מה שרואים מכאן לא רואים משם

כבר כמה חודשים מסבירים לנו ראשי האוצר - הנוכחיים, ובעיקר אלה מן העבר - כי החוקים הפרטיים שאושרו בכנסת הם רעה חולה. אתמול (ב') דנה הכנסת בהצעת חוק (גם היא, מה לעשות, הצעה פרטית - של ח"כ אמנון רובינשטיין), להגביל את החקיקה הפרטית הכרוכה בעלות כספית, ודחתה אותה ברוב לא גדול.
בתום ההצבעה הסביר יו"ר ועדת החוקה, ח"כ אופיר פינס, כי "הפופוליזם ניצח פעם נוספת את האחריות". אלא שהפופוליזם, שאם הבנתי נכון הוא הרצון להיות פופולרי בעיני אלה שלא חושבים כמו פינס, הוא, כפי שנראה מיד, לא יותר מעניין של גיאוגרפיה.
גיאוגרפיה, כמובן, בהנחה שמשרדי ראש הממשלה והאוצר מצד אחד והכנסת מן הצד השני הן שתי טריטוריות נפרדות. כאשר שוחט וברק מחליטים חודשיים לפני הבחירות להעניק הטבות מפליגות לרוכשי דירות, לקבלנים, למלונאים, לחקלאים, לנפגעי הנאצים, לערבים, לדרוזים ולבדואים, הם, מן הסתם, מנהיגים אחראים הרוצים את טובת המשק. אבל כאשר חברי הכנסת ויצמן שירי (העבודה) וישראל כץ (ליכוד) מציעים לתת הטבות מס לתושבי הנגב הם כבר פופוליסטים, שיש לעצור באמצעות חוק מיוחד.

חלק מההצעות בהחלט ראויות

זה המקום להבהיר: חלק ניכר מ-42 הצעות החוק הפרטיות שנמצאו ערב הבחירות האחרונות בהליכי חקיקה שונים הן אכן הצעות לא ראויות. אולם לצידן, ניתן למנות גם כמה וכמה חוקים פרטיים, הכרוכים בעלות כספית, שמן הראוי לכלול אותם בספר החוקים של מדינת ישראל.
באמצע חודש דצמבר, למשל, עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק של הח"כים אילן גילאון (מרצ) ואבי יחזקאל (העבודה), להעניק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אם הצעת החוק של רובינשטיין לא הייתה נופלת אתמול, היה המשך הדיון בהצעה של גילאון ויחזקאל נדחה לשנת התקציב הבאה.
בצד החוקים הרעים נמצא, לפחות לדעת כל מי שיש לו פחות מארבעה ילדים, חוק משפחות ברוכות ילדים, שאושר בכנסת בסוף תקופתה של ממשלת ברק. אבל דווקא בנקודה זאת חמדה לה המציאות לצון והיתלה באוצר ובמלחמתו בחוקים הפרטיים.

מראני הפך לאסיסטנט הפדגוגי של שר האוצר

באחד הסרטים הפחות ידועים של הבמאי מריו מוניצ'לי, המבקר עכשיו בארץ, מספר אחד הגיבורים כי בילדותו הוא שימש בתפקיד "אסיטנט פדגוגי" לבן אצילים. התפקיד עצמו לא דרש מיומנות מיוחדת. כל מה שהיה עליו לעשות הוא לקבל את הסטירות שהיה חוטף אותו בן אצילים ממוריו הפרטיים, אם היה במעמד נמוך יותר.
אתמול התברר כי הממונה על התקציבים, אוהד מראני הפך לאסיסטנט הפדגוגי של שר האוצר, סילבן שלום. לפני חודשיים הכין מראני קיצוץ תקציבי, שכלל, בין היתר, הצעה להקפיא את חוק משפחות ברוכות ילדים עד סוף השנה. הקיצוץ אושר בממשלה ואתמול הוא הובא לאישור הכנסת.
אבל בין האישור בממשלה לבין ההגשה לאישור הכנסת, נשמט מהצעת הקיצוץ הסעיף המקפיא את חוק משפחות ברוכות ילדים. הסיעות החרדיות התנגדו להקפאת החוק, וטראח – מראני חטף את הסטירה שהייתה מיועדת לשר האוצר.
אחרי שהתברר לנו שלא כל מי שמגיש הצעת חוק פרטית מתכוון לחמוס את הקופה הציבורית, כל מה שנותר הוא להאזין לתגלית האחרונה של שרי הממשלה: מה שרואים משם, הסתבר פתאום למי שזינקו בן לילה מספסלי האופוזיציה היישר אל כורסאות הממשלה, לא רואים מכאן. ראש הממשלה, אריאל שרון, הצהיר על כך כבר לפני מספר שבועות ועכשיו לומד זאת בדרך הקשה גם מי שמתכוון ביום מן הימים לרשת את שרון.
על אחד מ- 42 החוקים הפרטיים שנדונו בכנסת סמוך לבחירות האחרונות לראשות הממשלה חתום, הוא ולא אחר, ח"כ סילבן שלום. הצעת החוק של שלום, למי שחייב לדעת, היא לתקצב את הפעילות הציבורית של בן הזוג של נשיא המדינה וראש הממשלה. עלות החוק, מעריכים באוצר, מסתכמת במיליוני שקלים לשנה.