העיקר הכסף

זמן של פורענות קשה הוא גם הזמן של הקלישאות המטומטמות – בעיקר מפי פוליטיקאים – אבל לא רק מפיהם. גם כאשר קרסו אולמי ורסאי, וקברו תחתיהם עשרות אנשים, נשים וטף, ויפתח אדוני את פי המנהיגות האתונית ותאמר: זה עוד ביטוי של "תרבות הסמוך", זה ההמשך של ה"יהיה בסדר המפורסם". ועוד הוסיפה המנהיגות דברים על ה"חפיפניקיות" ועל ה"פרטץ'" שבחיינו, ועל ה"אלתור" הזה שדופק לנו את החיים. כלומר, כאשר צוותי ההצלה עבדו מסביב לשעון, גם מכבסת המילים עבדה שעות נוספות.

כל הקלישאות האמורות מיטיבות איתנו ועושות לחברה הישראלית הנחה גדולה. יש בהן יותר משמינית של חנופה עצמית. ב"חפיפניקיות" יש אומנם משהו מסוכן, אבל גם משהו חברמני כזה, ישראלי כזה. שלא לדבר על ה"אלתור", שרומז במפורש לא רק על רשלנות אלא גם על יצירתיות ועל תושייה לעת הצורך. על הקלישאות האלה אבד הכלח, כי הבעיה היא שהארץ מלאה שחיתות כמים לים מכסים. הרקב אוחז בשורשים ואם לא נסלק אותו משם, לא רק התקרה בוורסאי תקרוס אלא יקרוס גם כל המפעל שהוקם כאן במאה השנים האחרונות.

לא מתוך חפיפניקיות נבנה אולם השמחות כפי שנבנה, אלא מתוך תאוות בצע, ובאותה תאווה נבנו גשר המכבייה ועוד אלפי מבנים בארץ שתלויים על בלימה, ואם לא נפלו עד כה סימן שלא פסו נסים מקרב הארץ. לא רק התמוטטויות שתלויות לנו מנגד – גם חומרים מסוכנים שמאוחסנים בלי שום פיקוח ולאיש אין אפילו מושג על כמויות ומקום והרכב. מה שלא יתמוטט עלול איפוא להתפוצץ. ושוב יתראיינו וידברו על הגולם הזה ששמו "סמוך", כדי להסיח את הדעת מהעיקר – מהשחיתות. יודעי דבר אומרים לי בימים האחרונים כי יותר עסקים פועלים בישראל בלי היתרים כחוק ופחות עסקים פועלים על פי דין.

שחיתות ממארת

לא העכבר גנב, גם הוא, אלא החור גנב, בעיקר הוא. לא רק נותני שוחד מסתובבים כאן בהמוניהם אלא גם מקבלי שוחד, שרק גורמים לנותני השוחד להתרבות כעכברים. נכון, ההכללה היא מן השטן, אבל אי אפשר עוד להימנע מלקרוא לתופעה בשמה – שחיתות – רק בשל התביעה המתחסדת ש"לא להכליל".

אין כמעט קבלן בארץ שלא חרג באחוזי בנייה מן המותר. אם כבר בונים, למה לא להרוויח עוד קצת. לי לא זכור שקמה אי פעם רשות מוסמכת, דפקה על השולחן ואמרה עד כאן, עכשיו הורסים את המבנה כליל, גם אם הושלם, משום שגזל עוד מרחב מהציבור או חלקת חוף שאסורה בנגיעה. לא את דגי הרקק צריך להעלות ברשת אלא את כרישי הנדל"ן וה"יזמות" שחוטפים ואוכלים ואינם יודעים שובעה. לא הרווחה מעניינת אותם אלא אך ורק הרווח, ולמענו הם מפזרים לכל עבר את החומרים המסוכנים, וכך הם מזהמים את הסביבה ללא תקנה.

בדרך-כלל הם יחסנים שקשורים היטב בכל מקום, גם בחלונות הגבוהים. הם אפילו תורמים גדולים, וקורה שמקבלי התרומות נתקפים פתאום בעצימת עיניים, והכריש יכול להמשיך ולטרוף את האינטרס הציבורי. "תורם גדול" ושוחד קטן מעוורים את העין של המערכות האוכפות. מי שלא מאמין, ישאל את כל האנשים הטובים, שעדיין מנסים להתמודד נגד השחיתות, איך הם מרגישים כשהם נעזבים לנפשם, מחפשים גב ומוצאים כתף קרה.

גם בימים האלה צריך לקוות כי לא ירחק היום שבו נשלים עם שכנינו ונוכל כולנו להתפנות למלחמה נגד האויב הכי מסוכן, יותר מהטרור. הרשלנות הפושעת והשחיתות הממארת גובות מאיתנו מחיר חיים גבוה יותר משגובה הטרור. ביום ההוא גם איש לא יוכל להסיח את דעתנו בהריסות של בתי ערבים בירושלים או בכל מקום אחר בארץ, כאילו דווקא הבתים האלה מסכנים אותנו. אולמי ורסאי סיכנו אותנו פי כמה, וכתובות נוספות שמורות במערכת.