שתף קטע נבחר

מצפה כליל: ארץ זבת יפן ודבש

אבי אתגר נוסע לכליל בעקבות שמועה על יפנית מסתורית, וישראלי שמבשל זכרונות מן המזרח. בדרך הוא טועם חומוס ודבש. מסע גסטרונומי מרתק

ארוחה יפנית ארוחת זכרונות מתכון: מרק אפונה איך מגיעים 
בדרך: חומוס ודבש 

זה התחיל בזה, שהשמועה אמרה, שאת האוכל היפאני המרתק ביותר שניתן לאכול היום בישראל חוץ מסושיסאשימי, אוכלים לאו דווקא במסעדה יפאנית, גם לא בסושי בר, מסתבר שגם לא בעיר בכלל, אלא בכפר. בכליל, כליל שבגליל, שמעתם?
ובכן השמועה מספרת על גברת יפאנית אחת, מסתורית, שמתגוררת עם משפחתה בכליל ולמחייתה היא מבשלת בביתו של המזמין, ארוחות ערב מן המטבח היפאני המסורתי.
חלקה השני של השמועה עוסק בבחור ישראלי שהתגלגל ברחבי העולם, ובפינותיו הנידחות ביותר, כך מספרים, אסף אל חיקו הגסטרונומי טעמים וריחות לא נודעים. וכאן בכליל, מכל המקומות בעולם, הוא רוקח אותם לארוחות אקזוטיות שהוא מגיש למי שמזמין. נשמע מעניין? ועוד איך! שווה נסיעה? שווה.
אחד היישובים היפים בישראל, כליל. כארבעים משפחות בנו כאן בית, ארבעים נחלות כפי שיושבי המקום נוהגים לומר. ואף שהנחלות האלה בנויות עשרה דונם (לפחות) כל אחת, אין כאן בנייה מנקרת עיניים, אלא צניעות וטעם טוב בדרך כלל. עושה רושם שלא מעט מחשבה ודמיון הושקעו כדי לשלב את מה שנבנה, עם מה שראוי לשמר. היות ורוב החשמל בכליל מגיע ממקורות סולריים, הרי שלא רואים גם קווי מתח גבוה בכלל. יש מקומות בהם קשה אף להבחין מרחוק בבתים, כאילו שהוסתרו בשולי הגבעות ובקפלי הקרקע.
גם המיקום הנפלא. הקרבה לים התיכון - רק 20 דקות נסיעה מאכזיב ועכו וראש הנקרה - ולכפר ורדים, למונפורט, לנחל בצת, למערת קשת, לנחל יחיעם ולמצודת יחיעם, הופכים את כליל למקום מבוקש שתרבות האירוח משגשגת בו.

ארוחה יפנית

בשמונה בערב באה אלינו צ'יסורו. צ'יסורו (אלף העגורים) היא מטוקיו, כך גם המחירים – 180 שקל לסועד. היא מגיעה עם כל הכלים, עורכת שולחן ומבשלת לפנינו. היא מוזגת יין אורז חם, סאקה, לספלוני חרס זעירים ומגישה שני סלטים קטנים של צנון וגזר, ושומשום קלוי וגם אצות ים שחורות עם פטריות שטאקי ומחית טופו, שהיו ליטופי חיך תמימים לעומת ה"סנוקרת" של הצנון בוואסאבי החריף עם ביצי הסלמון הכבושות.

המנה הבאה הייתה רצועות דג נא, סאשימי, מגולגלות סביב עצמן למעין סלסלה קטנה, וחובקות ג'ינג'ר טרי. עתה, כשהתיאבון מתעורר, היה מצער להיווכח ששלוש רצועות הסאשימי (לשלושה סועדים!) הן סימן לבאות. ובשם המינימליזם, אולי, בארוחה של גברת אלף העגורים, לא באו לפינו, אף לא מאה גרם מן הדגים ופירות הים במהלך הערב כולו. וזאת להזכירכם, תמורת 180 שקל לסועד.

היה גם אורז דביק ומרק צח מציר של דגים מיובשים, שהעניק למרק עישון קל, עם אטריות אורז שקופות וגם המון בצל ירוק שהשלימו את הקומפוזיציה. אה כן, גם שרימפ וורוד אחד נראה לאחרונה בקרקעית.

