הצעדים הראשונים

הרדיו פתוח על קול המוסיקה, כדי להירגע קצת. אין שם גל פתוח לחדשות, אף סגן שר בלי תיק לא צורח לכם באוזניים, האלקטרוניקה היחידה בסביבה היא החיבור של הרדיו לחשמל. נורא נעים באוזן. מחקרים רפואיים מוכיחים כי עוברים בבטן אימם מגיבים הכי טוב למוסיקה קלאסית, וכולנו רוצים לפעמים להיות עובר, מוקף בצלילים נעימים, לא צורמניים ולא רמים מדי, לא מקפיצים ולא טרנדיים ולא בריטני-ספירסיים. רגעים קטנים של חסד עם מוסיקה קלאסית. מה שהאוזן שומעת נעים לה, אבל כשזה נגמר, איך נדע מה שמענו? כשזה נגמר, תמיד הקריין או הקריינית יכריזו בקול חגיגי ודידקטי להחריד בערך ככה: "האזנתם לאלגרו מודראטו מתוך רביעית המיתרים בלה מינור די–804, רוזמונדה, מאת פרנץ שוברט, בביצוע רביעיית אלבן ברג".

מטרה 1: להשיב לסנובים כגמולם

גם אם הכינותם מראש נייר ועט ליד הרדיו למקרי חירום, תגלו שדי קשה להעתיק שורה של ג'יבריש טהור, כמעט בלתי אפשרי לזכור אותה בעל פה, ואם אין לכם נסיון בזה, עד שתגיעו לחנות הדיסקים הקרובה לבית כבר תזיעו ליד זבן אדיב. סביר להניח שתגידו לו משהו כמו, "השוברט הזה בקול המוסיקה, הרגע שמעתי". אם נפלתם על זבנים נוחים לבריות, בחנות שיש בה מחלקה קלאסית רצינית, הם יטרחו ויבררו וימצאו עבורכם את רביעיית המיתרים הנדונה ואפילו ימליצו על ביצועים נוספים שלה. אבל הנפילה הראשונה על סנוב מוסיקלי תהרוג לכם את החשק לעוד. הסנוב הממוצע ירים גבה, ומתוך תהומות השכלתו האינסופית יביט בכם במבט צונן אחד שיספיק כדי להחליט שאתם לא מבינים בזה, לא מתעסקים בזה ולא יודעים על מה כל הרעש.
אנחנו פה כדי להשיב לסנובים כגמולם. וגם כדי לפתוח דלת למי שקצת מפחד ממוסיקה קלאסית אבל רוצה להאזין בלי חרדה. השורות הבאות, והמילון המקוצר למונחי המוסיקה, לא נכתבו עבור מי שמזהה את התשדיר המיתולוגי של מגן דוד ("תרמתי דם, תרמתי דם") כאריה "האהבה היא ציפור בוהמית" מתוך האופרה "כרמן" מאת ביזה וגם יודע לשיר את כל המלים בצרפתית ולמנות מתוך שינה את הכרמניות האלוהיות מימי מריה קאלאס ועד עצם ימינו. אנחנו פה כדי להתחיל.

מטרה 2: לעשות סדר

נתחיל בבית: ערכי הסנובה של המנוי לסדרה הראשונה של הפילהרמונית לא שווים את הכסף, במיוחד אם לא מכירים את היצירות המושמעות היטב ומראש. כלומר, אל תיחפזו לאולמות הקונצרטים, למרות שביצוע חי תמיד מרגש בחד-פעמיותו. הרבה פחות מרגש להסתכל מסביב ולמצוא ערימות של ראשים מתנודדים בשינה מתוקה על כסא נעים ונוח. בפעם היחידה בחיי שנגררתי להרפתקה כזאת, ישבתי בהיכל התרבות ונורא ניסיתי לא להירדם לצלילי ה"מיסה סולמניס" של בטהובן, שלא שמעתי קודם לכן. לך, הסנוב שמרים עכשיו גבה, תדע שיש לי תירוץ: הייתי בת 12. אז נרדמתי, והאירוע זכור לי עד היום כרצף של סיוטים מבוהלים עם תופים וצרחות של מקהלה גברתנית ואימתנית. היה רע לתפארת. בדיקה של ספריית הדיסקים הביתית גילתה, באופן לא מפתיע, שה"מיסה סולמניס" לא נמצאת על המדפים.
קול המוסיקה ברקע, או www.beethoven.com שהיא תחנת רדיו אינטרנטית מעולה למאזינים מתחילים: תשמעו בליל של סגנונות, כל מיני דברים מכל מיני תקופות, כלים עתיקים וקולות חדשים, שמות מסובכים של יצירות, מלחינים ששמעתם עליהם משהו וכאלה שזרים לאוזן לחלוטין, ומתישהו צריך להתחיל לעשות סדר.

מטרה 3: לפתח טעם אישי

בעצם, כל מה שתשמעו הוא גירסות קאבר מוקלטות ליצירות שבמקור לא נשמעו בכלל כפי שאנו שומעים אותן היום. כשבאך כתב לפסנתר, הפסנתר היה כלי חלשלוש שהשמיע בעיקר נקישות פטישיות עזות. באך לא ראה מימיו פסנתר כנף של אולם הקונצרטים, וככל הנראה היה מתעלף מחדווה לו ראה אותו, בדיוק כמו ששוברט, שכבר הכיר את הפסנתר המודרני בהתהוותו, היה נתקף בעוויתות של אורגזמה לו נתקל בסינתסייזר.
ההבדל בין קאברים בפופ לאלה של המוסיקה הקלסית הוא בנוקשות: למרות שלמבצעים, לתזמורות ולמנצחים יש חירות מסויימת של פרשנות, הם משתדלים תמיד להשמיע את מה שכתוב בקובץ התווים של היצירה, הלא הוא הפרטיטורה. אבל הכתוב אינו דומה ליצירה מוקלטת, שהיא מוצר מוגמר ומדוייק שניתן לשחזרו בדייקנות. דוגמה קטנה אחת: אם כתוב מעל התווים "פרסטו", שפירושו "מהר", המהירות תלוייה במבצע או במנצח, ואם הם שייכים לאסכולת הברל'ה או לאסכולת פורמולה 1.
ארתורו טוסקניני, מנצח אגדי, הצליח לגמור את הסימפוניה השביעית של בטהובן בעשר דקות פחות ממנצחים אחרים. "ולס הדקה", יצירונת חביבה לפסנתר של פרדריק שופן, נמשכת בדיוק דקה וחמישים ושלוש שניות בביצוע של ארתור רובינשטיין. את הגוונים האופייניים לנגנים, לתזמורות, למנצחים ולזמרים תתחילו לזהות עם הזמן מכאן כבר תפתחו אהבות משלכם. גם לאהבות של גדולי הסנובים או של גדולי המבינים אין בהכרח קשר ישיר לאיכות של ביצוע, כמו לטמפרמנט האישי של הסנוב או המבין.

מטרה 4: לחזור לשורשים

חיתוכים ראשוניים של יצירות במוסיקה קלאסית אפשר לעשות בכמה אופנים גסים אך מועילים למדי.
מוסיקה מערבית ומוסיקה מזרחית – "קלאסית" אינו שם תואר של מה שנוצר רק באירופה, אבל בדרך כלל אנחנו מתכוונים לזה, מתוך גזענות תרבותית מצוייה. האופרה הסינית אף היא "קלאסית", כך גם ז'אנרים מופלאים במוסיקה הודית, אנדלוסית, יפנית ואחרות, שהתפתחו באורח עצמאי לגמרי מאחותן האירופית.
מוסיקה דתית ומוסיקה חילונית – הראשונה התפתחה בכנסיות הקתוליות. מן המאה השביעית ירשנו את המזמורים הגרגוריאניים, להיט עכשווי בחנויות הדיסקים. אחר כך הגיע מגוון עצום של יצירות שנכתבו לקולות, לכלים ולשילוב של שניהם, ובמקור יועדו לביצוע כחלק מן הטקס הדתי בכנסיה. מוטטים ורקוויאמים, מיסות ואורטוריות, קוראלים ומזמורים – את כולם תפגשו במילון.
את דברי ימי המוסיקה החילונית אפשר לשרטט בגסות לפי תקופות. היא החלה לתפוס תאוצה בתקופת הרנסנס, במדריגלים – יצירות קוליות – ובמחולות שחוברו ונוגנו כדי לשעשע את האצולה, ואחר כך את הבורגנות.
בתקופת הברוק אנחנו פוגשים לראשונה את האופרה החילונית, עם תלבושות ותפאורה.
בתקופה הקלאסית – מסוף ימי באך ועד סוף המאה השמונה עשרה – נתוודע לסימפוניות משוכללות, לאמנות השיר החילוני, למוסיקה קאמרית המנוגנת בכלים שכמעט כולם מוכרים לנו.
בעידן הרומנטי, החביב כל כך על המנהלים האמנותיים של התזמורת הפילהרמונית הישראלית לדורותיה, נחווה שחרור מסוים מנוקשות צורנית ודגש חזק מאד על התכנים הרגשיים של המוסיקה. השיר האמנותי – הקרוי ליד – התפתח עד מאוד, ולסנובים כדאי להזכיר ששירים של שוברט, שומן או מנדלסון היו פשוט חלק מן המוסיקה הפופולרית בעידנם. כן, קלאסית זה גם פופ, הכל עניין של תקופה. בעוד מאתיים שנה, הביטלס וודאי יהיו חלק מן המוסיקה הקנונית, הקלאסית של המאה העשרים.
בסוף עידן הרומנטיקה העסק מתחיל להידרדר: מלחינים יבקשו לשבור קודים בני מאות שנים, תחילה בעדינות, כמו אצל גוסטב מאהלר ואנטון ברוקנר וריכרד ווגנר המאוחר. אחר כך הם ייצרו מוסיקה חדשה לגמרי. הקהל יצביע ברגליים. כש"ציפור האש" של סטרווינסקי הושמעה לראשונה, הקהל הכין מראש עגבניות וגם זרק אותן על הנגנים.
"מוסיקה חדשה" היא פחות או יותר כל מה שנוצר במאה העשרים, ורוב מה שנוצר בה לא נגיש לאוזן של מתחילים שרוצים להירגע.

