מחקר חדש של האוניברסיטה העברית מצביע על כך, שדווקא בכתות רועשות, בהן הרעש משקף התלהבות, עניין וסקרנות, לומדים התלמידים טוב יותר.
המחקר נערך על ידי ד"ר גד יאיר מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ומבית הספר לחינוך באוניברסיטה ונותחו בו 483 חוויות למידה משמעותיות של מבוגרים, המתמקדות בלמידה בבתי הספר.
"המחקר נערך במשך שלוש שנים והתמקד בחוויות למידה משמעותיות, שדווחו על ידי אנשים מבוגרים. במסגרת המחקר ביקשנו מאנשים לדבר על חוויות לימודיות חיוביות שהיו להם, לאו דווקא מבית הספר.
בניגוד לתפיסה הרווחת ובניגוד לדגשים של מערכת החינוך, מראה המחקר כי דווקא הסדרים בלתי פורמלים ו"כאוטיים", לכאורה, הם שמסייעים ללמידה משמעותית.
הממצאים מלמדים כי חוויות למידה משמעותיות נוצרות כאשר תוכן ההוראה הוא אותנטי, רלוונטי ומאתגר וכאשר שיטות ההוראה מתבססות על מאפיינים כמו תחרויות, שימוש בכישורים, עבודה על בעיות ניסוי וחקר, בחירה חופשית בפעילות, הופעה בפני קהל ויצירת הפתעות במהלך הלמידה.
המחקר מראה עוד, כי שיעור ניכר של חוויות הלמידה מתרחש מחוץ לכתלי הכתה: בסיורים וטיולים וכי הלמידה המשמעותית שנוצרה בכל זאת בשיעורים פרונטליים בכתה, לא התרחשה בכתה שקטה. הממצאים מראים כי בזמן חוויות שיא בלמידה, התלמידים דווקא צעקו בהתלהבות, ושמחו, לעתים תוך שכחה שהם עוסקים, למעשה, בלמידה.
המחקר מצביע גם על חשיבותם של מורים המפגינים מחוייבות עמוקה למקצוע ויחס מיוחד לתלמידיהם, כבסיס נוסף להיווצרותן של חוויות לימוד משמעותיות.
ד"ר גד יאיר, עורך המחקר מסביר: "מצאנו שבתי ספר הותירו חותם לטווח ארוך, של עשר, עשרים ושלושים שנה, במקרה שהלמידה היתה בהתלהבות, בעניין ובסערה. הדימוי שמתאים לעניין הוא ארכימדס שיוצא המאמבטיה וצועק- מצאתי, מצאתי. בכיתה כזאת יש הכל חוץ משקט".
ד"ר גד מדגיש, כי לא מדובר על מצב בו המורה מאבד שליטה, אבל לא מדובר על מצב בו התלמידים יושבים בשקט והמורה מכתיב את החומר. "חוויה לימודית חיובית יכולה להיווצר כשמבקשים מהתלמידים לבצע מופע, להכין תפאורה, כשמבצעים ניסוי במעבדה. כשהלמידה היא לא מלאכותית, היא הופכת למשמעותית".
