"משהו רקוב בממלכת דנמרק", אמר מרלוס להוראציו ב"המלט" של שייקספיר. בדנמרק וגם אצלנו.
כמו אש בשדה קוצים מתפשטת אצלנו באחרונה תופעת "ועדי העובדים" של חיילי המילואים: פורום המג"דים, פורום החיילים הפשוטים ועוד לא אמרנו די. המשך יבוא.
בשנים האחרונות התיר צה"ל את הרצועה והתיר לגורמים זרים רבים להתערב בנעשה בתוכו: החל מהורים, שדרך הטלפון הסלולרי מלווים את ילדיהם במסע כומתה, וכלה ב"ועדי עובדים", כמו פורום המג"דים (שאיש לא בחר בהם), שמציג תביעות, ופורום אחר של אנשי מילואים, שמאיים בשביתות ובאי-יציאה לשירות מילואים. במצב הנוכחי לא ירחק היום שטנקים על צוותיהם יחנו מול לשכת שר הביטחון בתל-אביב וישאו כרזות שתובעות חופשות ארוכות יותר, מינויים בצה"ל, כרטיסים לאולימפיאדה, לחם ועבודה. מה קורה כאן?
יאמרו: מה נפלא הצבא הזה! קשוב לצורכי חייליו, דואג לאחרון החיילים, שומע לקול אבא, בוכה עם דמעותיה של אמא. על פניהם נראים הדברים נכונים ויאים לצבא העם. לאמיתו של דבר, טמון בהם זרע פורענות שאחריתו מי ישורונו. ויותר ממה שמהלך הדברים הללו מעיד על אנשי המילואים ועל אזרחי ישראל, הוא מעיד על הצבא: אין פירוש הדבר שאנשי המילואים אינם צודקים בתביעותיהם. הבעיות של המעטים שנושאים בעול הביטחון חייבות לבוא על פתרונן מצד צה"ל ומשרד הביטחון. אבל להקים ועד מג"דים? אירגון מוכרי הכרטיסים בקופות קצין העיר? שיפנו למפקדים הישירים, לנציב קבילות החיילים, למבקר המדינה. צבא צריך להתכונן למלחמה, לא להיפגש עם "ועדי עובדים". "משהו רקוב", אמר מרסלוס.
…בממלכת דנמרק
בין לעיסת סנדוויץ' הסמורגסבורד לבין הציפייה בסרטי הפורנו מצאו להם הדנים זמן להתעלל בשגרירה המיועד של ישראל בקופנהגן, כרמי גילון. דנמרק הפוליטית והתקשורתית התגייסה כולה כדי למנוע את כהונתו של גילון במחוזות חייו של הנס כריסטיאן אנדרסן. הדנים סבורים כי מי שהופקד בישראל על שירות הביטחון הכללי והיה אחראי גם ל"לחץ פיזי מתון", אינו ראוי לבוא בקהילת הדיפלומטים.
אז ככה: כמו רבים אחרים באירופה, גם הדנים צבועים ומגלגלי עיניים. גם הם יודעים להבחין היטב בין מי ששירת את עמו ואת מדינתו, לבין מי שפגע אנושות בזכויות האדם בנסיבות פרטיות – שלא בשירותו במדינה דמוקרטית. האנשים שהועברו לחקירות בימי שירותו של גילון כראש השב"כ לא היו פעילים בשירותה של אמא תרזה. ללא מעטים מהנחקרים הללו היה ויש "דם על הידיים". אלה, אגב, רשאים היום להיכנס ולחיות ככל האדם בקופנהגן. גילון עשה את מה שעשה בשם ובמלכות, בסמכות וברשות. הוא עצמו איש שלום, רודף שלום.
אבל בזמן האחרון באירופה "הממזרים שינו את כללי המשחק ולא הודיעו לי", כדבריו המטופשים של סגן נשיא ארה"ב לשעבר, ספירו אגניו, כאשר נתפס בשוחד.
אירופה אחוזה בשנים האחרונות בבולמוס של ניקיון כפיים, זכויות אדם ושאר ירקות – ודנמרק, אך לא רק היא, מבקשת להיות עמוד האש לפני המחנה. "והיה מחננו טהור". זו זכותה של קופנהגן לעשות "זובור" לשגריר המיועד – וזו חובתה של מדינת ישראל להודיע בראש חוצות, כי לא תסכים להטיל דופי בכרמי גילון אחרי שמשרד החוץ הדני אישר את מינויו. מדינת ישראל עומדת מאחורי כרמי גילון בטוב וברע.
אבל ברור לכל כי גילון לא יכול לתפקד כשגריר ב"קופנהגן הנפלאה" – כשירו הידוע של דני קיי – וחייו שם יהיו קשים. קופנהגן לא מחכה לו. זה, איפוא, הרגע שכרמי גילון יבוא לשר החוץ שמעון פרס, יודה לו על המינוי, על הרצון הטוב, ויניח את המפתחות על השולחן. ולקופנהגן יסע מישהו אחר. "משהו רקוב בממלכת דנמרק", אמר מרסלוס להוראציו ב"המלט" של שייקספיר.
