פניה של 'ארץ הפיות והגמדים' לשלום, בתוך אינספור גוונים של ירוק וחברות היי-טק משגשגות
פורסם:
26.09.00, 15:29
אומרים שמי שביקר באירלנד פעם אחת לא ישכח אותה לעולם, וזוהי מליצה שיש בה יותר משמץ של אמת. לנופים האיריים יש קסם אגדי, הנובע לא רק מכך שאירלנד נחשבת 'ארץ הפיות והגמדים', אלא גם מההיסטוריה שלה, שיש לה נוכחות מוחשית כל-כך. נכון, מזג האוויר לא תמיד אידיאלי לטיולים, אבל
כפיצוי על כך יש כאן, בזכות הלחות והגשמים הרבים, אינספור גוונים של ירוק - וזו רק אחת מהסיבות לכינוייה של אירלנד 'אי האזמרגד' (Emerald Isle).
'הצרות' (the Troubles), כפי שהאירים מכנים את הסכסוך המתמשך בצפון האי, עדיין רחוקות מלהסתיים, אבל במשאל העם שנערך לאחרונה הסתמן בבירור הרצון בשלום, וייתכן שיימצא פתרון אמיתי בעתיד הנראה לעין. הרפובליקה של אירלנד שבדרום מתנערת בינתיים במרץ מן התווית שהודבקה לה כמדינה נחשלת - שיעור הצמיחה בכלכלתה הוא אחד הגבוהים ביותר באיחוד האירופי, וחברות ההיי-טק משגשגות בה. גם אם אירלנד אינה בדיוק גן-העדן שצאצאי המהגרים האיריים בכל העולם מתארים בעיניים מצועפות, אין ספק שתושביה הם מהעמים מאירי הפנים והחברותיים ביותר באירופה.
לפני שנתחיל, כדאי להבהיר את מונחי היסוד: המושג אירלנד מתייחס לאי כולו; הרפובליקה של אירלנד (איירה - Eire) משתרעת בדרום האי; ולעומתה אנו מתייחסים אל צפון אירלנד, שמכונה גם אלסטר (Ulster), כ'הצפון'. הרפובליקה של אירלנד היא מדינה עצמאית, ואילו הצפון הוא חלק מהממלכה המאוחדת של בריטניה.
תעודת זהות
שם מלא: הרפובליקה של אירלנד וצפון אירלנד (המהווה חלק מבריטניה)
שטח: 84,421 קמ"ר (מתוכם 70,282 קמ"ר ברפובליקה, 14,139 קמ"ר בצפון)
אוכלוסייה: 5.2 מיליון נפש (3.6 מיליון נפש ברפובליקה, 1.6 מיליון נפש בצפון)
בירה: דבלין (1.5 מיליון נפש)
תושבים: אירים
שפות: אנגלית, אירית (כ-80,000 דוברי אירית כשפת אם)
דת: 95 אחוז קתולים, 3.4 אחוזים פרוטסטנטים ברפובליקה של אירלנד; 60 אחוז פרוטסטנטים, 40 אחוז קתולים בצפון אירלנד
ממשל: דמוקרטיה
ראשי המדינות: מרי מקאליס (רפובליקה), המלכה אליזבת השנייה (צפון אירלנד)
ראשי הממשלה: ברטי ארן (רפובליקה), טוני בלייר (צפון אירלנד)
פרופיל כלכלי
הנתונים מתייחסים לרפובליקה של אירלנד בלבד
תוצר מקומי גולמי: 67 מיליארד דולר
תמ"ג לנפש: 21,600 דולר
צמיחה שנתית: 10.1 אחוז
אינפלציה: 1.6 אחוזים
ענפים עיקריים: מוצרי תוכנה, טכנולוגיות מידע, מוצרי מזון, משקאות חריפים, טקסטיל, ביגוד
שותפות מסחריות עיקריות: בריטניה, גרמניה, צרפת, ארצות הברית
חברה באיחוד האירופי: כן
חברה באיחוד האירופי המוניטרי: כן
סביבה
ממבט במפה נראית אירלנד כמין ציפור בעלת מקור זעיר וכנפיים קטומות, העומדת לנחות על חופי בריטניה, 80 ק"מ ממערב לה מעבר לים האירי. אורך האי מצפון לדרום 500 ק"מ, רוחבו ממזרח למערב 300 ק"מ, וכיוון שיש בו רק שתי ערים גדולות, אין צורך להרחיק הרבה כדי להגיע למחוזות נידחים של הרים או של אדמות ביצה מוריקות.
רבים משטחי הרמה באירלנד קרובים לחוף, כך שכמעט כל קו החוף לאורך האוקיאנוס האטלנטי, מקורק עד דונגול, נראה כמבצר רצוף צוקים, גבעות והרים, ורק במקומות מעטים לאורכו יכולות אוניות לעגון בבטחה. במרכז האי משתרעות בעיקר אדמות חקלאיות מישוריות ושטחי ביצה מוגבהים. את האזור המרכזי מנקז נהר שאנון (Shannon), שאורכו 260 ק"מ והוא נשפך אל הים ממערב ללימריק.
הצמחייה והנופים האיריים שתראו כאן כיום נוצרו רובם כתוצאה מפעילות אנוש. לפני 'הרעב הגדול' בתולדות אירלנד, התעורר צורך עצום באדמה חקלאית, ואפילו השטחים הבלתי נגישים עובדו. על צלעות הגבעות, מעל לשדות שעדיין נותרו, תוכלו לפעמים להבחין בקושי בקווים המסודרים של הערוגות שגידלו בהן תפוחי אדמה לפני הרעב הגדול.
כתוצאה מהביקוש הגדול לקרקע באותה תקופה, נותר באירלנד כיום רק אחוז אחד מיערות האלונים הטבעיים שכיסו את האי בעבר. במקומות רבים החליפו אותם מטעי אורנים, הנראים כשורות של עמודים סתמיים. שועלים וגיריות הנם היונקים היבשתיים הנפוצים ביותר שמקורם באי עצמו, וייתכן שתראו גם ארנבות, קיפודים, סנאים, חדפים, עטלפים ואיילים אדמוניים. באזורים נידחים תראו גם מכרסמים, כמו לוטרות, סמורים ודלק האורנים. ציפורים נודדות רבות מקננות באירלנד, ואפשר עדיין לראות גם כמה מיני ציפורים שמקורן באי: מלכישלנים חיים בשטחים המוצפים ומכוסי העשב של שאנון קאלוס (Shannon Callows) ובחלקים מסוימים של דונגול, וזגים, עורבים יוצאי דופן שלרגליהם ולמקוריהם צבע אדום עז, חיים בדיונות שלאורך החוף המערבי.
למרות קו הרוחב הצפוני, האקלים באירלנד מתון יחסית בזכות זרם הגולף, המביא לכאן את שרידי החמימות הקאריבית, וגם צבי ים ונצרנים. בחורף יורדת הטמפרטורה רק מדי פעם אל מתחת לאפס, ושלג הוא תופעה נדירה. עונת הקיץ נעימה - החום מגיע רק לעתים רחוקות ל-30 מעלות, ועד סביבות 23:00 שורר אור יום. עם זאת, בכל עונות השנה היו מוכנים לגשם, שאירלנד מפורסמת בו. הגשמים העזים ביותר יורדים בדרך-כלל דווקא במקומות הכי יפים: באזור קרי (Kerry), למשל, קורה שיש 270 ימים גשומים בשנה. אם כל האפור הזה יכניס אתכם לדיכאון, תוכלו אולי להתנחם בפתגם האירי העתיק: 'בפאב לא יורד גשם!'.
היסטוריה
הקלטים, לוחמים מתקופת הברזל, הגיעו אל אירלנד ממזרח אירופה בסביבות שנת 300 לפני הספירה. הם משלו בה במשך 1,000 שנה והורישו לה שפה ותרבות ששרדו עד היום, בייחוד באזורים גולוויי, קורק, ווטרפורד וקרי. הרומאים לא הגיעו עד אירלנד, ולאחר נפילת האימפריה הרומית, כשחשכת ימי הביניים ירדה על שאר חלקי אירופה, הפך האי למעוז של תרבות אירופית, בייחוד לאחר שהובאה לכאן הדת הנוצרית בין המאות השלישית והחמישית לספירה.
