וולוו קרוס קאונטרי - צו האופנה

כבר בתור למכונת השטיפה התגלה משבר הזהות של הוולוו, תוך ויכוח עז עם הקופאי: האם עלי לשלם מחיר של רכב שטח מגודל או של מכונית רגילה? הוולוו היא סטיישן מחופשת אבל כנראה שהתחפושת מוצלחת למדי. וזו רק דוגמה נוספת לכך שהגבולות הישנים והטובים (נוחים) של תעשיית הרכב נפרצים בחופשיות מבהילה כמעט. כלי שטח מפגינים חיבה יתרה לכביש, מכוניות רגילות מגלות סטיות בוץ. והרחוב, לפחות לפי תשומת הלב שמשכה גרסת ה"שטח" של ה-V70, אוהב לפחות את הכיוון השני.
הרעיון העומד מאחורי הקרוס קאונטרי פשוט והוראות ההרכבה הן כדלקמן. קח אחת סטיישן רגילה, הגבה אותה ב-6 ס"מ, שדך לה הנעה כפולה קבועה, קשט אותה בחלקי פלסטיק אגרסיביים למראה והוסף ארבעה צמיגי כביש-שטח גדולים. התוצאה - הסטיישן התמימה והאלגנטית, V70 צנועת מבט, הופכת לכלי אגרסיבי ואופנתי עם הצהרת כוונות ויזואלית חד משמעית.
יש לכך השלכות מעניינות על שוק הרכב הישראלי ששונא מכוניות סטיישן, אך די מחבב כלי שטח עתירי פוזה. בבחינת, איך לא חשבו על זה קודם. והאמת היא שחשבו. סובארו הייתה הראשונה לבצע הסבה מוצלחת לסטיישן משפחתי, קראה לו אאוטבק וזכתה להצלחה אדירה בארצות הברית. ואחריה צמח דור של מחקים שאימץ את הרעיון המבריק, החוסך עלויות פיתוח יקרות של רכב שטח ייעודי.
וולוו הייתה מהראשונים לרכב על הגל הפופולרי, והקרוס קאונטרי החדש הוא כבר דור שני בשושלת. כשהוצג הדגם הקודם היה מי שהתייחס אליו בביטול, ואולם מבחינת מכירות רשמה גרסה זו הצלחה גדולה בארצות הברית. הגרסה הקודמת לא הגיעה אמנם ארצה, אבל זו החדשה מעוררת בוולוו ציפיות לא מעטות. למרות המחיר?

הפוזה

קל לזהות שמקור הקרוס קאונטרי ב70-V הרגילה, מכונית הסטיישן החדשה והמצוינת של וולוו. השינוי החיצוני, הכולל יריעות פלסטיק שחור סביב כל המרכב, עושה עבודה מצוינת. המפתנים, חיפויי הכנפיים והפגושים מחוברים במעין רצועת מגן כהה, כאשר החזית עוטה מסכת פלסטיק שחור, מוזר ומיוחד למראה. בנוסף יש חישוקים שונים וצמיגים ייעודים שתורמים אף הם למראה. נשמע פשוט, אבל עושה את העבודה. ואם מזוויות מסוימות נראית ה70-V הרגילה מגושמת משהו, הרי הקרוס קאונטרי יוצר רושם שרירי-עדכני.
אחרי כל זה מאכזב מעט לגלות שבוולוו לא טרחו להשקיע בעיצוב הפנים. זו אותה 70V עם ריפוד שונה למושבים, כאשר בנטל הבידול נושאת ידית אחיזה מוזרה למראה במרכז, האמורה לסייע, למרות רפיון קל, לנוסע המטלטל בעת מצוקה. הנחמה היא שבסך הכל מתקבלת כאן הנדסת אנוש מצוינת (מקורה ב-S80) עם אותה סביבת נהג יעילה ואיכותית. המושבים נוחים, אך מעט רכים מדי ומקשים על בחירת תנוחת נהיגה המאפשרת מבט מלא על לוח המחוונים. יחד עם סביבת הנהג המוכרת, הרי שמתוך תא הנוסעים קשה לשים לב לכך שהנך נע ברכב "שטח" גבוה. התחושה היא כמו במכונית רגילה ויהיה מי שיתאכזב מכך.
כרגיל אצל השוודים, המרחב לנוסעים טוב, אולם יהיה מי שירגיש שהחלונות מעט צרים. תא המטען הארוך רדוד משהו, וסובל בעיקר מחסרונו של כיסוי דיסקרטי. זה, למרבה הפלא, ניתן לרכישה בתוספת בתשלום - לא חדש בוולוו, אבל מרגיז בכל זאת.

