שתף קטע נבחר

הלייזר צ-ו-ד-ק

בתוך כל החגיגה והשמחה לאידו של הלייזר השנוא, שכחנו דבר אחד פשוט: בסופו של דבר, הלייזר לא טועה. תסתכלו לעצמכם בלבן של העיניים: כמה מאתנו באמת נוסעים במהירות המותרת?

הו, כמה שאנחנו שמחים. הו, איך שאנחנו מאושרים. הממל"ז השנוא, הלא הוא הלייזר המשטרתי, חטף מנה אחת אפיים, ופסקי-דין בזה אחר זה מטיחים בו מתקפה ארטילרית, נעזרת במשת"פיות שלומיאלית של משטרת ישראל. ובכן לא נעים לי להיות זה שמשבית את השמחה – אבל חברים, תפסיקו לרגע את המוזיקה ותעצרו את הריקודים על קברו של הממל"ז.
אני טוען שב-99.9% מהמקרים, הלייזר צודק. הטיעונים שיש לנו כנגדו הם משפטיים בלבד. אפשר לכעוס על משטרת ישראל שעשתה ועושה בלייזר שימוש פסול, אפשר לכעוס על השופטים שהעלימו ומעלימים עין וסייעו ומסייעים באופן פעיל למשטרה להרשיע שלא כדין נהגים. אבל אלה עדיין טיעונים משפטיים. נכון להיום, אין ולו ראיה אחת לכך שהלייזר טועה. במקרה הטוב אפשר לטעון שיש ראיות לכך שהלייזר עלול לטעות. הניסוי היחיד שיכול להראות באופן חד-משמעי את רמת דיוקו של הממל"ז הוא השוואת המדידה שלו למדידת מהירות נוספת, אובייקטיבית ומדויקת. ניסוי כזה לא נערך כדי להוכיח את אמינות הלייזר – וממילא גם לא נערך כדי להוכיח את אי-אמינותו.
לעומת זאת, יש הרבה מאוד ראיות לכך שהלייזר כן מדויק. מספיק לצאת לכל כביש מכבישי ישראל שאינו פקוק, להתנייד במהירות התנועה שסביבך, ולהביט במד המהירות. רבותי, אנחנו נוסעים מהר, כל הזמן. אפשר לטעון שהגבלת המהירות אינה סבירה במקרים רבים, וזה נכון. אפשר להתקומם כנגד אופן אכיפת המהירות המותרת על-ידי המשטרה, וזה נכון עוד יותר. אבל מקוממת אותי לא פחות הצדקנות שבה אנחנו מסתערים על ממצאי הדיונים המשפטיים האחרונים, על הקריאות להחזיר את הקנסות לנהגים שהורשעו. נו, באמת. אני ואתם יודעים שאנחנו נוסעים מהר. אנחנו פשוט מתעצבנים מזה שתופסים אותנו, ולא מזה שלוכדים אותנו על לא עוול בכפנו. אני מוכן להמר שברוב המקרים הלייזר דייק – ואני אומר זאת לא רק על סמך ניסיון אישי.

מתי נהיה מבסוטים?

נניח, למשל, שהמשטרה היתה מבצעת את כל הליך קליטת הלייזר לפי הספר, מעבירה אותו לבדיקה במכון התקנים, מכיילת אותו השכם והערב ובקיצור – מרשיעה אותנו כדת וכדין. האם אז היינו מבסוטים ושמחים בחלקנו? לצערי, ההילולה סביב הממל"ז מסיטה אותנו מהבעיה האמיתית. המצב מזכיר את לכידתו של אל קאפון בעוון העלמת מס. שערו בנפשכם שידידנו קאפון היה מסדיר את ענייניו ברשויות המס, ונשאר חופשי, נקי וצחור כשלג. זו בערך תהיה הסיטואציה ביום שמשטרת ישראל תסדיר את חוקיותו של הלייזר. הבעיה האמיתית והמרכזית היא אופן השימוש בלייזר בפרט, והמאמצים האדירים שמקדישה משטרת ישראל למלחמה במהירות מופרזת בכלל – מאמצים העומדים ביחס ישיר לקלות תפיסת העבריינים, אך לא בשום יחס למקום השולי שתופסת מהירות כגורם לתאונות.
הרצון לתפוס כמה שיותר עברייני מהירות הוא שמכתיב את השיטה הקיימת, על-פיה מתמקם מפעיל הממל"ז בקטע כביש ישר וארוך, המאפשר מדידה בטווח רחוק ומותיר זמן לעצור את העבריין. זה מיותר ומטופש (כי העבירה מתבצעת דווקא במקומות הפחות-מסוכנים), וזה מסוכן – לשוטר שנכנס לכביש מהיר כדי לעצור את המכונית הממהרת, ולכל המשתמשים בכביש שהשוטר משבש את נסיעתם במפתיע. בארה"ב, שם השימוש בלייזר אינטנסיבי עוד יותר מאשר אצלנו (ואף אחד לא מעלה על דעתו לערער על חוקיותו), השיטה הגיונית בהרבה: השוטר יושב בתוך מכוניתו, צולף, נוסע בעקבות הנהג העבריין, עוצר אותו ורושם את הדו"ח. הרבה פחות מסוכן, ניתן לביצוע במקומות מועדים לפורענות (ולא רק במקומות מועדים לעבריינות) – אבל אז, מה לעשות, הספק הדו"חות נמוך יותר.
אלה צריכים להיות יעדי המלחמה שלנו. משטרת ישראל צריכה להמשיך להשתמש בלייזר (אולי אחרי קצת הדרכה נוספת לשוטרים שמפעילים אותו...), אבל רק כדי לתפוס את הנהגים המסוכנים באמת, ולא במקומות בהם פרצה קוראת לגנב. ובעיקר, הגיע הזמן שהמשטרה תקבל את מה שכל המומחים אומרים מזה שנים. מהירות היא גורם אחד מיני רבים לתאונות, ובהחלט לא הגורם העיקרי. אנחנו, מצדנו, צריכים ללמוד לקבל את העונש המגיע לנו כמו גברים. מיהרת? נתפסת? אכלת אותה. שלם ושתוק.


טל שביט, מבכירי ומייסדי עיתונות הרכב בישראל

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים