לרגלי מגדל העמק

ארוחת בוקר במפגש מזרע, המעדנייה והמסעדה שליד הכניסה לקיבוץ, ליד תחנת הדלק.

המקום חביב עלי. מעדנייה נפלאה (לא כשרה) בשירות עצמי, הכוללת אטליז, למי שמתכנן מנגל. עוד על המדפים, מבחר גדול של מעדנים מסוגים שונים, גבינות וממתקים, וכמובן נקניקים ומוצרי בשר נוספים ממפעל הבשר הידוע של הקיבוץ. הלוואי שהיתה מעדנייה כזאת ליד ביתי. והשירותים נקיים ונוחים.

בעבר היתה המסעדה חלק מהחנות, עכשיו הופרדו השתיים. גם במסעדה יש הפרדה בין שני חלקים, זה שבשירות עצמי וזה שיש בו מלצרים. ארוחת הבוקר בשירות העצמי נראית יפה ועשירה. רק שרידיה נשארו כשהגעתי, בסוף הבוקר. לקחתי אספרסו וקרואסון, סלסלתי עשן סיגריה, ולדרך.

הדרך קצרה מאוד. מיד בכניסה לקיבוץ, שלט המפנה לחדרי האירוח. כביש צר מקיף את הקיבוץ – הרפתות, אזור המגורים, הגינות – אפשר להציץ בלי לפגוע בפרטיות. קיבוץ, בתור נוף, הוא משרה שלווה. בצד השני של המשק, הפונה מערבה, מול שדות החיטה הירוקים, קבוצת מבנים ובהם חדרי האירוח. אם אתם מזמינים מקום, נסו לכוון לחדר שחלונותיו פונים אל השדה. החדרים פשוטים ונקיים, ובכניסה לכל אחד מהם, ריהוט גן. קבלת הפנים נעימה מאוד. בריכת השחייה נמצאת בקרבת מקום, אבל היא תהיה סגורה בפסח. לעומת זאת, אפשר להשתמש במגרש הטניס ולקבל טיפולים אלטרנטיביים (רייקי, שיאצו, מסאז' ועוד).

מקום מדהים ביופיו, אבל לא מתאים לנכים. על צלע ההר, למרגלות יער בלפור, בוואדי קטן, שורות של ביתנים הטובלים בצמחייה ובצל העצים הגבוהים. הציפורים שם שרות יפה במיוחד. זהו גם מרכז בריאות הוליסטי. לא ראיתי את חדרי הטיפולים, אבל הצצתי ביחידת אירוח, הזהה לכל האחרות. החדר קטן, ואם מוסיפים מיטת ילד, הוא ממש צפוף. אבל לפני כל חדר יש שולחן וכיסאות ומנגל, וכל כך יפה ונעים בחוץ, שהחדר ממילא משמש לשינה בלבד. אפשר לסור לרפת לראות חליבה ולבקר בפינת החי.

את ארוחת הבוקר אוכלים בחדר האוכל של הקיבוץ. פיצוחים קונים בעפולה. קבלת הפנים נעימה.

כבר מהכניסה למשק יש בעיה עם השילוט. יפעת קיבוץ שוקק, ובו מפעל סריגים, אולפני קול, משתלה שפעם התמחתה בצמחי תבלין ועכשיו כבר לא, ועוד תעשיות מגוונות. לוקח זמן לתפוס שכדי להגיע לחדרי האירוח, צריך לפנות מייד אחרי הכניסה ימינה. אוקיי. נוסעים ונוסעים במעלה הגבעה, עוברים על פני מוזיאון הרפת (כן, מצחיק), מגיעים למגרש חניה. חונים. יוצאים מהמכונית. לא יודעים לאן לפנות. יש שלט, אבל כיוונו לא ברור.

נכנסתי בשביל מתחת לאורנים, על מרבד של רקפות, אל הקיבוץ. שום סימן למשרד קבלה. חזרתי למגרש החניה. שאלתי אשה שעברה שם איפה חדרי האירוח. "שם, במקום שממנו באת," היא אמרה. אבל אין שם שום שלט, אף משרד קבלה, התלוננתי. "נו, זה אירוח כפרי!" היא נזפה בי, "זה בקומה הראשונה, שמה!"

בחיי שניסיתי. חזרתי ל"שמה", הסתובבתי בין הבתים, חיפשתי בקומות הראשונות. נכון, יכולתי לדפוק על דלתות ולשאול אם כאן זה המשרד. נראה שעדיף לתאם בטלפון עם מישהו שיחכה בחניה. כך שאת החדרים לא ראיתי, אבל הגינות יפות והעמק הוא באמת חלום. אז נחפש מקום אחר. אולי בדרך לתבור.