שתף קטע נבחר

אז למה אין מוצרט חדש?

דרור גרין מתבונן בתופעת ילדי הפלא במוסיקה הקלאסית, ומסביר מדוע לא כדאי לחכות לעוד וולפגנג אמדאוס קטן

בגיל שלוש הוא החל לנגן בפסנתר, ובגיל חמש הלחין יצירות קטנות. הוא למד לנגן בעצמו בכינור ובעוגב, ובגיל שמונה כבר הופיע ברחבי אירופה. הקיסרית מריה תרזה, הלומת התרגשות ושטופת דמע, שמעה אותו מנגן, נשקה ללחיו והוא נשבע לה ששוב לא יתרחץ לעולם. בגיל שלוש עשרה כבר נודע כמלחין ונגן ידוע, וכשהיה בן שבע-עשרה היה הנגן הראשי בתזמורת בזלצבורג. מוצארט היה ילד-פלא פורה במיוחד, וגם לאחר שבגר לא חדל להפתיע את העולם בשפע יצירתי שלא היה כמוהו. יותר ממאתיים שנה חלפו מאז מותו, ועדיין לא נולד ילד-פלא כמוהו. האמנם?

גם שופן היה פעם ילד

למעשה, מוצארט לא היה ילד-הפלא היחיד בתולדות המוסיקה. קלמנטי ופגניני החלו להופיע בקונצרטים כשהיו בני תשע. מנדלסון חיבר יצירות רבות, וביניהן אופרה וסימפוניות, בטרם מלאו לו חמש עשרה שנים. שופן הופיע כפסנתרן כבר כשהיה בן שמונה, ורבים כינו אותו בשם 'מוצארט השני'. פרנץ ליסט החל להלחין בגיל שמונה, ובגיל תשע כבר הופיע כפסנתרן קונצרטים. סזאר פרנק יצא למסע הופעות כפסנתרן כשהיה בן שתים-עשרה, וסן-סאנס החל להופיע כפסנתרן בגיל חמש, ולחבר מוסיקה בגיל שש. מקס ברוך חיבר שבעים יצירות מוסיקליות לפני שמלאו לו ארבע-עשרה שנים.
גם בימינו מטפחים את ילדי-הפלא המוסיקליים מגיל צעיר, ובארץ ניתן למצוא אותם בקבוצת הנגנים הצעירים של משכנות שאננים, ובכתות האמן של 'קשת אילון' בגליל. למרות זאת, שמו של מוצארט עדיין משמש כמלה נרדפת למושג ילד-פלא, ועד היום לא קם לו מתחרה שישלב את הישגיו כמלחין וכמבצע. אז מדוע לא נולדים בימינו 'מוצארטים' חדשים? האם האשמה נעוצה במטען הגנטי, או אולי נחוצים תנאים סביבתיים מיוחדים לטיפוחו של ילד-פלא?

הבן של

קשה להאמין שמוצארט היה הופך לילד-פלא ללא עזרתו וידו הקשה של אביו, שגם הוא היה נגן ומלחין בעל שיעור קומה. כדי לקדם את בנו היה על האב להקריב את תהילתו שלו, ולהקדיש את כל זמנו לקריירה המוסיקלית של הבן.
גם ילדי-הפלא האחרים צמחו בבתים מוסיקליים, וגם היום רבים מן הנגנים המוכשרים הם בנים למוסיקאים מקצועיים. אבות רבים ממשיכים לנסות וליצור 'מוצארטים' חדשים, ומוצארט חדש עדיין לא נולד.

עידן ההתמחות

גדולתו של מוצארט כילד-פלא נבעה מהשילוב המיוחד של כישוריו. הוא לא היה רק פסנתרן מופלא, ובקלות רבה למד לנגן גם בכלים אחרים. הוא לא הסתפק בנגינה, והקדיש את רוב זמנו להלחנה. גם בתחום זה התמחה בהרמוניה ובקונטרפונקט, בצורה ובתזמור, וחיבר מגוון רחב של יצירות מסוגים שונים.
אבל במאתיים השנים האחרונות הפכה ההתמחות לאחד המאפיינים העיקריים של התרבות המערבית, וגם במוסיקה נהוג להתמחות בתחום אחד ויחיד. באקדמיות למוסיקה על התלמיד לבחור בין נגינה בכלי מסוים לבין לימוד תיאוריה או הלחנה. ילדי-הפלא של היום מקבלים העשרה רבה בתחום התמחותם, ורק לעתים נדירות יהיה להם זמן להתעניין בתחומים נוספים. בתנאים כאלו קשה להאמין שיצמח 'מוצארט' חדש בעל סקרנות רב-תחומית.
בשל החינוך המוסיקלי הרחב הולך מספרם של ילדי-הפלא בימינו וגדל. דווקא משום כך, ובשל התחרות הרבה ביניהם, הם נאלצים להתאים את עצמם לכוחות השוק, והסיכוי לצמיחתו של 'מוצארט' בן ימינו הולך וקטן.

ירידת ערכה של הקומפוזיציה

למרות תפוצתה הרבה של המוסיקה, איש אינו יכול להתפרנס בימינו מהלחנה, ומקצוע הקומפוזיציה אינו מביא כבוד רב לבעליו. אפילו מוצארט סבל מעוני באחרית ימיו, ורוב חייו התפרנס מנגינה, לא מהלחנה. עבור ילדי-הפלא של היום אין שום ערך מוסף בהלחנת מוסיקה משל עצמם, והם מתמקדים בעיקר בוירטואוזסיות בנגינה בכלי שבו הם מתמחים ובפרשנות יצירות של אחרים.

ובכל זאת, מוצארט

יש סיבות רבות לכך שהקרקע אינה בשלה להצמיח ילדי-פלא כדוגמת מוצארט בימינו. עם זאת, ככל שזה נשמע מתסכל, קשה להימנע מן המסקנה שמוצארט היה יוצא-דופן ויחיד במינו. הוא לא היה רק נגן מוכשר או מלחין מבריק. הוא היה גם בעל זיכרון נדיר ודמיון יוצא דופן. בטהובן או באך לא נפלו ממנו בכשרונם ובגדולתם, אבל רק מוצארט היה מסוגל לחבר יצירה מושלמת בדמיונו, ולכתוב אותה על הנייר בנשימה אחת, מבלי שיהיה עליו לשנות ולתקן בה אפילו תו אחד.

עוד על ילדי פלא בכתבות נוספות.




לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים