה הפסטיבל הצמחוני.

 

היתרון הבולט של פוקט הוא גודלו. למרות הפיתוח התיירותי הניכר ומסות התיירים אפשר להיעלם ולהתבודד. עדיין יש באי כפרי דייגים המגדלים פנינים מתורבתות או חולבים עצי גומי. אפילו תאואי מים רועים באחו, שלפעמים הופך למגרש גולף. לעומת זאת בחופים אחדים מתחיל פוקט להידמות לבית הזונות הגדול של פאטאייה.

 

איך מגיעים, איפה ישנים

 

מגיעים לפוקט בטיסה בת כשעה, שעלותה כ-80 דולר לכיוון אחד, או באוטובוס מבנגקוק בנסיעה רצחנית של 13-14 שעות. הדרך הטובה ביותר להסתובב באי היא עם הסונגטאו, מסחריות טויוטה פתוחות.

כדאי להקיף את האי על אופנוע או בג'יפ, לעצור בחופים שקטים ולטבול במימיהם. המשועממים וחובבי הפעולה יכולים לצאת לאיים הסמוכים או לשוט בין המאנגרובים ולארגן מראש ארוחת לובסטרים ודגים.

 

מלונות בפוקט: יש כאן מגוון ענק. בתי המלון נמצאים בעיקר לאורך החופים במיוחד של פאטונג, קארון וקאטה. רוב האנשים שרוצים מלון יפה וייחודי הולכים למארידיין, שנמצא דרומה לחוף פאטונג ויש לו חוף משלו. מלונות פופולאריים אחרים הם ה"קארון רויאל ווינג", ה"קארון וילה" וה"פוקט ארכדיה" בחוף קארון.

 

הפסטיבל הצמחוני

 

חגם של בני הקהילה הסינית שמתרחש מדי שנה באוקטובר. במהלכו, בעיקר לקראת שיאו בבוקר היום התשיעי, מגיעים משתתפיו לאקסטזה של ייסורים. הם מחדירים מוטות ברזל דרך לחייהם, נועצים סיכות בעפעפי עיניהם, כורתים את לשונותיהם או מקיפים את עצמם בגדר תיל. כך הם מנקים את הגוף והנפש מהרוחות הרעות שהשתכנו בהם.

 

המיתוס סביב הפסטיבל חוזר 150 שנה לאחור. על פי האגדה הגיעה לאי קבוצת שחקנים נודדת של אופרה סינית, במסגרת סיבוב הופעות, ונוגעה במחלה מסתורית - משום שזנחה את מנהגיה הצמחוניים (אם כי קשה לדמיין סיני צמחוני). כדי לגרש את המחלה ולנצחה השתמשו השחקנים בידע שלהם בפולחנים דאואיסטיים העוסקים במאגיה ובחיי אלמוות. בני הקהילה התלהבו כל כך מיכולתם, שמאז הם חוגגים את האירוע מדי שנה בחודש התשיעי, בפסטיבל על טוהרת הצמחונות והייסורים.

 

האיסור העיקרי בפסטיבל משתמע משמו: איסור על אכילת בשר בכל ימי הפסטיבל. המשתתפים לובשים לבן ונמנעים ממעשי חטא כמו אלכוהול, סמים וקיום יחסי מין. כוכבי האירוע הם המדיומים, בהם באה לשכון הרוח, שנקראים "נאגות" (אלי הנחש). הם מתכוננים על ידי מדיטציה וטקסי טוהרה לרגע בו יגיעו לטראנס מלא כדי שיוכלו לסבול את העינויים שיעברו.

 

 

חזור למעלה
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קו-סאמוי. שבועות בהירים ונהדרים
צילום: מיכל כרמון
קו-פנגן. זריחות ושקיעות שוות
צילום: מיכל כרמון
פוקט. היתרון הבולט: הגודל
מומלצים