מטרה 5: והעיקר, לא לפחד כלל

עוד חלוקה פונקציונלית שבה הגדול קובע: מוסיקה סימפונית לעומת מוסיקה קאמרית. בראשונה, תיחשפו למגוון גדול של כלים ולצליל גדול. במוסיקה קאמרית ההרכבים קטנים, והדגשים מופנים לגוונים ולאו דווקא לעוצמות.
מוסיקה כלית או מוסיקה קולית? לאלה שמעדיפים את מסתרי הקול האנושי, מציעה המוסיקה הקלאסית רפרטואר עצום של יצירות למקהלות, לקולות בודדים או לשילובים, אופרות ואופרטות ומה לא.
האזנה משכללת את ההעדפות והנימוקים לאהבות, אבל קודם לכן כדאי להפסיק לפחד. כשהקריינים אומרים, "האזנתם לאלגרו מודראטו מתוך רביעית המיתרים בלה מינור די –804 , רוזמונדה, מאת פרנץ שוברט, בביצוע רביעיית אלבן ברג", הם מתכוונים לומר לכם משהו שדומה במהותו לכתובת אינטרנט, שנשמעת כמו ג'יבריש עד שמבינים כי יש בה סדר מסויים. אלגרו מודראטו – קצב די שמח אבל מתון, לא מהיר מדי. פרקים של יצירות קרויים על פי הקצב, הטמפו, שהמלחין בחר להם. רביעיית מיתרים – יצירה שכתובה בדרך כלל לשני כינורות, צ'לו וקונטרבס. לה מינור –הסולם של היצירה, פרטים במילון. די- 804 – מספרה הקטלוגי של היצירה בכלל מפעלותיו של המלחין. רוזמונדה – שם כינוי ליצירה, מקובל ביצירות היותר פופולאריות: הפתיחה "לאונורה" מאת בטהובן, "הסימפוניה הפסטורלית" שהיא הסימפוניה השישית של בטהובן וכיוצא באלה. ואחרונים חביבים: רביעיית אלבן ברג, הרכב מדהים שקרוי על שמו של המלחין אלבן ברג אבל מפליא לנגן יצירות מודרניות ויצירות מן העידן הרומנטי כאחד. וכל היתר, מאדאג'יו ועד תיזמור, במילון מקוצר ושימושי למאזינים חובבים ומתחילים. הצרה היחידה שלו, שהמלים מגיעות משפות שונות ומתקופות שונות, אבל חוץ מזה הכל בו יהיה די פשוט. ובכלל לא צריך לדעת לקרוא תווים כדי להבין.

כל המושגים הדרושים כדי לפענח את עולם הצלילים הקלאסיים - "המילון המלא" (תחת "כתבות נוספות")