שיעור המומים המולדים עלה בשנים האחרונות ובשנת 1999 הוא הגיע ל-23 תינוקות בעלי מום לכל 10,000 לידות. בהשוואה, בשנת 95' נרשמו רק 19 לידות של תינוקות בעלי מום לכל 10,000 לידות.
בדו"ח שמפרסם היום (א') משרד הבריאות ובו הנתונים החדשים, נעשה ניסיון לתת להם הסבר. לטענת המשרד, העלייה בשיעור הילודה של תינוקות הסובלים ממומים נובעת מהשיפור ביכולת האיבחון של מומים כאלה הן במהלך ההריון והן מייד לאחר הלידה. בעבר קשה יותר היה לאבחון חלק מהמומים, שכיום מאבחנים אותם בקלות יחסית. בין המומים אחריהם מנהל משרד הבריאות מעקב: מומי פנים וגולגולת, אצבעות רגליים מחוברות, מומים פנימיים כגון הרחבת אגן הכליות, מומי לב, מין ועוד.
עיקר העלייה נובע מילודת תינוקות הסובלים ממומים בלב, במערכת כלי הדם או במערכת איברי המין והשתן. 250 תינוקות הסובלים ממומי לב ופגיעות בכלי הדם נולדו בישראל בשנת 99' וכ-35 תינוקות נולדו עם הפרעות במערכות המין והשתן.
שיעור הלידות של תינוקות הלוקים בתסמונת דאון הוא 10 לכל 10,000 לידות. מניין לידות אלה אינו נכלל בחישוב הכולל והמידע נאסף רק במחלקה לגנטיקה קהילתית לשם מגיעים דיווחי בתי החולים על לידות אלה. לפי דו"ח משרד הבריאות, כשליש מהתינוקות שנולדו עם תסמונת דאון נולדו בבתי-החולים לניאדו בנתניה, מעייני הישועה בבני-ברק ובבתי-החולים בירושלים, ומכאן מסיקים שמומים אלה נפוצים יותר במיגזר החרדי.
חלק ניכר מההריונות שבמהלכם מתברר, כי העובר לוקה במום כלשהו מופסקים או מסתיימים במות העובר. בשנים האחרונות, עם השיפור ביכולת לאיבחון טרום לידתי, רובם המכריע של המומים, מאובחן במהלך ההריון.
השיעור של כלל המומים בישראל (כולל המומים הגנטיים) הוא 44.6 לידות בעלי מום לכל 10,000 לידות. בהשוואה לנתונים שנרשמו במרכזי בריאות ברחבי העולם, ישראל נמצאת בתווך: שיעור המומים באנגליה, לדוגמה, עומד על 22.3 תינוקות לכל 10,000 לידות. המספרים פחות מחמיאים באטלנטה – 66.8 לכל 10,000 לידות.