במאה השמינית החלו פולשים ויקינגיים לבזוז את מנזרי אירלנד, ובמאה התשיעית התיישבו הוויקינגים באירלנד וכרתו בריתות עם משפחות ומנהיגים מתושבי המקום. הם שהקימו את דבלין, שהיתה במאה העשירית ממלכה ויקינגית קטנה. האנגלים הופיעו עם פלישת הנורמנים ב-1169 וכבשו ללא קושי את ווקספורד ואת דבלין. הנרי השני, מלך אנגליה, הוכר על-ידי האפיפיור כמושל אירלנד, וב-1171 השתלט על ווטרפורד והכריז עליה כמרכז המלוכה באי. גם מושלים אנגלים-נורמניים הקימו להם מוקדי כוח באירלנד, מחוץ לתחום השליטה של אנגליה.
אנגליה התחזקה בתקופת שלטונם של הנרי השמיני ושל אליזבת הראשונה. העצם האחרונה בגרונה של אנגליה היתה אלסטר, המעוז האחרון של המנהיגים האיריים ובפרט יו או'ניל, הרוזן מטיירון. ב-1607 אולץ או'ניל לעזוב את נחלתו בבושת פנים, ואיתו 90 מנהיגים נוספים, ואלסטר נותרה ללא מנהיג, חשופה לשיטת הקולוניזציה הבריטית שנקראה 'נטיעה' והתבססה על הפקעה מאורגנת של אדמות בקנה מידה גדול ועל הבאת מתיישבים: כך נטמנו זרעי החלוקה של אלסטר, הקיימת עד היום.
המתיישבים החדשים לא קשרו קשרי חברה או נישואין עם האוכלוסייה הוותיקה, הענייה והזועמת, של אירים ואנגלו-סאקסים קתוליים, ואלה האחרונים פתחו בהתקוממות עקובה מדם ב-1641. הם גם תמכו במלוכנים בזמן מלחמת האזרחים באנגליה, ולאחר שצ'רלס הראשון הוצא להורג, הגיע לכאן אוליבר קרומוול הפרוטסטנטי, שניצח במערכה, כדי ללמד לקח את מתנגדיו. ההרג וההרס שהותיר אחריו לא נשכחו עד היום.
בשנת 1695 נאכפו באירלנד חוקי עונשין מחמירים: על הקתולים נאסר לרכוש אדמות, לחנך את ילדיהם ברוח הקתוליות, לשרת בצבא ולכהן במערכת המשפט. התרבות, המוסיקה והחינוך האיריים על כל היבטיהם הוצאו אל מחוץ לחוק. את הדת והתרבות הצליחו הקתולים לשמר באמצעות קיומם החשאי של לימודים (hedge schools) ותפילות מיסה תחת כיפת השמים, אבל ב-1778 כבר היו פחות מחמישה אחוזים מהקרקעות בבעלותם של קתולים. התסיסה בסוף המאה ה-18 עוררה חששות בקרב האצולה הפרוטסטנטית, והיא ויתרה על שרידי עצמאותה תמורת הביטחון שהעניק לה השלטון הבריטי; ב-1800 נחקק 'חוק האיחוד', שהפך את אירלנד ואת בריטניה לישות פוליטית אחת. האגודה הקתולית (Catholic Association), שהוקמה על-ידי המנהיג העממי דניאל או'קונור, הצליחה להשיג לקתולים מידה מסוימת של חירות, אבל המאבק נקטע זמנית באסון שהתרחש בשנים 1845-51 - הרעב הגדול. היבולים של תפוחי האדמה בשנים אלה נכשלו, אבל אירלנד אולצה להמשיך ולייצא את רוב תוצרתה החקלאית לאנגליה. בעקבות זאת מתו מאות-אלפים ברעב, וההגירה מאירלנד הפכה לחלק מאורח החיים ונמשכה שנים רבות אחר-כך, גם במאה ה-20.