את הירקות לטאמפורה קילפה צ'יסורו לנגד עיננו, מה שהיה מאוד משכנע באשר לטריותם, ומה שאפשר לנו לנוח ולעכל את כמויות המזון שבלסנו, וגם להתרשם ממיומנותה הסכינאית.

חזור למעלה
ארוחת זכרונות

למחרת, ישבנו בחצר הגינה (הנובטת) של רותם ויסמין בכליל, נותנים לרוח לפרוע את שערנו, לוקחים הפעם את החופשה שלנו בסבבה, לאחר החרקירי שכמעט ביצעתי בעקבות החוויה היפאנית מליל אמש.

רותם מבשל זכרונות, הוא אומר, והמנות שלו הן בהשראת המזרח הרחוק, זכרונות מחוויות שטעם שם וגם כאן, ובישל קצת פה קצת שם, שהשפעתם אינדונזית, יפאנית, סינית, הודית... כאלה דברים. סיכמנו על ארוחת טעימות.

רותם מניח לפנינו את תפריט הטעימות הרשום ביד, סטייל. וגם מרק אפונה בחלב קוקוס ("אפונים מתפוצצים בפה", שרבטתי בפנקס הרשימות שלי), קלמרים ממולאים בכבש וברוטב קארי וזעפרן, בצהוב זרחני, גלילים בשרניים של סינטה רכה, ניגירי שרימפס מצויין, שאצל רותם נקראים סקורפיו סושי,כיסני דים סאם ממולאים בשרימפס, ומטוגנים ברוטב בוטנים חריף. וזה עוד נמשך.

ה-מנה היתה סלסלה קלועה מרצועות של עלה בננה ובתוכה נתחי דג מאודים בחלב קוקוס, עם עקיצת חריפות מבורכת. הירוק העז של עלה הבננה נותר למרות שהסלסלה שימשה בעצם ככלי אידוי לכל דבר. הכל היה מונח על תלולית אורז בסמטי לבן ובוהק שספג את מה שניגר.

לקינוח הופיעו כדורי בצק בהם היו נתונים פירות ליצ'י, אותם טבלנו בקערת קרמל לוהט ומיד ציננו אותם במי קרח, כדי שאפשר יהיה לתת אותם בפה. ליצ'י "חוטי הזהב" הוא קורא להם, אבל מה זה בכלל חשוב, מה שבטח מעניין אתכם עכשיו זה הטלפון של רותם. צודקים. 9562827-04, 752224-058. ארוחה כזאת עלתה 160 שקל לסועד ורותם יתקין לכם כזאת, או דומה לה, אם תהיו לפחות שישה.

חזור למעלה
מתכון: מרק אפונה

ועד אז, כדי שלא תישארו רעבים, הנה הדרך להכנת מרק האפונה הנפלא הזה שאת שמו ההינדי אני אפילו לא חולם לאיית לכם. אז הפעם תיהנו ממרק שלא בעזרת השם, ויסלח לי אלוהים:

החומרים: שש עגבניות קצוצות גס, 2.5 כוסות מים, 2 כפות חמאה לא מלוחה, או 2 כפות שמן קנולה, בצל גדול פרוס דק מאוד, 2 שיני שום כתושות, 2 כפיות של זרעוני כוסברה כתושים, 2 כפיות כמון כתוש, כפית זרעוני שומר כתושים (למי שמוכן להשקיע כדי לקבל את מלוא התמורה כדאי קודם להקפיץ את הזרעונים על מחבת חמה ויבשה, עד הישמע רחש ההתבקעויות הגרעיניות ואז לכתוש אותם בעזרת עלי ומכתש), 2 עלי דפנה, 1 פלפל אדום חריף (על זרעוניו, לאוהבי החריף) קצוץ דק, 1 קופסת חלב קוקוס (400 סמ"ק), כוס וחצי אפונים טריים, או קפואים, 3 כפות סוכר חום, כ- 2 כפיות מלח לפי הטעם, 2 כפות גדושות של עלי נענע קצוצים.

