ילדי פלא במוסיקה המזרחית: חוזליטו יש יותר מאחד

"החיים שלי הם נושא טוב למחקר פסיכיאטרי" אמר נועם קניאל לפני מספר שנים, מי שנחשב ל'חוזליטו' הישראלי של שנות השבעים. הילדון החמוד עם השיער הארוך והחלק, קול הפנינים וההופעה המלוטשת, התגלה לצופיו הנאמנים של הערוץ הטלוויזיה היחיד במדינה עת זימר בשחור לבן את השיר 'גלי' בפסטיבל הילדים 1971 וזכה במקום השני. אחר כך המשיך וקרע את לבבות האמהות וילדיהן בשיר 'אמא שלי'. אין ספק שקניאל הוא ילד הפלא הישראלי המפורסם ביותר. לא היה ילד כוכב, לפניו או אחריו, שפיתח קריירה בינלאומית של זמר פופ ואף הוציא תקליטים בחו"ל. הרפרטואר של קניאל הורכב משירי אירוויזיון מתקתקים, ומשיריו של אביו, הפסנתרן והמלחין אלי קניאל, שגם הוא היה ילד פלא במצרים, ארץ ילדותו.

בין חשפנית ללהטוטן

הילד בן העשר, שנהג להופיע ביפו, בין הופעה של חשפנית ללהטוטן, כזמר הבית במועדוני לילה (כמו 'כליף'), זכה להיות גם במרכזו של ויכוח ציבורי. העיתונות ביקרה את הוריו והאשימה אותם בניצול הילד, ובהריסת חייו. ההורים לעומת זאת, התעצבנו ואף הכחישו שהילד הציץ בחשפניות. האם טענה בלהט כי סכנת הזונות ברחוב מגוריו גדולה היותר.
'ידידנו הקטן', כפי שכונה קניאל בפמיליאריות על ידי העיתונאים, הצהיר שהוא הולך לישון ב-12 בלילה ומתעורר בבוקר בשעה שש להכין את השיעורים. בגיל 13 יצא הילד לחפש את מזלו בחו"ל כשחיים סבן, כיום מפיק על אמריקאיובעל אימפרית 'פאואר רנג'רס', שימש כאמרגנו. אלילו, הילד מייקל ג'קסון, נחשב למתחרה מסוכן. הוא הפך לסיפור הצלחה בצרפת, והוציא שם עשרה תקליטים, שחלקם נמכר במיליוני עותקים.

השעון הביולוגי

אולם השעון הביולוגי המתקתק השיג גם את קניאל ובניגוד לכותרות העיתונים שניבאו כי "זה הקטן גדול יהיה" , הנער איבד את קול הזהב היקר בגיל 15. הוא עזב יחד עם הוריו לארצות הברית, שם למד בבית ספר למוסיקה, ועבד כמוסיקאי המתמחה בכתיבת פסקול לסדרות טלוויזיה. הוא המשיך לחלום על קריירה של זמר אך נכשל, ובגיל 24 הוא עבר טרגדיה אישית שעה שאשתו מתה בסרטן. כיום הוא חי בפאריז עם חברתו לחיים. עוד כשהיה בן 10, השיב קניאל בפיכחון של אדם מבוגר לשאלה - איך אתה רואה את עתידך? "יהיה נעים להיזכר בשנים הטובות".

החלטורה של גרציה

לצד שאפתנות של הורים מתוסכלים אפשר למנות את העוני והנידחות החברתית כבית גידול לילדים זמרים. השושלת של ילדי הפלא במוסיקה המזרחית, שכולם נקראו בשמם הפרטי בלבד, התחילה בילדה גרציה ובאמרגנה האגדי משה חלטורה.
גרציה הייתה ילדת פלא בת שמונה מבת ים שהייתה מתפרצת לבמה בשמלות מיני קצרות תוך שהיא מנגנת בבוזוקי והרטיטה לבבות באמצע שנות ה – 70 במועדון הלילה 'אריאנה' שביפו. היא שרה ביוונית, תורכית וערבית - שפות שלא הבינה אותן.
משה חלטורה ואביה של גרציה הגניבו את הילדה לבסיסי צה"ל כדי לשמח את החיילים בהתנדבות והיא אף שימשה כקמיע של החיילים. גרציה אף הצליחה לחדור לתוכניות הטלוויזיה בערבית, מקום גלותם של זמרי הז'אנר המזרחי בשנות השבעים. ההורים ספרו כי הבטיחו את עתיד הילדה בבניית מספרה על שמה וקניית מגרש. גרציה אמרה שהיא רוצה להיות שחקנית כמו שייקה אופיר אבל הסוף היה עצוב הרבה יותר.
חלטורה המשיך לשווק את גרציה כילדת פלא עד גיל 16, וכדי לשוות לה מראה ילדותי, הוא הלביש אותה בבגדי ילדים וקלע לה שתי צמות. בגיל 22 פרשה הילדה גרציה מזמרה וכיום היא עקרת בית ואם לילדים המתגוררת בבית שאן.

