שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לומבוק
    רגע לפני תוכניות פיתוח גרנדיוזיות תמצאו כאן בזול: חופים נעימים, אתרי שנירקול יפים והר געש פעיל
    תעודת זהות אתרים מחוץ למסלול אירועים 
    תחבורה מתי ואיך להגיע 

    באי לומבוק, המוסלמי ברובו, תמצאו חופים שוממים ואזורים כפריים שלווים, שמעליהם משקיף הר הגעש המרהיב רינג'אני (Rinjani).

    אף שהאווירה כאן מזכירה את באלי, האי עדיין לא נפל קורבן לתעשיית חולצות הטי המודפסות, הבירה והביקיני. במקומות מסוימים המקומיים ממש מגלים אדישות מבורכת לתיירים, אולם כל זה עומד להשתנות, כיוון שתיירים רבים שכבר "עשו את באלי" באים עתה ללומבוק בחיפוש אחר ריגושים חדשים.

    מעט מהזעם האינדונזי והפרות הסדר הגיעו עד לומבוק, אולם ככלל ניתן לומר שהשקט היחסי כאן נשמר. בכל מקרה, המצב הפוליטי עדיין לא יציב, והמצב הכלכלי עדיין גרוע, לכן בררו מהם התנאים העדכניים לפני שתיסעו לכאן.

     

    תעודת זהות

    מדינה: אינדונזיה

    אוכלוסייה: 2.4 מיליון נפש

    בירה: מאטאראם (Mataram)

    תושבים: 90 אחוז סאסאקים (Sasaks), באלינזים (Balinese), סינים, ג'אוונזים (Javanese) וערבים

    שפות: סאסאקית ובאהאסה אינדונזיה (Bahasa Indonesia)

    דת: איסלאם, ווקטו טלו (Wektu Telu - דת שנוצרה בצפון לומבוק ומשלבת הינדואיזם באלינזי, איסלאם ואנימיזם)

     

    חזור למעלה
    אתרים

    אמפנאן, מאטאראם, צ'אקראנגארה וסווטה

    להלכה אלה ארבע עיירות נפרדות, אולם למעשה מהוות אמפנאן (Ampenan), מאטאראם, צ'אקראנגארה וסווטה (Sweta) מרכז עירוני אחד. מאטאראם היא הבירה המנהלית של האי; צ'אקראנגראם היא המרכז המסחרי הראשי; בסווטה נמצא מרכז התחבורה הראשי של לומבוק והשוק הגדול ביותר בו; ואמפנאן, שהיה בעבר הנמל הראשי, הוא המתחם העיקרי של מקומות לינה לתרמילאים ושל מסעדות זולות.

    במספר סדנאות אריגה במאטאראם תוכלו לראות את תהליכי צביעת החוטים והאריגה ולקנות בדים ארוגים בשיטת איקאט (Ikat) ןסארונגים ארוגים ביד בשיטת סונגקט (Songket). הנולים, המונעים בכוח שרירי הידיים והרגליים, הם מכונות מדהימות, שנראות כאילו לא שונו מאז ימיה של שושלת המאג'אפאהיטים. ארמון המים מאיורה (Mayura Water Palace), על הדרך הראשית החוצה את צ'אקראנגארה, נבנה ב-1744 כחלק מארמונם של המלכים הבאלינזיים ששלטו בלומבוק, ומתחם הארמון כולל אגם מלאכותי גדול, שבמרכזו ביתן המחובר ליבשה בגשר, וגן עם מקדשונים ומזרקות. פורה מרו (Pura Meru), המקדש הבאלינזי הגדול ביותר באי, ניצב מול ארמון המים.

    סנגיגי

    אזור סנגיגי (Senggigi), הפרוש על פני מספר מפרצים רחבים, הוא יעד התיירות המפותח ביותר בלומבוק. הוא אמנם מיועד לתיירים אמידים, אבל ניתן למצוא בו גם מקומות לינה זולים יותר, ושווה לחפש אותם בזכות החופים הנעימים ואתרי השנירקול היפים. אחרי שתיהנו מקרני השמש האחרונות ותחזו בשקיעה מרהיבה נוספת במיצרי לומבוק, תגלו גם שזהו המקום היחיד על פני האי שיש בו חיי לילה כלשהם.

    מקדש באטו בולונג (Batu Bolong), מדרום לחוף סנגיגי, בולט לתוך הים. הנוף כאן מרהיב, אבל זה לא מקום טוב במיוחד לצלול בו: לפי אגדה מקומית, נהגו בעבר להשליך בתולות לים מקצה הסלע, וזו הסיבה לכך שיש במים כל כך הרבה כרישים.

    איי גילי

    האיים הקטנים הללו (Gili Islands), המוקפים בשוניות אלמוגים, הם יעד מועדף למטיילים שמבקשים את ההנאות הפשוטות של החיים: שמש, שנירקול וחבר'ה. הפופולריות של האיים נובעת מכך שזול כאן, ואין מכוניות, אופנועים או רוכלים. הבעיה היחידה, שמספר המבקרים עולה לפעמים על מספר מקומות הלינה, והמטיילים השוהים במקום פוגעים באיכות הסביבה, בעיקר עקב אי פינוי אשפה והמחסור במי שתייה.

    רוב מקומות הלינה הם בבונגלוס פשוטים, ויש סירות המקשרות בין האיים, כך שתוכלו לישון באי אחד ולשחות באחר. המבקרים באיים נדרשים להתחשב ברגשות המקומיים - לא לשחות בעירום (וגם לא נשים בחזה חשוף) ולכסות את הברכיים ואת הכתפיים כשמתרחקים מהחוף.

    קוטה

    בעיירה קוטה (Kuta) אין המוני תיירים ופעילות בלתי פוסקת כמו בחוף בשם זה בבאלי, אבל יש תוכניות לפיתוח נרחב של החוף הדרומי ולהקמת מלונות פאר, כך שעדיף לבקר כאן עכשיו, לפני שהכול משתנה. מחוץ לעונת התיירות העיקרית באוגוסט, זהו מקום שקט ורוגע מאוד. הסלע הענק פאנטאי סגאר (Pantai Segar) נמצא כשני ק"מ ממזרח לקוטה, ומי שיטפס עליו יזכה בתצפית נהדרת על הנוף שמסביב, במיוחד מוקדם בבוקר. תנאים מעולים לגלישה תמצאו בעיקר בגרופאק (Gerupak), כשבעה ק"מ ממזרח לקוטה, ואפשר לשוט לכאן בסירת דייגים מקומית.

    סלונג בלאנאק (Selong Blanak), מפרץ חולי יפהפה, נמצא ממערב לקוטה, והדרך אליו סלולה לכל אורכה. כשהתנאים מתאימים, זהו מקום מוצלח לגלוש בו, כמו גם מאוואן (Mawan), טאמפה (Tampa) ומאווי (Mawi) לאורך הדרך. כשממשיכים לכיוון מערב, מתחיל הכביש להתפתל בין גבעות מיוערות, ויש תצפית מרהיבה על האוקיאנוס בפנגאנטאפ (Pengantap).

     

    חזור למעלה
    מחוץ למסלול

    סוקארארה

    עיירה זו (Sukarara) מפורסמת כמרכז למלאכות האריגה וקליעת הסלים וייחודית בזכות בתיה, הבנויים מאבן מקומית. היא נמצאת במרכזו של אזור גידול אורז, המשובץ בכפרים שגגות בתיהם עשויים קש. בכל בית יש נול ידני עתיק עשוי מעץ, ואישה צעירה לבושה בבגדים מסורתיים עוסקת באריגה כדי לספק לקבוצות התיירים המאורגנות תמונה "אותנטית" - אלא שרוב הבדים הנמכרים כאן מיוצרים בעצם בכפרים הסמוכים. יש מגוון רחב של גדלים, איכויות וסגנונות, והמחירים משתנים בהתאם. בכל אופן, הבדים הטובים ביותר מעולים ממש ושווים את המחיר הנדרש בעבורם. פנוג'אק (Penujak), מדרום לסוקארארה, מפורסמת בכלי הקדרות שלה, העשויים מחימר אדום מקומי ונשרפים בתנורים מסורתיים.

    גונונג רינג'אני

    הר רינג'אני (Gunung Rinjani), שגובהו 3,726 מ', הוא ההר הגבוה ביותר בלומבוק. זהו הר געש פעיל, שהתפרץ לאחרונה ב-1995, ויעד פופולרי למטיילים ולמקומיים, העולים לרגל למעיינות החמים הנמצאים בצד הצפון-מזרחי של הלוע ומייחסים להם כוחות ריפוי מופלאים. בתוך הלוע, 600 מ' מתחת לשוליו, יש אגם, ומאחד מצדי ההר צמח חרוט וולקני חדש יחסית, הנקרא גונונג בארו (Gunung Baru). הטרקים הפופולריים ללוע ההר אורכים ארבעה ימים, ויש להיזהר בהליכה כיוון שהשבילים חלקלקים.

    טאנג'ונג לואר

    זהו (Tanjung Luar) אחד מנמלי הדיג העיקריים בלומבוק ונמצא בחוף המזרחי של האי. האזור אמנם מיושב בדלילות, והצמחייה בו מעטה ונמוכה, אבל קו החוף מעניין למדי. בקרבת מקום יש מספר חופים טובים לגלישה, ובעיירה עצמה תראו בתים רבים העומדים על תמוכות בתוך המים ותריחו ריח חזק של דגים. בקרואק (Keruak) הסמוכה תוכלו לצפות בבוני הסירות בעבודתם, ובסוקאראג'ה (Sukaraja), כפר מסורתי נוסף הנמצא לא רחוק בהמשך הדרך, אפשר לקנות פסלונים מגולפים מעץ.

     

    חזור למעלה
    אירועים

    לכל אחת משלוש הדתות בלומבוק יש חגים ופסטיבלים משלה, ורובם מתרחשים בתחילת העונה הגשומה (אוקטובר-דצמבר), או בתקופת הקציר (אפריל-מאי). בתקופות אלה מתקיימות חגיגות בכל הכפרים באי - התושבים מתלבשים בבגדיהם המהודרים ביותר, בובות של סוסים ושל אריות מעץ נישאות בתהלוכות ברחובות, וצלילי הגמלאן (מוזיקה אינדונזית מסורתית, המבוצעת על ידי תזמורת שמורכבת ברובה מכלי הקשה) נשמעים בכל פינה.

    עם החגים המוסלמיים נמנים חודש הרמדאן (התאריכים משתנים כל שנה), המסתיים בחגיגה ענקית לשבירת הצום, עיד אל פיטר, שבה כולם מתפללים ביחד, מבקרים חברים, מחלקים מתנות ומאביסים את עצמם באוכל; ועיד אל אדחה, חג הקורבן, שהוא החג המוסלמי הגדול השני בשנה, המציין את העלייה השנתית לרגל למכה. האירועים האחרים כוללים את פורה מרו (Pura Meru), חג הינדי שמקורו בבאלי, הנחגג בירח המלא של חודש יוני במקדש בצ'אקראנגארה (Cakranegara); את פראנג קטופאט (Perang Ketupat), פסטיבל המוקדש לגשם, המתרחש בלינגסאר (Lingsar) בין אוקטובר לדצמבר, והחוגגים מתפללים במהלכו וזורקים אורז דביק זה על זה; ואת פוג'אוואלי (Pujawali), חג הינדי שמקורו בבאלי, המוקדש לאל באטארה (Batara) המתגורר בפסגת גונונג רינג'אני.

     

    חזור למעלה
    תחבורה

    בלומבוק יש רשת כבישים מסועפת, אבל רוב האוטובוסים והבמו (Bemo - טנדר עם שתי שורות מושבים משני צידיו) הציבוריים נוסעים רק בדרכים הראשיות. מיניבוסים נוסעים בכל רחבי האי, ותוכלו גם לשכור במו או מיניבוס צמוד עם נהג. במקומות ללא תחבורה ציבורית תיאלצו לשכור צ'ידומו (cidomo – עגלה רתומה לסוס), לתפוס טרמפ על אופנוע או ללכת. בצפון-מזרח האי ובדרומו מקשרת תחבורה ציבורית בין העיירות הגדולות, אבל תדירותה עלולה להיות נמוכה, בעיקר בלילה.

    ברכב צמוד תוכלו להגיע לכל מקום באי, גם לאתרים הנידחים. אופנוע הוא הרכב הזול ביותר ובעל הנגישות הגבוהה ביותר, ולרוב המקומות תוכלו גם להגיע במכונית רגילה, בתנאי שגחונה אינו נמוך מאוד ביחס לכביש. אופני הרים גם הם נוחים, כיוון שאפשר להעמיס אותם על הסירות לדילוגים לאורך החוף או לביקור באיים סמוכים

    הסירות הקטנות המכונות פראהו (Prahu) משמשות לשיוטים קצרים לאתרי הצלילה או הגלישה, בעוד שסירות גדולות קצת יותר, המכונות ג'וקונג (Jukung), משמשות להפלגה בין האיים.

     

    חזור למעלה
    מתי ואיך להגיע

    העונה היבשה, בין יוני לאוקטובר, עדיפה לטרקים ולטיול באזורים המרוחקים. העונה הגשומה, בין אוקטובר למאי, חמה קצת יותר ורטובה הרבה יותר, אבל גם היא סבירה לטיול - במובן מסוים עדיפה הלחות על היובש והאבק של העונה היבשה, והנוף ירוק ומרשים יותר.

    מרפאטי (Merpati) היא כיום חברת התעופה המקומית היחידה המפעילה טיסות פנים מ/אל לומבוק. מספר טיסות ביום מקשרות בין מאטאראן לבין דנפאסאר (בבאלי), סומבאווה בסאר ובימה (בנוסה טנגארה) וסוראבאיה (ג'אווה).

    מעבורות מפליגות בתדירות גבוהה בין למבאר (Lembar) בלומבוק לבין פאדאנגבאי (Padangbai) בבאלי, וההפלגה אורכת ארבע שעות לפחות. מעבורות לאי סומבאווה (Sumbawa) יוצאות מלאבוהאן לומבוק (Labuhan Lombok) ומגיעות לפוטו סאנו (Poto Sano) בפחות משעתיים.

    © 2000 Lonely Planet Publications Pty Ltd.

    © (עברית) שטיינהרט קציר מוציאים לאור בע"מ, 2000. כל הזכויות שמורות.

     

    חזור למעלה
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "לומבוק"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים