אין פאניקה, אין טרור

כאשר בחר ערפאת לנהל עמנו משא ומתן אלים, הוא העריך אל נכון שחברה חומרנית ונהנתנית כמו החברה היהודית בישראל כיום תתקשה לעמוד במעמסה הנפשית הכרוכה בתשלום הדמים היום יומי שיגבה מאתנו הטרור, הממוסד והמתנדב, שאת תשתיתו בשטח בנה מאז הסכם אוסלו. הנחה זו ניזונה במידה רבה מהצלחת החיזבאללה להניע את ממשלת ישראל לצאת מלבנון, בלחץ דעת הקהל בישראל.

הטרור אינו מהווה איום קיומי כשלעצמו, גם אם הוא זרוע אסטרטגית של גורמים שעשויים להוות איום קיומי, ולכן השפעתו העיקרית היא בתחום הפסיכולוגי, החברתי, האישי והקולקטיבי. תפקידו לזרוע פחד וחוסר ביטחון, שייאלצו את מקבלי ההחלטות, באמצעות דעת הקהל שמשמש בעניין זה כבן ערובה, לקבל תכתיב פוליטי. במקרה הפלסטיני יש לטרור מאפיין גזעני מובהק, שכן הוא מכוון אל "יהודי ישראל" ולא אל "אזרחי ישראל".

את זה ראינו בכל פעם שבה נתקלו אזרחים ישראלים בגורמי טרור. בכל מקרה כזה נעשה מיון בין אזרחים יהודים לבין אזרחים ערבים - מי לחיים ומי למוות.

את הטרור הפלסטיני מאפיינת גם הענישה הקולקטיבית, שכן הוא מכוון בעיקרו נגד מטרות אזרחיות ולא נגד כוחות הביטחון. הפעילות נגד כוחות חמושים נעשית אך ורק כאשר נבצר מהטרור להגיע ישירות למטרות אזרחיות.

הלוך הנפש הלאומי

שני גורמים עוצרים טרור: האחד בנוי על יחסי השחיקה, שמביאים לכך שמניין העוסקים בטרור הולך ופוחת בשל הלחץ הנגדי המופעל על-ידי כוחות הביטחון, לעומת מספר המתגייסים. אבל זה אינו המקרה שבו אנחנו עוסקים.

הגורם השני הוא אי-הצלחת הטרור ליצור פאניקה ציבורית, שתביא לכניעת מקבלי ההחלטות לתכתיבים פוליטיים. כישלון כזה מושג כאשר הוא מביא לתגובה פסיכולוגית הפוכה. כלומר, למרות הפחד והחרדה שנגרמים על-ידי פעולות הטרור, התגובה הציבורית המתגבשת מגלה כושר ספיגה גדל והולך: אין פאניקה למרות הקורבנות בנפש וברכוש. הפעילות הכלכלית, חברתית ותרבותית אינה נפגעת ואולי אף מתרחבת, ומעמיקה הנחישות הציבורית לעמוד כנגד גורמי הטרור.

במצב כזה, אין משמעות אסטרטגית להפעלת הטרור, והוא הולך ודועך. אם אמנם מקבלי ההחלטות במדינת ישראל מעוניינים להביא למצב כזה, עליהם לשנות את סדר היום הלאומי כך שההתעסקות בנושא הטרור תהיה משנית ולא ראשית.

כנגד הדכדוך והירידה בתחושת הביטחון האישי והפיזי של הפרט, צריכה הממשלה לבנות מקדמי ביטחון בתחומים אחרים כמו בתחום הכלכלי: צמיחה כלכלית מהירה. צמיחה כזו יוצרת דינמיקה של אופטימיות ותקווה. בתחום החברתי: יצירת אווירה של הידברות לצורך פתרון בעיות חברתיות אקוטיות. קשב של השלטון למצוקות חברתיות ויצירת כלים לפתרונן.

אלה מקצת הגורמים העשויים להוות משקל נגד ללחץ שיוצר הטרור ולמזעור השפעתו. ככל שתשומת הלב הציבורית תתרכז בנושאים פנימיים החשובים לכלל, כך תצטמצם השפעת הטרור על מכלול החיים הציבוריים ותגבר הלכידות החברתית, ועמה כושר הספיגה והנחישות של הכלל. גם אם אין פתרון צבאי מוחלט לטרור לאומני, עדיין שמורה לנו העוצמה האמיתית במלחמה בו. הלוך נפש לאומי מושפע מגורמים רבים, שעל חלקם אין לנו שליטה. אבל גורמים רבים אחרים תלויים כאמור בעיקר בנו, והם שיכולים וצריכים להטות את הכף.