'התקוממות הפסחא', שהתחוללה בדבלין בשנת 1916, העניקה תנופה נוספת למאבק למען עצמאות אירלנד, ובבחירות הכלליות בבריטניה ב-1918 זכו הרפובליקנים האיריים ברוב גדול מבין המושבים שנועדו לאירים בפרלמנט. הם הכריזו על אירלנד כמדינה עצמאית והקימו את דול איראן (Dáil Eireann), בית המחוקקים האירי הראשון, בראשותו של איימון דה ואלרה, מגיבורי התקוממות הפסחא. בעקבות זאת פרצה מלחמת אנגליה-אירלנד, שנמשכה מ-1919 עד אמצע 1921. ההסכם האנגלו-אירי, שנחתם ב-1921, העניק עצמאות ל-26 מחוזות באירלנד ואפשר לתושבים בששת המחוזות באלסטר, שהיו ברובם קתוליים, לבחור אם ברצונם להצטרף לרפובליקה. צפון אירלנד הורשה להקים בית נבחרים משלו, וראש הממשלה הראשון שלו היה ג'יימס קרייג. הקרע הפוליטי שנתגלע בצפון בין הקתולים לבין הפרוטסטנטים הלך והחריף, ובאזור שררה אפליה נגד הקתולים בתחומי הפוליטיקה, הדיור, התעסוקה והרווחה. אירלנד הדרומית הוכרזה לבסוף כרפובליקה ב-1948, ופרשה מחבר העמים הבריטי ב-1949.
חוסר היציבות בצפון החל להתגלות בשנות ה-60, וכאשר הפגנה שקטה למען זכויות האזרח פוזרה באלימות על-ידי המשטרה הממלכתית של אלסטר (RUC) ב-1968, היה ברור שה'צרות' כבר בעיצומן. חיילים בריטיים נשלחו אל הערים דרי ובלפסט באוגוסט 1969; הקתולים קיבלו את פניהם בברכה בתחילה, אך תוך זמן קצר גילו שהחיילים הם כלי לדיכוי בידי הרוב הפרוטסטנטי. משהתברר שהניסיון לפעול בדרכי שלום נכשל, נכנס שוב לתמונה הצבא הרפובליקני האירי (הנקרא בקיצור איי.אר.איי - Irish Republican Army; IRA), שנלחם בבריטים בימי המלחמה האנגלו-אירית. בתקופה זו התרחשה שרשרת אינסופית של מעשי הרג משני הצדדים, אלימות הובילה לאלימות, ראשי התיבות שנשמעו בחדשות השתנו ללא הרף, חיילים טבחו באזרחים, תומכי האיי.אר.איי הוחזקו במעצר ללא משפט, אסירים מתו בעקבות שביתת רעב, ופעולות טרור בוצעו גם באנגליה עצמה.
בית הנבחרים של צפון אירלנד פוזר, והיא נשלטת עד היום על-ידי הממשלה הבריטית בלונדון. במסגרת ההסכם האנגלו-אירי שנחתם ב-1985, ניתן בפעם הראשונה לממשלה בדבלין מעמד רשמי כיועצת בענייני צפון אירלנד. את הפסקת האש שהוכרזה ב-1994, לאושרם הרב של האזרחים, ערערו מעשי רצח נוספים, פיגועים שבוצעו שוב בבריטניה וגישתה הנוקשה של הממשלה הבריטית. האווירה השתנתה שוב ב-1997, כשטוני בלייר נבחר לראש ממשלה, ומפלגת הלייבור זכתה ברוב עצום. הצדדים חידשו את השיחות, וב-1998 הסכימו על תוכנית לשלום שתעניק מידה מסוימת של שלטון עצמי לצפון אירלנד ותאפשר הקמת מועצה משותפת לצפון ולדרום - מועצה שתוכל בסופו של דבר לקבוע את המדיניות עבור אירלנד כולה, בכפוף להסכמה בין בלפסט לבין דבלין. כחלק מתוכנית זו, שאושרה במלואה במשאל עם, הסכימו תושבי הדרום גם לתיקון החוקה ולוויתור על התביעה לריבונות על צפון האי. אפשר בהחלט לומר שכבר מריחים את השלום באוויר.
