גנגסטר של מוזיקה

מי שרוצה לטעום מזון מלכות שיקשיב לשירתו רבת העוצמה של איציק שושן, המפיק של "כל יום יותר", אלבומו החדש של פבלו רוזנברג, שהלחין ושר יחד עם רוזנברג את "ריצת הלב". לתוך ים המתקתקות של רוזנברג הכניס שושן דוגמית מן הנשמה האדירה שלו, איזה סימן קטן שמעיד כי בארץ מסתובב אלמוני שהוא רולס רוייס במוזיקה אתנית, דאב וטריפ-הופ.
מיטב אמני העולם מתפעלים ממנו, מחברי מאסיב אטאק ועד אוליבר שאנטי, שאירח אותו לשני שירים באלבומו "שבע פעמים שבע". שושן, שהופיע לפני מספר חודשים באיטליה כזמר חימום של סטינג, ואף הקליט שיר לאלבום ההוקרה לפיטר גבריאל שייצא עוד חודש בארה"ב, כמעט ונעדר מהרנסנס שעוברת בימים אלו המוזיקה המרוקאית בישראל - עובדה מפליאה מאחר שאין ספק כי שושן, ששר רק במרוקאית (וששיריו יצאו עכשיו אפילו בסעודיה, באוספים של מוזיקת עולם), עומד ברמה אחת עם מיטב זמרי הראי הצפון האפריקנים - משאב חאלד ועד שאב ממי.

הפנומן מבית שאן

שושן, בן 41, יליד בית שאן, הוציא שלושה אלבומים בלבד. הפרפקציוניסט העדיף רוב חייו להתפרנס כשיפוצניק ובלבד שלא יצטרך להתפשר מוזיקלית, ושלושת אלבומיו ראויים לתהילת נצח. במלוא יפעתו התגלה שושן כבר באלבומו הראשון, "ימולאנה", שיצא ב-94' ושימש כפסקול הסרט "בית שאן, סרט מלחמה" בבימויו של דורון צברי. באלבום הבכורה ההוא אפשר היה להרגיש את מזגו המוזיקלי הסוער של שושן. הרדיו לא ידע לעכל את האלבום התזזיתי שהקדים את זמנו. נכון, "שפתיים" ו"סהרה" היו בשיא פעילותן, אבל הן הקליטו שירים מרוקנים מוכרים בליווי רך יותר, קל לעיכול ולא הציבו את חטיבת הקצב בפראות מקדימה, כפי שעשה שושן, הנוהג לכנות את עצמו "גנגסטר של מוזיקה". "ג'ינה", השיר היחיד שלא נכנס לסרט, אפילו הושמע קצת ברדיו באותה שנה, ובימים אלה הוא להיט דווקא באיטליה, אחרי שיצא שם כסינגל.
אחרי "ימולנא" יצא שושן למסע ארוך, מלא בייסורים, על מנת להקליט את האלבום שהוא רואה כפסגת יצירתו - "רדיולונה" - שהוקלט ויצא בלונדון בשנת 1999. שלוש שנים הוא עבד על האלבום, וצבע הרבה בתים בלונדון כדי לממן אותו. האלבום הופץ גם בישראל, לא הושמע ברדיו ונמכר במעט מאוד עותקים. "רדיולונה" האוונגרדי הוא יצירה קונספטואלית, פתלתלה והזויה, המכילה עשרה חלקים. זהו מסעו של ארתורו, היוצא לאודיסאה של חייו ומגיע לתובנות שונות עד לחתונתו עם ג'וזפין.
כמה מהשירים באלבום יכולים לנסר גם את הלב הכי אטום. באחד השירים מגלם שושן את דמותו של זקן המעיד על עצמו שהיה זקן כבר כילד. "אני, שהזדקנתי מנעורי, ולחיים אין מה לקחת ממני", הוא כתב ושר כאילו היה בן תשעים. בשיר אחר הוא מעודד את אחיו להמשיך הלאה, אבל מילות העידוד יוצאות מלב מרוסק. בלוז טוטאלי, קורע לב, והכל בשפה המרוקאית. "יש הרבה מהאישיות שלי באלבום", אומר שושן, "שם נברתי הכי הרבה בעצמי. זה אני בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי. האלבום הזה סחט אותי במאסיביות במשך שלוש שנים".

- אתה יליד ישראל, למה אתה שר רק במרוקאית?

"אני מרגיש שעברית לא מתחברת לרוק, זה כמו לשיר רוק ברוסית, לא מתאים. מרוקאית היא שפה מוזיקלית, אני משתמש בה כצליל. זאת שפה שמדברים אותה בהעוויות פנים עם מלודיות והרמוניות. אני מתענג לעשות איתה מוזיקה".

- מאיפה אתה מכיר את השפה?

"נולדתי בעיר שכולם היו מרוקאים. ראש העיר, השוטר ובעל המכולת. אבל את ההבנה שלי לשפה הספרותית רכשתי לאחר שנברתי בהרבה ספריות וקראתי ספרים בשפה המרוקאית הכתובים בעברית. אני יודע שאני משלם מחיר על ההתעקשות הזאת, אבל אין לי דרך אחרת. אני אף פעם לא חושב אם יאהבו אותי או ישמיעו אותי".
לפני שנה יצא אלבומו האחרון של שושן, "רוחות מדבר", ששימש פסקול הסרט "הילד והדולפין" וזכה בפרס תמוז בקטגוריית "הפסקול הטוב ביותר". האלבום, שנשמע קומוניקטיבי יותר מקודמו, מספר את סיפורו אהבתו של ילד בדואי חירש-אילם לדולפינה. האלבום מוציא משושן את הילד התמים והשמח: תיפוף אנגרטי ושירה של ילדים בדואים, ומיד לאחר מכן קטע גיטרות מלא נשמה, אליו מצטרף הכנר הווירטואוז יוסף שריקי מבית שמש, שהשתתף גם ב"רדיו לונה".
בשבוע האחרון, שוטף השיר "שובר את הראש", ששר רוזנברג והלחין שושן, את הרדיו. אילו שושן היה שר היתה מתהפכת פרשנות רוויית הסוכר של רוזנברג - המתאר את חייו המאושרים עם האשה - לפרשנות כואבת וכמהה של גבר להתחבר לחלק הנשי שלו, כמיהה שלא ממש ברור אם היא מצליחה.
זו הפעם הראשונה ששושן מפיק זמר פופ ישראלי, והוא השכיל לא לכפות על רוזנברג משהו גדול ממנו, אלא לתפור לו לפי אישיותו חליפה מוזיקלית איכותית, ולהכניס רק קצת תבלון משובח. בינתיים עובד שושן על אלבום חדש, שלכבודו הקליט כבר דואט יפה עם ברי סחרוף. מי שמתאמץ יכול לשמוע את שושן עושה קולות ב"מנועים שקטים" של אסף אמדורסקי, ושר את שיר הפתיחה ב"רש"י דאב" של יובל בנאי. "למזלי נפלתי בין הכיסאות. לא הלכתי עם המדוכאים, התפשרתי ונהייתי אייל גולן בשביל לעשות כסף, ומצד שני אני לא תלוי בחברות התקליטים הצבועות. אני נאמן לדרכי" .
שושן הוא לא שם שמתגלגל על לשונם של שדרני הרדיו למרות כשרונו. המוזיקה המתוחכמת שלו ניחנה בעוצמות שהאוזן בדיקטטורת גלג"צ לא יכולה לקלוט, וחבל. בסצינה מוזיקלית המייצרת בעיקר רוק של ילדים מפונקים ומשועממים, נשמע שושן כשילוב חד-פעמי של סבל, עוצמה ואינטלקט מהסוג שמוצאים רק אצל אמנים גדולים.