בובולינה

הבהרה - הטור "סיוט מוטורי" מיועד להציג ניסיון מוטורי רע של הגולשים. אתם מוזמנים לחלוק עימנו חוויות מסוג זה, ובתנאי שיהיו קריאות, קלילות ומבודחות. אין צורך בידע טכני יוצא דופן, ניסיון מוטורי עשיר או יכולת אבחנה וניתוח. לכן גם אין להתייחס לנכתב כהבעת דיעה מקצועית מכל בחינה שהיא.

קודם כל, כדי שיהיה ברור - כל מכונית אצלנו במשפחה זכתה לכינוי "בובולינה", על שם סוסה כלשהי שסחבה עד אין קץ כרכרות תיירים בנתניה. למה? מיד תבינו...
בובולינה 1 הייתה פרינץ שחיה על זמן שאול בלבד... התיקונים במוסכים עלו לנו תמיד יותר ממחירה של המכונית עצמה (350$ של הימים ההם). את העליות לירושלים עשינו בשלוש נגלות. אחרי כל עליה רצינית, היינו צריכים לעצור בצד, לתת לבובולינה להתקרר ובין לבין גם להחליף פלאגים ופלטינות שהשחימו משמן בגלל המאמץ.
אחריה היתה לנו בובולינה 2 שענתה לשם אלפא סוד. וגם הבובולינה הזו עלתה לנו ביוקר. קאליפר אחד נשבר ובן זוגי היקר החליט לתקן אותו בעצמו. אילולא בא חבר ועזר לו - הוא היה מחליף קאליפרים עד היום. בכל פעם שחשב שהצליח לתקן ולהכניס אותו למקום נשבר השני, וחוזר חלילה. הבובולינה הזו גרמה לנו לשבת בתוכה בנסיעות בגשם עם מטריה, כי בכל פעם פרצו מים דרך חורים נוספים, בגלל החלודה...

אולי מחר יום רביעי

בל נשכח את בובולינה 3, אלפא אלפטה שהיתה שבר כלי שהחליט לנוח ולכן נדרש למוסך כל יום שלישי דווקא - פעמיים כי טוב. בכל פעם נס אחר היה קורה לה, נזילת שמן חמורה, חור במיכל מי קירור, חור באגזוז, ציריה דפוקה, מערכת חשמל שמפסיקה לעבוד - כל מה שתעלו על דעתכם.
בכל שני בלילה היינו עולים על משכבנו בתפילה חרישית שמחר בבוקר בובולינה
תתבלבל ותחשוב שהיום דווקא יום רביעי. משום מה, חשבון היא דווקא ידעה היטב...

כמעט הסוף

אחרונה חביבה היתה רנו, שלמזלנו הרב נגנבה ולא היינו צריכים לטרוח ולמכור
אותה. תיבת ההילוכים בה עבדה למשל לפי מצב רוח, לפי כיוון עצמאי, בדרך ובקצב שהיא קבעה. התנעת בבוקר ורצית לנהוג לאחור כדי לצאת מהחניה? בובולינה התעקשה לנסוע קדימה ולהתנשק קלות עם הקיר, או גרוע יותר, עם המכונית שלפניה.
רצית לנסוע קדימה? היא נסעה רוורס, ודרסה את החתולים המזדמנים ששכבו להנאתם בשמש מאחוריה. נסעת בראשון ורצית להעביר לשני? הצחקת אותה. בובולינה מתוחכמת מזה ותשלב דווקא לרביעי.
בסוף ימיה כבר היא סרבה לחלוטין לשלב להילוך אחורי. חניה הפכה לעניין מאד מתוחכם - רק ליד מעבר חציה, במקום שבטוח שאף אחד לא יחנה לפניה. גם המוסכניק הרים ידיים ולא הצליח לסדר את הבעיות בגיר.
עד היום אנחנו לא מבינים איך הצליחו לגנוב אותה. באותו היום הרי חנינו כך שנדרשה נסיעה לאחור כדי לצאת מהחניה, משום שחשבנו להשבית אותה לשבוע...

סוף לבובולינה

בשלב הזה הבנו שצריך אולי לקנות מכונית ולא בובולינה. הזדקקנו לרכב יותר ויותר,
והבנו כי תפילות טובות אולי לימים הנוראים, אבל לא למכוניות. רצינו לשם שינוי
לישון טוב בלילה. רצינו לבלות חודש שלם בלי להגיד שלום למומו המוסכניק.
אבל מי שהכי-הכי רצה שנרכוש מכונית, היה מנהל הבנק שלנו. הוא טען, ובצדק גמור, שבגלל אותן בובולינות הצליח המוסכניק שלנו לבנות לעצמו כבר שלוש וילות.
לשם שינוי, פעם יחידה בחיינו, הסכמנו איתו. וככה, בצער רב וביגון קודר הסבנו את עצמנו למכונית, נפרדנו מעידן הבובולינות וגילינו שיש חיים עם המכונית. מומו המוסכניק היה מתקשר פעם בחודש להזכיר לנו שהוא עדיין קיים, מנהל הבנק אפילו חייך אלינו פעם ברחוב ואנחנו ידענו שכשאנחנו קובעים פגישות במקום רחוק - גם נצליח להגיע אליהם!
רק הילד המשיך מדי פעם לשאול למה האוטו נוסע ולא מבקרים את מומו כמו פעם...