הביצוע

כרגיל, השוודים אוהבים מגדשים, והקרוס קאונטרי מצויד בגרסת טורבו למנוע החמישה צילינדרים. הפעם מדובר במגדש בלחץ נמוך ולכן, למרות שהמנוע גדול ב119- סמ"ק מזה שב5-T (הגרסה החזקה של ה70-V), יש לו 200 כ"ס בלבד לעומת 250 כ"ס. ההבדל במומנט פחות בולט ושיאו מגיע בקרוס קאונטרי בסל"ד נמוך יותר. משמע זמינות כוח עדיפה.
כאמור, כל הסוסים והקג"מים עוברים לכביש דרך כל ארבעת הגלגלים. ואולם, ההנעה הכפולה עם דיפרנציאל צמיגי מעבירה בתנאים רגילים כמעט את כל הכוח לצמיגים הקדמיים. כדי לסייע בהעברת הכוח לגלגלים שאוחזים, יש בקרת אחיזה הבולמת את הגלגל המחליק (עד 40 קמ"ש). תיבת הילוכים דומה לזו שב5-T מתגלה כבעלת יחסי העברה ארוכים מדי לנהיגה נמרצת באמת. בנוסף, היינו שמחים לקבל אפשרות לתפעול ידני (ספידטרוניק). מותר גם להתפלא על חסרון האפשרות לנעול ברכב עם יומרה קלה לשטח את הבורר על הילוך ראשון איטי.
מבחינת ביצועים קשה לבוא לוולוו בתלונות. אמנם, אם הגעת לכאן מה-T5, יראה הקאונטרי מעט איטי. אבל לעומת כל וולוו אחרת ללא הקידומת T הוא מספק, ויותר. שבריר השניה הראשון של הזינוק מעט מתסכל עקב פעולת תיבה איטית, אבל אחרי צבירת מהירות ראשונית יש מספיק כוח להמשיך בקצב אחיד לחלק הגבוה יותר של הסקאלה. צריך להתרגל לכך שתגובות מנוע הטורבו אינן חדות, והשילוב בינו לבין פעולת התיבה מייצר לעיתים הורדות הילוכים תכופות ולא מעודנות. כוח ורגל כבדה גובים את המחיר בצריכת הדלק שתגיע במקרים קיצוניים ל-5.5 ק"מ לליטר.

המחיר

על הנייר מציע הקרוס קאונטרי את הטוב שבכל העולמות מרכב סטיישן רב-שימושי, יכולת דינמית קרובה לזו של ה-T5 ובנוסף גם אפשרות לרדת לשבילים קלים. אלא שבחיים לכל דבר יש מחיר. תוספת הגובה של המכונית, ציודה בצמיגים המתאימים גם לשטח, כיול מתלים רך יותר ותוספת מהלך מתלה פוגעים ביכולת הדינמית. ההנעה הכפולה אינה פיצוי מספק במקרה זה. אמנם אין כאן החלקות כוח צווחניות כמו ב-T5, אבל בפניות מהירות ברור שדווקא לכפולת ההנעה יש פחות אחיזה, גם בגלל הצמיגים.
נטיית החרטום להרחיב את קו הפניה בולטת, ממש כמו זוויות הגלגול הפחות נעימות והרגישות המוגברת להרפיות מהמצערת במהלך פניה. בקיצור, היכולת הדינמית נחותה ממשית לעומת האחות הביצועיסטית. גם ההיגוי פחות טוב מזה של ה-70 הרגילה: הוא הרבה פחות מדויק ונחוש, ובמפתיע מושפע כאילו זכה להנעה קדמית בלבד. גם היציבות הכיוונית סובלת מאותם שינויים, בעיקר כאשר מטפסים למהירויות גבוהות. ואם ה-70 הרגילה מרגישה כמו רכבת אקספרס, הרי ה70- קרוס קאונטרי פחות נעים ב-160 קמ"ש וצפונה על חלק מהכבישים.
הרווח המסוים הוא בתחום השטח. כאן מאפשרת ההנעה הכפולה, הצמיגים המתאימים ומרווח הגחון המוגדל לרדת לשבילים או לחוף הים. לא, הוא אינו מיועד לשטח ממש, והעבירות אינה גבוהה מזו של סובארו גנובה. אך שבילים המתאימים לטיולי שבת מדגישים את נוחות הנסיעה המצוינת של הוולוו ואת ערכם המוסף של השינויים.

כדאי או לא?

עם הקרוס קאונטרי פונה וולוו לאותו קהל שמחפש פוזה של שטח אבל מטפס בזהירות במעלה המדרכה של הקפה המיוחצן. ועבור הקהל הזה ההצעה של וולוו טובה, יעילה, אפקטיבית, ואפילו מתאימה יותר מרוב כלי השטח המוכרים. הקרוס קאונטרי נוח ונעים מרוב כלי השטח ולרוב גם זריז מהם.
אלא שלא לחינם מוזכרת 55 פעמים לאורך הכתבה גרסת ה-T5 של ה-V70. מכונית זו עושה את העבודה טוב יותר על הכביש באופן משמעותי, מצוידת במנוע חזק יותר ועולה 15,000 ש"ח פחות. נכון, היא תסובב פחות ראשים בחניה, תרשים פחות את השכנים, אבל עבור 99% מהנסיעות היא תהיה טובה יותר. הרי את ההנעה הכפולה והגובה תנצל אולי פעם בשנה.