עמוס ירון: "לא היה מנוס ממעצר יצחק יעקב"

משרד הביטחון יוצא ל"מתקפת נגד", בעקבות הטענות לפיהן היתה הגזמה והפרזה בפרשת מעצרו של יצחק יעקב. בכירים במשרד טוענים כי, לסדרת הפעולות שננקטו היתה הצדקה מלאה, בהתחשב במעשיו של יעקב שאת חלקם לא ניתן עדיין לפרסם. מנכ"ל משרד הביטחון, עמוס ירון, התראיין הבוקר (יום ב') בנושא ל"קול ישראל". הנה קטע מהראיון.

האם מעצרו של יצחק יעקב נעשה על דעתך, כמנכ"ל משרד הביטחון?

"המקרה הזה הוא מקרה מאד מצער. נאלצנו לעצור תא"ל, את יצחק יעקב, שהוא באמת אדם עתיר זכויות ולא הייתה לנו שום ברירה. כמי שבקיא בפרטים האלה, לא מדובר בשום פרשיית ריגול ולידיעות שנפוצו סביב העניין הזה, אין להן שום שחר".

הפרשייה כולה הצטמצמה לכדי מסירת אינפורמציה לעיתונאי.

"מסירת המידע הסודי והרגיש, לא הייתה לגורם אחד בלבד. המידע הזה נמסר להרבה מאד גורמים. כתוצאה מכך, לא היה מנוס".

יש לכם הוכחות?

"אנחנו לא עובדים בתוך תוכנו. מערכת הביטחון לא נשארת בנושא כזה בתוך עצמה. במקרה הזה, העבודה התבצעה בתיאום עם פרקליטת המדינה, עם היועץ המשפטי לממשלה, ועם המשטרה. זו אינה עבודה רק של מערכת הביטחון. מעבר לכך, הדרג המדיני (ועדת החוץ והביטחון) היה מעודכן בפרטי הפרטים. אינני מבין את פשר ההשתלחות הזאת על המערכת".

האם למעצר הזה קדמה עבודה רצינית ששותפו בה הפרקליטות, מערכת הביטחון, ועדת החוץ והביטחון של הכנסת וגורמים בממשלה?

"בדיוק כך. אני לא שיתפתי בעבודת המטה את ועדת החוץ והביטחון. הוועדה עודכנה בעניין. כל הביקורת הזו כאילו הדבר מתחיל ונגמר בתוך משרד הביטחון - אין לה שום שחר. אותה מחלקה שאחראית על שמירת מידע ומניעת חשיפתו עושה עבודתה נאמנה. יש שם אנשים מצוינים".

נתקלת בתמימות דעים בקשר למעצרו של תא"ל יעקב?

"ברוב המקרים כן. בוודאי שפה ושם יש ויכוחים, אבל זה לגיטימי. הרי אף אחד לא חושב ופועל בדיוק כמו השני. יש דיון בו כל אחד אומר את דעתו ובסופו יש סיכום. אף אחד לא כופה את דעתו על השני, בצורה בלתי הגיונית. התוצאה של העבודה המשותפת הניבה החלטות שבסופן לא הייתה לנו שום ברירה, אלא לעצור את האיש".
"אינני מבין את הדוגמאות של משטרים אפלים. הרי בשיא הרגישות דאגנו לכך שהוא יוכל לקבל את עורכי הדין, עדכנו בעניין את אשתו, והלכנו לקראתו בכל מה שאפשר היה. יש הרבה מאד אנשים הקשורים למערכת הביטחון בהווה או היו קשורים אליה בעבר, שחשופים ושיש להם מידע סודי. המטרה היא שהמידע הזה, בעיקר היום, במצבה הביטחוני הקשה, לצערי, של מדינת ישראל, יישאר בידי הגורמים המוסמכים".

הבעיה הסתבכה כאשר העניין פורסם ב"סאנדיי טיימס" הלונדוני ואז חל איסור פרסום על הכתבה האנגלית בישראל. אולי זה מה שעורר את כל הפרטים השגויים?

"מבחינת העיתוי, אנחנו התכוונו באותו יום ראשון, בו פורסם העניין ב"סאנדיי טיימס", לחזור חזרה לבית המשפט ולעשות הקלות בצו איסור הפרסום. ואכן, באותו יום הלכנו לבית המשפט וביקשנו הקלות בצו איסור הפרסום. למעשה, בשלב זה עבר מספיק זמן מאז המעצר ויכולנו לשחרר מידע. היו לנו מספיק סיבות טובות שבגללן היינו צריכים להטיל איסור פרסום על השלבים הראשונים של החקירה. זכותו של הציבור לדעת וכל מה שנוכל לפרסם בהמשך הזמן, נפרסם בצורה הכי אחראית. לא תמיד אנחנו יכולים לחשוף את הכל. הציבור בוודאי מבין את העניין הזה. אי אפשר לפרסם דברים מאד רגישים ומאד סודיים לנחלת הכלל. לא במצבה הביטחוני של מדינת ישראל".

לפעמים יש תחושה שהמילים "עניין ביטחוני" זו מין פרה קדושה בישראל.

"האיש הזה השתחרר לפני 20 שנה ויש לו מידע לגבי דברים שהם עדיין חסויים ורק לאחרונה התגלו. האיש הזה עתיר זכויות ושרת שנים רבות בצה"ל. דווקא בגלל זה, אבל לא רק בגלל זה, אנחנו נוהגים גם בהיבטים אחרים. אנחנו ניגשנו למקרה הזה בחרדת קודש ובדקנו האם אלה באמת המהלכים שאנחנו צריכים לנקוט בהם ואני אומר שוב - לא הייתה לנו שום דרך אחרת. יש עדיין סודות מדינה שמשכם הוא 20-30 שנה, נוכח מצבה הביטחוני של מדינת ישראל. יש מדינות אחרות שאצלם הדברים האלה יותר חופשיים. אצלנו עדיין לא".