סובול תקוע בפקק

מדינת ישראל שמציג יהושע סובול ב"נשף מסכות" - שהצגת הבכורה שלה עולה הערב (רביעי) בתיאטרון חיפה - היא מיקרוקוסמוס רווי מסרים מפוררים שמוגשים לצופה כמו פסאודו-אמיתות בקליפ של MTV. אבל לא לדאוג, גם המחזה הזה יהפוך, כנראה, להצלחה מרשימה.
שבע שנים ניסה סובול לעניין את התיאטראות בארץ במחזה, ללא הצלחה. חוסר המזל נעוץ, לדעתו, בחומר הקשה ממנו מורכב המחזה. "תיאטראות נגעו בו ונמלטו מפני שהוא מחזה עם סיכון הן מבחינת התיאטרון, הן מבחינת הקהל והן מבחינת האינטרפרטציה של המשתתפים בו", הוא אומר.
זו לא הפעם הראשונה שסובול משתף פעולה עם תיאטרון חיפה. בעבר העלה שם את "גטו", "הפלשתינאית" ו"ליל העשרים" וזכה לביקורות נלהבות. "לתיאטרון חיפה יש מסורת של התמודדות עם המציאות הישראלית", הוא מוסיף. "הקהל בארץ צריך גם את ההתמודדות הזו של דו-שיח ונגיעה בתחושה העמוקה של המציאות ולא רק תיאטרון מתחנף".

הוויברטור של האינסטלטור

סיפור המסגרת, המתרחש בימי מלחמת המפרץ, תוקע את תושבי ישראל המבוהלים בפקק תנועה שנמשך שבועות. הפקק הוא מטאפורה לניסיון שלא צלח לברוח, לעשות משהו כדי להציל את עורם ולפרק את תחושת האימפוטנציה מול אוזלת ידה של הממשלה. סוג של מציאות מביכה, מתפוררת, בה נפגשים 13 אנשים שונים על מנת לברר מה מחבר ביניהם, מה מפריד ביניהם ומה הופך אותם למה שהם. ב"נשף מסכות" סובול מעמיד את החברה הישראלית כקריקטורה; הוא מצביע על כל תחלואיה ומעמיס תובנות שטוחות כמו רדיפה אחר כסף, נהייה אחר תרבות אמריקאית, זילות הקשרים הבינאישיים, השריטות שמותיר בנו השירות הצבאי וחוסר הכבוד לזולת. בצורה משעשעת הוא מתעד גם את ההתמסחרות האנושית, להלן האופן בו הופכים אנשים לבעלי משמעות על-פי רכושם.
גיבורי המחזה הם אוטו (יוסף אבו-ורדה) וביאנקה (רזיה ישראלי), סיטרו (משה איבגי) ואן (קלאודיה דה סטה), פונטיאק (אלי דנקר), דה-שבו (רוברטו פולק), לנדרובר (נורמן עיסא), אוסטין (איגי וקסמן), לאדה (נדיה קוצ'ר), מיצובישי (אלברט אילוז), מר קאדילאק (שמעון ישראלי), שליח על אופניים (סלים דאו) ומרצדס (אביבה גר). צוות כזה של שחקנים-כוכבים כבר מזמן לא התקבץ כאן להצגה אחת. משחקם של סלים דאו ויוסף אבו-וארדה נפלא, וגם המוזיקה של ערן צור - המבוצעת להפליא על-ידי איגי וקסמן - ראויה לתשבחות, למרות שהתפרים בין הדיאלוגים לבין השירים קצת גסים והטקסטים עצמם שטוחים עד מביכים. אולי בניסיון לייצג את הדור הצעיר סובול משתמש בשורות כמו "מה אני עושה עם צמרמורת של ויברטור, מצלצלת ישר לחבר אינסטלטור", או "אז איך קרה יא באבא, הכל היה סבבה, איך קרא יא באבא, כל הטוב נהיה רע יא באבא". ובשיר אחר: "צריך לחשוב על החיים באפטר דארק… אז מה עושים עם החיים שהולכים ונגמרים והם עפים כמו טוסטרים משומקום לשומקום בחלל הקיברנטי הווירטואלי".

לא חושבים מחוץ לקופסה

שורה תחתונה? מדובר בחבורה של שחקנים מצוינים שתקועים במחזה בינוני כמו דמויות תקועות בפקק. או כמו שאומר אוטו (סלים אבו-ורדה) במחזה: "שנים אתה חי בתוך קופסה, יושב בתוך קופסת מכונית, נכנס לתוך קופסת מעלית, עולה לקופסת משרד. אתה קופסת ראש שתקועה בתוך קופסת חליפה שבתוכה ארוז גוף". הגוף יותר משווה עוגיה, אבל החליפה חונקת.