אשה בפרוזדורי העוצמה

בתום הקרב, אחרי שהקלפי האחרונה נכבשה והגיבורים היגעים ניגבו את אגלי הזיעה ממצחם, מגיעה עת חלוקת השלל, ושבה ועולה שאלת ייצוגן של הנשים בממשלה. התבשרנו כי לראשונה נשקלת האפשרות למנות שרה לביטחון פנים, ולכאורה נפרץ מחסום, פסיכולוגי ומעשי, שגידר את הנשים בעשייה הפוליטית המשנית, והנה הנה מסתמנת האפשרות כי הן יישבו, כתף ליד כתף, עם גנרלים בדימוס וביטחוניסטים בהווה, ליד שולחן מקבלי ההחלטות האמיתיות.

הדיון על מינוי נשים לעמדות כוח בפוליטיקה נעשה תמיד תחת עננה של התנצלות, כאילו מדובר במס שיש לשלם בשם התקינות פוליטית, מין מחווה של התחשבות, שהגברים – אלה שבאמת מנהלים את העניינים – מוכנים לעשות מתוך אצילות נפש כלפי מיעוט, גם אם מדובר במיעוט שהוא בעצם רוב.

ח"כ לימור לבנת היא המועמדת הטבעית של הליכוד לתפקיד ביצועי, ומותר להניח כי לאור פעילותה כשרת התקשורת, הבולטות שלה בכנסת והאופן שבו היא מתנהלת בפרוזדורי העוצמה – לא רק עובדת היותה אשה הכריעה את הכף בהחלטה להציע לה את תפקיד השרה לביטחון פנים. עם זאת, במקביל הוצע לה להיות שרת החינוך, שהרי חינוך, בואו נודה, הוא תחום כל כך הרבה יותר מתאים לנשים.

אין לי כוונה לזלזל בחשיבותו של משרד החינוך, אבל ככל שהדברים נוגעים לעוצמה הפוליטית, לחלוקת התקציבים וליכולת להשפיע, הרי שמשרדים כמו האוצר, הביטחון וביטחון הפנים מקדימים בכמה מאות מטרים את משרד החינוך. וגם אם חשיבות מה נודעת לאישיותו של השר העומד בראשם, עדיין זוכים משרדים אלה להכתיב את סדר היום הציבורי, וענייניהם לעולם אינם נדחקים מן הדיון מפאת "המצב" – אותה מילת קסם שמאפשרת לציבור בישראל להתעלם מנושאים חברתיים כמו מצוקה ועוני, בורות, גזענות ושרירות לב.

אם לבנת תביא את הפמיניזם שלה למשרד לביטחון פנים, אולי עוד יתחוללו שם מהפכות של ממש, אולי תשתנה הגישה כלפי אלימות נגד נשים, אולי תקבל המשטרה הנחיות אחרות לטיפול באנסים, בבעלים מכים, בקורבנות. ויש לקוות שלמרות שמדובר במי שדעותיה הימניות קיצוניות כל כך, לצד הפמיניזם היא תוכל לגייס די הומניזם, כדי שמיעוטים אחרים שהמשרד מטפל בעניינם לא יחששו כי חשכה גדולה עומדת להתרגש עליהם.

הקומיקאית האמריקאית רוזאן בר אמרה כי נכון שעל מנת להצליח נשים תמיד צריכות להוכיח שהן יכולות לעשות הרבה יותר טוב כל מה שגברים עושים, אבל למרבה המזל, זה לא קשה כל כך. באותה רוח כדאי אולי לשקול לא להסתפק במינוי של נשים לתפקיד או שניים שנחשבו עד כה גבריים, אלא להעניק להן ייצוג במחצית ממשרדי הממשלה. גם אם קשה לשלוף די שמות של נשים שטיפסו לצמרת המפלגתית, זה יהיה צעד נאה בדרך לחברה שוויונית, ותראו לי גאון גדול אחד בממשלה הקודמת, הנוכחית או הבאה, שעל שירותיו יהיה חבל כל כך לוותר לטובת האפשרות להגשים מטרה כה נאצלת.

דפנה לוי, עיתונאית