בשנות ה-90 המאוחרות כבר היתה כלכלת הרפובליקה במלוא התנופה, בעיקר בזכות הכספים שהשקיע בה האיחוד האירופי ושסייעו לחדש את תשתיות המדינה. כבר היה מי שאמר שהכלכלה של אירלנד הפכה מחקלאית לפוסט-תעשייתית, כשהיא מדלגת על כל שלבי הביניים; חברות מחשבים ותקשורת גדולות מקימות בה לאחרונה את משרדיהן ומביאות איתן משרות ומשקיעים. ההגירה שנמשכה כ-150 שנה והפכה כבר למסורת, הואטה ואולי אפילו פסקה; כיום נשארים הצעירים באירלנד או חוזרים אליה כדי לזכות במשרות בתעשיות החדשות. והחסרונות? נסו לקנות בית צנוע עם סלון ושני חדרי שינה בדבלין, ולא יישאר לכם הרבה עודף ממיליון דולר.
תרבות ואירועים
להקת U2 היא אולי המוצר הרועש ביותר שאירלנד מייצאת, אבל תחום התרבות שבו נודעה לה ההשפעה הרבה ביותר הוא הספרות. אם תמחקו את כל הסופרים האיריים מרשימת ספרי החובה של הסטודנטים לספרות אנגלית, תוכלו לקצר להם את משך הלימודים בשנה בערך. ג'ונתן סוויפט, אוסקר וויילד, ג'ורג' ברנארד שו, וו.ב.ייטס, סמואל בקט וג'יימס ג'ויס הם רק כמה מהשמות המפורסמים יותר ברשימה. ג'ויס נחשב לסופר החשוב ביותר של המאה ה-20, וזרם של מעריצים עדיין פוקד את דבלין כדי ללכת בעקבות ליאופולד בלום, גיבור הרומן יוליסס, המלא בתיאורים ריאליסטיים של העיר.
לכל התרבות הזאת אפשר להוסיף לפחות כמה עשרות שמות של סופרים בני זמננו. מדגם של יצירות נפלאות במיוחד הוא: הג'ינג'רמן מאת ג'יימס פטריק דונליווי; כל הימים כולם מאת כריסטי בראון (ראו סרטים להלן); Borstal Boy מאת ברנדן ביהן; Paddy Clarke Ha Ha Ha מאת רודי דויל, שזכה בפרס בוקר לשנת 1993 (לעברית תורגמו ספריו הקומיטמנטס וממזר קטן; ראו סרטים להלן); שוליית הקצב הנפלא וטורד המנוחה מאת פטריק מקייב; יצירותיו של המשורר שיימוס היני, זוכה פרס נובל לספרות, ולאחרונה - רב המכר העולמי האפר של אנג'לה, ספרו האוטוביוגרפי וזוכה פרס פוליצר של פרנק מק'קורט, שהוא תיעוד ילדותו הקשה בעיירה לימריק.
