פדופיליה בשער האחורי? עד כאן

במהלך השבועיים האחרונים לא פורסמו במסגרת "השער האחורי", מדורו של עוזי וייל במקומון "העיר", קטעים חדשים, אלא לקט של קטעים ישנים. העדרם של קטעים חדשים הוא פרי סירובו של עורך העיתון, אמנון רבי, לאשר פרסום מדור שכתב וייל, ושתכניו עוסקים בפדופיליה (באופן סאטירי, יש להבהיר). במסגרת המדור המדובר נפגשות שתיים מהדמויות הקבועות - העבריין שלום טוקשה והילדה אפרת ניצן - מפגש הכולל, בין השאר, סמים ומין. במחאה על הצנזורה מבית, פרסם וייל מכתב בערוץ הקהילות של ynet, וכן העלה את המדור הבלתי מצונזר כולו באתר "נענע" (קישור מימין, תחת "בקשר לפרשה") - וזכה לתגובות תומכות. בין היתר כתב: "עורך העיתון פסל את המדור בטענה שבאקלים הנוכחי, חיבור בדיוני בין מין וילדים הוא נושא רגיש מדי, והוא מהווה טאבו".

מוסר חברתי כפול?

וייל כועס בעיקר על הצביעות והמסר הכפול, לדבריו, שמשדר עיתונו. "גם בעיתון שלי מפורסמות מודעות עם ילדות בנות 14 שמשדרות מיניות ומוכרות מיניות לילדות קטנות, ומצד שני אסור לי לדבר על זה", הוא אומר. "אחרי זה מתפלאים שיש תופעות של פדופיליה. זה מסר שהולך ומוכנס לנו בדלת האחורית, דברים שהיו לא מקובלים לפני 10-20 שנה בעולם הפרסום, היום הם כמעט אוטומטיים". בקהילת "ספרים" של ynet כתב וייל בנושא: "זה בסדר להרוויח ממודעות שבהן נערות צעירות מאוד מלהיבות בגופן את דמיונם של הקוראים, תמורת כסף. זה רק לא בסדר להגיד שזה בדיוק מה שהן עושות".
לדברי וייל, הוא מבין את השיקולים שהנחו את העורך, אבל חולק עליו. "אני מעריך ומכבד את אמנון רבי, אבל אסור שתתחיל כאן צנזורת לוליטה, זה עניין עקרוני. מאוד הופתעתי מאי-הפרסום. עד עכשיו אף אחד לא נגס בי, מעולם לא נתקלתי בצנזורה ב'העיר' - להיפך; בחיים אף עורך לא אפשר לי חופש פעולה כמוהו".
וייל מספר כי היה מוכן לשנות את הטקסט לו נדרש לכך, אך הובהר לו שאין מדובר בביטוי כזה או אחר בתוך הטקסט, אלא בנושא הפדופיליה באופן גורף. "העיסוק בפדופיליה לא פחות מכאיב מלצחוק על אריק שרון, על המתנחלים או היטלר, אנחנו עושים את כל אלה וזה עובר", הוא אומר.

על טוביה סער ונפלאות האינטרנט

למרות שמבחינת תזמון, יש שיכולים לטעון כאילו הכוונה הנסתרת של וייל קשורה לפרשת מנכ"ל אגודת העיתונאים בתל-אביב, טוביה סער, וייל מכחיש. "אני נשבע שזה נכתב שבועיים לפני שהתפוצצה פרשת טוביה סער. כמו תמיד, גם פה הקדמתי את זמני. אין לזה כל קשר והאמת היא שאני באופיי כזה שאם הנושא החם הוא טוביה סער, מיד אני בורח ממנו וכותב על עכברי חלל או משהו כזה".
וייל מבהיר, כי עורכיו ב"העיר" איפשרו לו "לשחרר קיטור" במסגרת אינטרנטית. מלבד טענותיו, המובאות בשלמותן בקהילות ynet, בחר וייל לפרסם גם את הטקסט המצונזר המלא באינטרנט. "אני שמח שיש עוד ערוץ, שאפשר לצעוק בו", אומר וייל. "זה פתרון מבחינתי וגם מבחינת 'העיר'. הם בטח אומרים לעצמם 'עוזי לא יתעצבן יותר מדי, יש לו איפה להוציא את התסכולים'".
המחאה, מבחינת וייל, היא לא יריית פתיחה למלחמה כוללת. "קשה יהיה לי להגן על הטקסט כי הוא באמת טקסט קיצוני", הוא מודה. "אני לא מתכוון לעלות על בריקדות. זה לא קו 300".
סגן עורך "העיר", אמיר רותם, מסר בתגובה כי העורך הראשי, אמנון רבי, נמצא כרגע בחופשה מאונס עקב נסיבות משפחתיות, וכי ישקול עם שובו האם וכיצד להגיב לדברים.

תחילתה של מגמה?

כך או אחרת, מחאתו של וייל מצטרפת לרצף של מקרים מהתקופה האחרונה הנוגעים לאיסורים על סאטירה והגבלתה, או לצנזורה תרבותית ברמה ההתחלתית. אפשר להזכיר בהקשר זה את קריאת יו"ר ועדת החינוך של הכנסת להכריז על המנצח דניאל ברנבוים "פרסונה נון גראטה" בישראל, את הגבלת ערוצי הפורנו ואת ההגבלות שהוטלו על תוכנית הסאטירה "המצב" מטעם טלעד.