שתף קטע נבחר

דון קורליאונה היה כאן

"לראות את איטליה בלי סיציליה" אמר גיתה, זה לא לראות את איטליה בכלל…". אלי מדבר יותר "אלוהים לא היה בוחר בפלשתינה, אם היה רואה את ממלכת סיציליה שלי", שאמר פרידריך השני

אמרו עליה אי של ניגודים מסעדה 

בשדה התעופה של קאטניה בסיציליה מהומת שדה רגילה, כמו כל שדה אחר. אבל זה עובר מהר. סבך קטן של כבישים מהירים, פניות, כניסות ויציאות ואם הבחירה נכונה (עד היום אינני יודע להחליט אם מערכת השילוט היא ידידותית לתייר או לאו), הרי שמהר מאוד סיציליה פרושה לפניך, הר האתנה וכיפתו המושלגת מבצבצים מבעד לעננים והכל נראה מבטיח, מזמין, פשוט.
זו הפעם השנייה שאני מגיע לכאן באביב. בפעם הראשונה יצאתי עם תחושה מעורבת, טעם לעוד, סקרנות להבין, רצון לשוב. שכן בסיציליה יש כל טוב והמיטב עבור תייר סקרן ותרבותי.

אמרו עליה

או: כאן כבר לא גרים יותר

מיקומה האסטרטגי בין אירופה לאפריקה משך תמיד את כל מי שחלם על הרחבת אימפריה או סתם על פיתוח דרכי מסחר. עברו כאן בני קרתגו וערבים מאפריקה, יוונים, רומים, נורמנים וספרדים מאירופה. הם פלשו וכבשו, וכל אחד מהם הותיר כאן את חותמו. אלה הקימו מקדשים ותיאטראות ואלו כנסיות, מסגדים וארמונות בארוק.

כל השרידים והתרבויות הותכו למשהו חדש, מקורי, אותנטי וכל כך סיציליאני. ויש בה גם עיירות קטנות, כפרים שגולשים על מדרונות הרים, נמלים זעירים עם סירות דייגים בכל מפרץ, כבישים פתלתלים, עדרי כבשים וכרמים ועצי זית ולימון.

זה לא בכדי שכל אותם יוצרים, אמנים, מדינאים וסתם תיירים חדי עין שעברו בה (וכל אחד מהם אמר איזה משפט או אמירה, שגם הונצחו בהיסטוריה הכתובה על סיציליה) בטאו את אותן תחושות מעורבות ועמוקות, שמלוות אותך בשהות בסיציליה.

גיתה הגרמני אמר: "לראות את איטליה מבלי לראות את סיציליה זה לא לראות את איטליה בכלל, שכן סיציליה הינה המפתח לכול." לאור המציאות שלנו, אלי מדברת יותר אמירתו של פרידריך השני: "אלוהים לא היה בוחר בפלשתינה אם היה רואה את ממלכת סיציליה שלי". פרידריך לא ידע עד כמה קלע.

הנוף כמעט אותו נוף, גליל עליון במיטבו. הקידה השעירה הפורחת, מרבדי כלניות וצבעונים, תורמוסים בכמויות, פטל בר. אבל זה לא אותו הדבר. אולי בגלל הגודל, המרחב, הקצת הרבה יותר מים ועוד כל מיני קצת אחרים שהופכים אותה למה שהיא.

במחשבה שנייה קשה להבין את גיתה ואינני חושב שהיה תייר חד עין. הרבה יותר קל לאהוב אחד מאותם משפטים מפתיעים מן הרומן המפתיע עוד יותר של ג'וזפה תומאסי די למפדוזה, "הברדלס" "האם אתה באמת חושב , שבליי, שאתה הראשון שקיווה לנתב את סיציליה לתוך הזרם של ההיסטוריה העולמית?". סיציליה היא איטלקית, אבל בני האיים הם לטינים רק על ידי אימוץ.

היציאה לשטח מפגישה אותנו עם הצבע המזוהה ביותר של סיציליה – הירוק. מעולם לא חשבתי שיש כל כך הרבה גוונים של ירוק ואני עוד עיוור צבעים. זהו ירוק החיטה, וירוק כסוף של עלי הזית, וירוק של מרבדי עשב וכן הלאה.

זה גם מפגש חוזר עם הנוף הכפרי. ככל שאתה הולך ומרחיק אל תוככי סיציליה אתה מתקרב אליו יותר. אל הכביש הצר, הבתים הבודדים והנטושים. חלקם בתי מידות סגורים, אחרים בתי בזלת או אבן פשוטים. רובם סגורים, נטושים, כלומר כאן כבר לא גרים יותר.

חזור למעלה
אי של ניגודים

או: המקום שהיה גן עדן להומוסקסואלים ולפדופילים

עשרים וחמישה מיליון סיציליאנים כמדומני (מספר מדהים) עזבו את מכורתם, היגרו למחוזות כלכליים נוחים יותר – ארה"ב וכל השאר. אלו הן עדויות אילמות למאבק המר לקיום של סיציליה האגררית, מאבק של עולם מבודד. שכן כל בית כזה הוא כמו אי בודד, שמסביר את היאוש ששורה על האי כולו, למרות הקדמה והמודרניות בערי החוף. מאבק שצד אחד נמעך בו כמעט בלי סיכוי.

זה מזכיר לי את אותו קיקלופ יפהפה, בעל שלושת העיניים ברצפת הפסיפס הנפלאה של הוילה הרומית "קסלה", זכר לקיקלופ מתוסכל וסומא שזרק גושי סלע מסיציליה אחרי אודיסאוס הנמלט וחבר מרעיו. אפיזודה שמסבירה לא מעט את האופי הפראי, כמעט חייתי, שמיוחס לסיציליאנים, במיוחד בסרטים, החל מ"הסנדק" שעוסק במשפחת מאפיה וכלה ב"קאוס" המספר על עולם של אגדות ואהבות אבודות בסיציליה האגררית.

סיצילה היא אי של ניגודים. מצד אחד האופי הקשה והמחמיר, צניעות נשים מסורתית, מוסר נוקשה משפחתי. מצד אחר הרצח בדם קר של המאפיה. זהו מקום של תשוקה. ואין מקום שהיתה בו יותר תשוקה מאשר "טאורמינה" היפהפיה היושבת על מצוק, שמושכת כיום שפע תיירים, הצועדים בסמטאותיה מדוכן מזכרות זהה למשנהו.

האם הם יודעים שזה היה גן עדן להומוסקסואלים ופדופילים. חדי העין אולי ימצאו פה ושם את הצילומים המדהימים של הברון הגרמני פון גלודן, שהיגיע לכאן ב – 1880 וצלם בהתלהבות מבינה נערים רועי צאן עירומים, שהיופי שלהם העלה אותם למדרגה של אלים יווניים.

מי לא היגיע לכאן בעקבות התיאורים והצילומים שלו. הרשימה ארוכה ובולטים בה אוסקר ווילד ועמיתיו המודרניים יותר טרומן קפוטה וטנסי וויליאמס, ועמיתיהם האירופאים סומרסט מוהם ואנטול פראנס.

הגדיל מכול ד.ה לורנס שכתב כאן את "מאהבה של ליידי צ'טרלי", המבוסס על נפילתה החושנית של אשתו בזרועותיו של נהג פרדות סיציליאני. וגם כוכבי ובעיקר כוכבות הוליווד של שנות ה-40: מרלן דיטריך, ריטה היווארת, .ג'ון קראופורד וגרטה גרבו.

מנגד ניצבת סיציליה הבורגנית, האריסטוקרטית. בביקורי הקודם ביקרתי בבית משפחת אצולה בקטניה, כזה שירד כנראה מנכסיו ולכן הוא פותח את הארמון לפני תיירים שבאים להתבונן, לצלם ולסעוד. בלב הרובע העתיק של העיר, מאחורי דלת עץ רחבת ידיים, גרם מדרגות מרשים משיש. חדר אחר חדר, פורטרטים של המשפחה, עתיקות יקרות ערך, כדי חרס ענקיים, כלי זכוכית. חלק מן החדרים סגור. אין אמצעים לתחזק אותם. זה איננו מוזיאון, זה בית שמנסה למשוך, להמשיך לחיות.

זוהי סיציליה שחושקת שפתיים, שומרת על הפאסון. יותר משאני זוכר את הטפטים הפרחוניים ותמונות הפורטרט המשפחתיות, אני זוכר אדון אציל בחליפת ערב שחורה, שמדליק לאשתו בשמלת קפלים, את הסיגריה הארוכה האחוזה בין שפתותיה. מחווה שאני מנסה מאז לחקות ללא הצלחה.

אבל כל המיתוסים והנופים האלו אינם מונעים את אוכלוסייתה המדלדלת להמשיך ולנוע כמו בין מציאות לחלום, באיטיות ובאדישות לא מצויה, שבה הסייסטה של הצהרים יותר חשובה מכל מציאות אחרת, והקפה המריר של אחר הצהרים בבר הוא האחיזה המציאותית היחידה בחיי היום יום.

חזור למעלה
מסעדה

או: מצעד של דיונונים קטנים שלמים ואפויים

הטעות הגדולה ביותר שתייר יכול לעשות בסיציליה היא לאכול בבית המלון. צריך להעיז ולזרום בתוך השפע של המטבח הסיצילאני והמסעדות הקטנות הלא מוכרות, אלו שאינן מופיעות בשום מדריך. אם ה"קארמה" הקולניארית שלכם נכונה תגיעו אליהן ואם לא אל זאת, אז אחרת. ואין אחת שתדמה לשניה. אין נפילות.

דוגמא למצעד המנות מסתם מסעדה קטנה בשם "קוטינו", שנמצאת בעיירונת חוף צמודה לפלרמו בשם "איזולה דה פאמינה": דיונונים קטנים שלמים ואפויים, קלמרי בתחמיץ שמן זית ולימון, צדפות גדולות טריות, דג סרדין חתוך לאורכו בתחמיץ, קציצות דג ברוטב עגבניות, ממרח סרדינים על פרוסות באגט אפויות, ריזוטו עם צדפות קטנות, פסטה עם שומר ושרימפס, פנה (סוג של פסטה) עם שום, סרדינים קטנים וקלמרי. מנה עיקרית: פילה דג, קלמרי וג'מבו שרימפ וקינוח אלוהי של מקצפת לימון. וכמובן היין של הבית ואספרסו מריר. אחר כך אפשר לנשום לרווחה ולשכוח מהכול.

חזור למעלה
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
יגאל צור עונה לשאלות גולשים. לחצו כאן
מומלצים