הכנה: טוחנים את העגבניות הקצוצות בתוספת המים, מסננים את הנוזל ושומרים אותו להמשך. מטגנים בחמאה, או בשמן, את הבצל, השום והפלפל החריף עם כל התבלינים הכתושים (כוסברה, שומר וכמון) בתוך סיר, במשך כשתי דקות עד שהבצל מתרכך. מוסיפים לסיר את נוזל העגבניות, מביאים לרתיחה ומוסיפים את חלב הקוקוס. מבשלים על אש קטנה ובסיר פתוח, כ-15 דקות. מוסיפים מלח, סוכר ואת האפונה ומבשלים עד שהאפונה מתרככת, כשהאפונים מתפצפצים עדיין בפה אך לא נימוחים. מורידים מהאש, מוסיפים את הנענע ומגישים.

חזור למעלה
איך מגיעים

לבאים מהמרכז: בכביש החוף יוצאים בזכרון יעקב, נוסעים דרך נחל יקנעם (ואדי מילק) עד צומת יקנעם, שם פונים ימינה לכביש 70, שיהיה גם הנתיב שלנו בהמשך. הכביש הזה מוביל עד צומת יגור. פונים ימינה עד צומת סומך, שוב ימינה עד צומת אחיהוד, שמאלה וימינה בצומת יאסיף (היכונו לחומוס!). אחרי 12 ק"מ יש פניה ימינה עם שילוט לכליל. כעבור 3.5 ק"מ הפניה הראשונה שמאלה (שימו לב אין כאן שלט, הסימן הוא דרך עפר ליד מטע זיתים).

למי שהתבלבל, כדאי פשוט לעקוב אחרי השלטים לכיוון יקנעם וכרמיאל וגם, הכי קל (ופחות יפה) לנסוע דרך נהריה. בכניסה לעיר לפנות לכיוון כברי ובצומת כברי – ימינה עד השלט לכליל.

חזור למעלה
בדרך: חומוס ודבש

עם הופעתו של כפר יאסיף בשלטים, הבהבה אצלי נורת זיכרון של שמועה על חומוסיה קטנה, "אחת הטובות שיש," גילו לי. הצצתי במראה, משפחתי מאחור, שקועה בשינה מתוקה, בטח חולמים על חומוס.

חתכתי ימינה לכפר יאסיף, למה שלא אממש להם פנטזית בוקר קטנה. סמוך לתחנת המוניות לעכו, במרכז הכפר, נמצאת החומוסיה של אבו אדהם (מבטאים כמו אדהם וחווה). מקום קטן, אנשים סימפטיים ומחלוטה משאושה, וחומוס, אכן מהטובים שיש. הסוד הוא חומוס מעכשיו: נעשה בשעות הבוקר ונגמר בצהרים. לכן גם לא כדאי להמר על שעות הצהרים המאוחרות.

אגב, אם אתם כבר בכליל, לילך ותומר ארז עושים דבש נפלא. דבש אורגני כהה, מפרחי הבר שבואדי, שם רועות הדבורים שלהם, נסו לזלוג כף של דבש על שתי כפות טחינה גולמית, או למתוח קורים מהמתוק הזה על יוגורט סמיך. "כליל הדבש" 9966367-04.

הערה לסיום

האמת היא, ואני בטוח שגם אתם נוהגים כמוני, שמידת העניין בסיפורי אוכל תלויה בדרך כלל באמינות המספר, באמינות הקולינאריות שלו, אני מתכוון. מה לעשות, עניין של טעם אתם יודעים, ועל טעמו של המקור לשמועה הזאת, כבר עמדתי לא אחת בעבר.

ואגב, אפילו שאני לא ממש מכיר את טעמכם, אשמח אם גם אתם, תשתפו אותי, בחוויות האוכל המיוחדות שלכם. אז על כל שמועת אוכל קלה כחמורה, כתבו אלי ל: avietgar@netvision.net.il.

חזור למעלה
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום אבי אתגר
קלמרים ממולאים בכבש וברוטב קארי וזעפרן, בצהוב זרחני
צילום אבי אתגר
צילום אבי אתגר
גלילים בשרניים של סינטה רכה ושרימפס שנקראים סקורפיו סושי
צילום אבי אתגר
צילום אבי אתגר
החומוסיה של אבו אדהם היא מקום קטן, עם אנשים סימפטיים וחומוס מהטובים שיש
צילום אבי אתגר
מומלצים