אם פונים שמאלה, בצומת מירון, על כביש מס' 89, מגיעים תוך מספר דקות לכפר ג'יש, גוש חלב בעברית. זהו כפר נאה ומסביר פנים, שמרבית אוכלוסייתו נוצרית. בעבר היה זה מעוז של מרד ברומאים וגם מקום מושבם של כמה מגדולי הדור. זוג התנאים שמעיה ואבטליון, שהיו מוריהם של שמאי והלל, קבורים שם, במערת קבר צנועה, בצד הימני של הכביש, כאשר הכביש מתעקל מהיישוב לכיוון צומת חירם.
חניון קטן, וכתובת מאירת עיניים מקדמת את הבאים ומברכת את הנמצאים: "שלום עליכם, מורינו מאורינו. שרי התורה החוסים בסתר עליון, בצל שדי. אשריכם וטוב לכם כי זכיתם ללכת אחר בוראכם".
הברכה הזו כבר עושה טוב למי שנכנס, וגם אמרותיהם של שני האנשים הצנועים הללו, החקוקות מעל מצבתם. מעל אבטליון כתובה אמרתו "חכמים, היזהרו בדבריכם", ומעל שמעיה "אהב את המלאכה ושנא את הרבנות".
מי שעוברים במירון, עוברים בדרך כלל גם שם. בצד השני של הכפר נמצא ציון קברו של יואל הנביא וגם מקום קבורתם של הוריו של שמעון בר יוחאי. העלייה לקברם היא עניין חדש יחסית, ולפי העדויות שבידינו, נהוגה רק במאה השנים האחרונות.
אם חוזרים אל הכביש המחבר בין צפת למירון, ונוסעים לכיוון צפת, מגיעים לצומת עין זיתים. בצד הדרך, מבנה אבן בעל כיפה כחולה. זהו מקום קבורתו של רבי יהודה בר אלעאי, אחד מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא, ואחד מהחמישה שעקיבא סמך עליהם ידו שיפיצו תורה בישראל, לאחר שנהרגו 24,000 מתלמידיו.
רבי יהודה נודע בחוכמתו, ביופיו ובעוניו. מספרים עליו במדרשים שכשהיה יושב מעוטף בטליתו, לפני בוא השבת, היה דומה ל"מלאך ה' צבאות". כמו שהיתה לרבי יהודה רק טלית אחת, היתה לו ולאשתו רק גלימה אחת. מסופר עליהם שהיא היתה לובשת אותה כשהיתה הולכת לשוק, והוא, לכן, נשאר בבית. ואילו הוא היה לובש אותה כשהיה הולך לבית המדרש. לכן, בין השאר, אומרים שתפילה על קברו של רבי יהודה היא סגולה לפרנסה.
האר"י נהג לשלוח את תלמידיו להשתטח על קברו של רבי יהודה ולהימנע מלדבר דברים בטלים בדרך. הרב כדורי, כך אומרים, אומר שעלייה לקברו של רבי יהודה היא סגולה טובה לכל צרה ומצוקה.
ממש ממול נמצאת מערת קבורתו של כורספדאי, המוזכר בזוהר כ"חמוד הלב", וקברה של אמו לצידו. זהו מבנה קטן, שכעשר מדרגות עולות אליו, המשקיף על גאיון חשוף, שנראה כאילו לא השתנה כלל במרוצת מאות השנים. לפעמים תוכלו לראות שם סוס או פרה בודדת רועים בשטח ועורכים תצפית על הכביש.
עוד קברים בולטים נמצאים על כביש מס' 886 שעולה צפונה מצומת עין זיתים.
ליד היישוב כרם בן זמרה, צמוד לבית העלמין של המושב, נמצא ציון קברו של רבי יוסי בן זמרא, צדיק שחי במאה השלישית לספירה. קבר צנוע, וסביבו מרפסת עם רצפת אבן, מקום נהדר לתצפית ולהתבודדות מול הנוף הגלילי הרגוע.
ליד היישוב דלתון נמצא קברו של יוסי הגלילי, מחכמי התלמוד, הלאה משם, ליד מושב עלמא, נמצא קברו של התנא אלעזר בן עזריה, מי שהיה נשיא הסהנדרין הצעיר ביותר - בן פחות מ-18, חברו הטוב של יוסי הגלילי. הקבר יפהפה בפשטותו - ציון אבן לבנה, בצל עץ אלון רחב נוף. שקט מופלא.
לא רחוק משם, זה בצד זה, קבורים אלעזר בן הורקנוס ואלעזר בן ערך. בחלל הגדול שבו ניצבות שתי מצבותיהם, ליד הקירות, יש מקום לנרות נשמה גם לצדיקים שרחוקים מאוד מתקופתם: שמעון בר יוחאי מחד, והבאבא סאלי מאידך, וגם עוד צדיקים ידועים של יהדות מרוקו מוזכרים שם.
אם אתם באזור, וכיוון שהר מירון נשקף מכל פינה, כדאי מאוד להמשיך לנסוע לכיוון ההר. סמוך למבנה בית ספר שדה ,ישנו שביל מסומן היטב, בן כשני ק"מ, המוביל לפסגת ההר.
הטיול קצר ויפהפה: רוב הזמן הולכים בתוך יער אפלולי, אלות, אלונים, עצי קטלב והרבה עלים יבשים וטחב תחת הרגליים. בין לבין, תצפיות יפות על הגליל העליון, על אזור החולה. טיול קצר וקל, מלא פריחה בעונה הנוכחית.
כקילומטר לפני צומת מירון (אם באים מכיוון מערב), יש עיקול חד של הכביש ובצידו חניון מסודר. אם יורדים בנחל שחוצה את הכביש, נחל מירון, מגיעים תוך פחות מ-20 דקות להתחברותו עם נחל עמוד. בשמורת נחל עמוד יש כמה מעיינות יפים, תחנות קמח עתיקות, שפע של צמחייה ולא מעט מקומות שראויים לרחצה טובה. כשמגיעים לבריכה הגדולה ביותר, עינות שכווי, אפשר או לחזור לנקודת המוצא, או לפנות שמאלה ולהגיע, תוך שישה ק"מ של הליכה לא קשה, לצפת.
האזור משופע בצימרים. לדתיים יש מגוון רחב של חדרי אירוח במושב מירון, אחרים יוכלו ליהנות מצימרים משובחים בכרם בן זמרה או במושב אמירים הסמוך לצומת מירון. ההמלצה שלנו היא על הצימרים של משפחת פיילר באמירים: כמה חדרים עם פרטיות רבה, בתוך חורשה. מעט ערסלים ביניהם, ובחלק מהחדרים גם תנור עצים, שבימות החורף ההתעסקות בו מחממת ומענגת. בעל הבית, אורי, הוא מוזיקאי, ולעתים אפשר ליהנות מקונצרט ספונטני שלו עם חברים.
המגוון לא גדול, בולטת במיוחד מסעדת ג'סקלה, בכניסה ליישוב גוש חלב. אולם אוכל גדול שממנו נשקף הר מירון שממול, אבל בימות החורף עדיף לשבת ליד האח שבמרכז המסעדה ולהביט בעצים המתנפצים בלהבות.
המקום מתמחה בבישול כפרי וכל מיני עשבים, שבשביל רובנו הם רק עשב (עולש, חוביזה, גרגיר נחלים), מתגלים שם כמעדן, כאשר מבשלים אותם במי מלח ולימון. החומוס בינוני למדי, אל תבזבזו עליו זמן, המחירים קצת יקרים (פלטה של מבחר הסלטים לאדם עולה 70 שקל), אבל התפריט מעניין והאווירה נעימה ביותר.