נופי אירלנד מככבים באינספור יצירות הוליוודיות ירודות (הרחק מכאן, Circle of Friends), אבל גם סרטים איכותיים רבים עשו צדק עם יופייה. סרטו האחרון והמופלא של ג'ון יוסטון, המתים, שיצא לאקרנים ב-1987, מבוסס על סיפור מתוך דבלינאים מאת ג'יימס ג'ויס. דניאל דיי-לואיס וברנדה פריקר זכו באוסקר על משחקם בכף רגלי השמאלית, סרטם של נואל פירסון וג'ים שרידן לפי סיפורו האמיתי של הסופר כריסטי בראון, יליד דבלין, שסבל משיתוק מוחין. לואיס כיכב גם בסרט רב העוצמה בשם האב העוסק במאסרם של ארבעה אנשים חפים מפשע שהורשעו בביצוע פיגוע בפאב אנגלי בשליחות האיי.אר.איי. משחק הדמעות של ניל ג'ורדן עוסק גם הוא באיי.אר.איי, אבל נוספה לו הפתעה קטנה הקשורה לזהותם המינית של הגיבורים. ספריו המבדרים של רודי דויל מתאימים במיוחד לעיבודים קולנועיים: הספרים הקומיטמנטס, ממזר קטן והמשאית הוסרטו כולם, וסרטו מייקל קולינס מתאר את חייו של קולינס, ממקימי האיי.אר.איי. להעיר את נד הוא סרטו המשעשע להפליא של הבמאי קירק ג'ונס, שהוסרט באירלנד ומספר על ניסיונו של כפר שלם להסתיר את מותו של אחד מאנשי הכפר, שזכה בפרס הגדול בלוטו. לאחרונה הועבר לקולנוע גם האפר של אנג'לה, סוחט הדמעות, בכיכובה של אמילי ווטסון כאמו קשת היום של המספר.
בילוי ערב בהאזנה נלהבת (ואולי גם בריקודים) למוסיקה אירית עממית הוא אחד התענוגות הגדולים שנכונו למבקרים באי. מוסיקה מסורתית מנגנים בדרך-כלל בכינור, בחלילית מתכת, בתופים מעור עזים ו-או בחמת חלילים. בכפרים רבים יש פאבים שמפורסמים במוסיקה שמנגנים בהם, וברבים תמצאו בערבים מוסיקאים, מקצועיים או חובבים, בעיצומו של 'סשן'; לפעמים (רק אם המוסיקאים מרשים ואם אתם באמת יודעים לנגן!) אפשר אפילו להצטרף. כריסטי מור הוא הזמר הנערץ ביותר בתחום שירי העם העכשוויים, והשירים שהוא כותב ומלחין עוסקים במגוון של נושאים, במיטב המסורת האירית. שיריו של לוקה בלום, אחיו הצעיר של מור, עליזים יותר, וגם הוא הולך ומתפרסם. מוסיקאים צעירים מהם פיתחו את המוסיקה האירית העממית בכיוונים משלהם, החל מהסגנון המיסטי של קלאנאד ושל אניה וכלה בשירי השיכורים של הפוגס. עם אמני הרוק האיריים שהתפרסמו בעולם כולו נמנים ואן מוריסון האחד והיחיד, בוב גלדוף, אלביס קוסטלו העוקצני, שינייד או'קונור, הקרנבריז ועוד רבים וטובים.
השפה השלטת באירלנד היא אנגלית, המדוברת כאן בניב מתנגן ולפעמים במשפטים הבנויים בצורה מיוחדת במינה. במערב ובדרום אירלנד יש עדיין אזורים הנקראים 'גיילטאכט' (Gaeltacht), ובהם אירית (גיילית) היא שפת האם של התושבים, בכללם חלקים מהמחוזות קרי, גולוויי, מאיו ודונגול, ומאיי אראן. למטיילים המתכוונים לבקר באזורים אלה מומלץ ללמוד לפחות כמה משפטים בסיסיים בשפה האירית. מאז קיבלה את עצמאותה ב-1921 הכריזה הרפובליקה על עצמה כמדינה דו-לשונית, ושלטים ומסמכים רבים נכתבים בה בשתי השפות.
הארוחות באירלנד מתבססות רובן על בשר, ובייחוד על בשר בקר וטלה ועל צלעות חזיר. הלחם והמאפים האיריים המסורתיים טעימים להפליא. מאכלים מסורתיים מובהקים הם בייקון עם כרוב, לחם דמוי-עוגה הנקרא בארם בראק (barm brack) ומעין בלינצ'ס שנקראים בוקסטי (boxty). הארוחה העיקרית של היום היא ארוחת הצהריים, אם כי כוס של 'זהב שחור' (בירה גינס) יכולה להוות ארוחה בפני עצמה. אם הבירות הכהות אינן לטעמכם, תמצאו כאן גם מגוון רחב של בירות בהירות טעימות. אייריש קופי אינו משקה אירי מסורתי, למרות שמו, והוא מוגש רק במסעדות ובמלונות התיירותיים; לעומת זאת שותים כאן המון תה. אם תזמינו וויסקי, אל תשתמשו במונח 'סקוטש', אלא נקבו בשם המסחרי של הוויסקי המועדף עליכם.