יבוא מתורכיה

אחרי גרציה נסתם מאגר הילדים היהודים שהוריהם גילו נכונות להקריבם על מזבח התהילה. הפיתרון נמצא ביבוא ילדים מתורכיה, אג'אר ומוג'דה, שניהם תגליות של אלי בנאי, האמרגן של זהבה בן. לשני הילדים, שלא ידעו מילה בעברית, היו סיפורים קורעי לב על בית עני ועל אמא שנטשה. בשנות השמונים היה זה אג'אר בן התשע שנהג להופיע בבטחון עצמי רב במועדוני הטיילת בבת-ים. הקהל נהג להרים אותו על הכתפיים כששר שירים שמחים, ונהג לפרוץ בבכי כששר שירי געגועים לאמו שבתורכיה. בנאי הריץ אותו בכל הארץ, וב-1989, כשהופיעו בשדרות, קיבלה נערה אחת הזדמנות לשיר שיר. לנערה קראו זהבה בן. היא הייתה זמרת חימום של אג'אר עד שבנאי התבקש להביא אותה ללא הילד המזמר. בגיל 17 חזר אג'אר הביתה לתורכיה.

מוג'דה התאטרלית

הזמרת מוג'דה הגיעה לישראל בתחילת שנות התשעים בעקבות אביה, שעבד כנגן בגלמה במופעים ובתקליטים. מוג'דה הייתה ילדה תאטרלית עם שיער ארוך ופוני, שהפגינה תנועות מאולפות בחשכת המועדונים, והקהל אהב את גינוני החן שלה. היא כבשה את הארץ בסערה. תוך ארבעה חודשים היא כבר הקליטה עם מיקי גבריאלוב את הלהיט "גברת מגונדרת". אביה התחתן עם ישראלית שאימצה את מוג'דה. אמה החדשה של מוג'דה סיפרה שהילדה לא מופיעה במועדונים אלא רק באירועים משפחתיים ובחתונות, וכי בחצות הילדה נמצאת כבר במיטתה. מוג'דה התארחה בתוכניות אירוח בטלוויזיה, כזמרת אורחת בפסטיגל, ואפילו השתתפה בפרסומת של "בזק". היא הקליטה שירים בעברית עם לחנים תורכים והתלוננה שהילדים בבית ספרה בבת-ים מקנאים בה, מציקים לה ומתאכזרים אליה. כוכבה של מוג'דה הועם עם התבגרותה, ולפני כחודש התחתנה עם מסעדן שפגשה בהופעה בבת ים. לאחרונה הופיעה בתוכנית הסאטירה "המחשוף", שם הציגה פרודיה על שירי אירוויזיון, ומשם נסעה לתורכיה כדי להקליט אלבום בתורכית.

השריף

לצד הז'אנר התורכי, התפתח בשנות התשעים הענף הדרוזי ממנו התגלו שני ילדי הפלא: שריף ופאדי. שריף התגלה בידי הגיטריסט והמפיק יהודה קיסר, כשזה שהגיע להופעה בכפר עוספיה עם גילי ארגוב. לילד הדרוזי בן השמונה קראו בכלל מייקל שרוף, אך קיסר חשב שהשם 'שריף' מתאים יותר כשם במה. לבוש בחליפה וחמוש בדרבוקה, עלה שריף על הבמה, שר את שירי זהר ארגוב ושירים בערבית והלהיב את הקהל. קיסר טען שהילד אינו גימיק אלא זמר גדול. ואכן, שריף צלח את חילופי הקול והגיע לזרועותיו של האמרגן אבי גואטה כשהוא גורר שובל של מעריצות היסטריות.
גואטה צירף לו כזמרת חימום את הנערה שרית חדד, בת לעולים חדשים מקווקז, שנהגה להתגנב מחלון ביתה ולהופיע במועדון לילה בנתניה. גם כאן, כמו במקרה של אג'אר, הפכה זמרת החימום למכרה הזהב של האמרגן ששכח מילד הפלא שלו. לפני שנתיים עזב שריף את אבי גואטה בטריקת דלת ועבר לאמרגן אחר. ילד הפלא האחרון בשוק עונה לשם פאדי. גם הוא דרוזי והוא בן 14. רגע לפני שקולו של פאדי מתחלף האמרגנים הזריזים מסתובבים בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב ומנסים לצוד את אפרוח הזהב הבא. הגיע תורם של ילדי הפועלים הזרים.

עוד על ילדי פלא בכתבות נוספות