אירועים מיוחדים
פסטיבלים ואירועים רבים ומגוונים מתקיימים ברחבי אירלנד במשך השנה. בפברואר נערך פסטיבל הסרטים הבינלאומי של דבלין. ב-17 במרץ חל יום פטריק הקדוש (St Patrick's Day), חג לאומי ללא חגיגות או תהלוכות; לכל היותר תראו פה ושם עלה תלתן על דש בגד - סמלו של פטריק, הקדוש המגן על אירלנד, שלפי האגדה גירש ממנה את הנחשים. בצפון מתחילה בחג הפסחא עונת המצעדים של האורנג'מן (Orangemen), הפרוטסטנטים הלוחמניים. ב-16 ביוני חוגגים בדבלין את בלומסדיי (Bloomsday), במהלכו מקריאים קטעים מספרו של ג'יימס ג'ויס יוליסס וצועדים ברחבי העיר במסלול שהלך בו גיבור הספר, ליאופולד בלום. ביוני נערך בליסטוול (Listowel) שבמחוז קרי פסטיבל לספרות הנקרא שבוע הסופרים (Writers' Week), ובבלפסט מתקיים פסטיבל ג'אז ובלוז. ביולי, עונת המצעדים בצפון בעיצומה, וב-12 לחודש יוצא כל אורנג'מן לרחוב לחגוג את הניצחון שנחלו הפרוטסטנטים בקרב על בוין (Boyne).
אוגוסט הוא חודש המרוצים, ובו מתקיימים מרוצי סוסים בטראלי (Tralee) שבמחוז קרי ותחרות הסוסים של דבלין (Dublin Horse Show). בקילורגלין (Killorglin), גם היא במחוז קרי, מתקיים יריד פאק (Puck Fair), מסורת עתיקת יומין, במסגרתה מבלים המשתתפים ימים ולילות בשתייה בלתי מוגבלת. בסוף-השבוע הראשון באוגוסט מתקיים פסטיבל הרוק השנתי הגדול של אירלנד, בתרלס (Thurles) שבמחוז טיפררי (Tipperary). בספטמבר מתקיימים פסטיבל הסרטים של קורק והפסטיבל לפולקלור של בלפסט. באוקטובר מתקיים בדבלין פסטיבל תיאטרון, בבלינאסלו (Ballinasloe) שבמחוז גולוויי נערך יריד הסוסים והבקר הגדול ביותר במדינה, ובקינסייל (Kinsale) שבמחוז קורק תוכלו להתענג על פסטיבל המעדנים של אירלנד. פסטיבל האופרה המתקיים בווקספורד (Wexford) בנובמבר הוא אירוע בינלאומי. את חג המולד חוגגים בכפרים בצורה שקטה, ולמחרת, ב-26 בדצמבר, מקיימים מנהג עתיק של 'נערי הזמיר' (Wren Boys), וקבוצות של ילדים, מוסיקאים ורקדנים מסורתיים עורכים הופעות ומבקשים תרומות בתמורה להבטחת מזל טוב לשנה שלמה.
פעילויות
המסלולים לטיולים ברגל הם ממוקדי המשיכה החשובים ביותר באירלנד, ובאי יש קילומטרים רבים של מסלולים מסומנים, בהם המסלולים הארוכים קרי וויי (Kerry Way), בארה וויי (Beara Way), וויקלו וויי (Wicklow Way) ואלסטר וויי (Ulster Way), שבהליכה לאורכם תוכלו להגיע אל הפינות היפות והמרתקות ביותר באירלנד. הרכיבה על אופניים היא עוד דרך מומלצת לברוח מההמונים, אלא שבאזורים מסוימים תתקשו לדווש על הגבעות הרבות. כמו כן יש כאן אפשרויות נהדרות לטיפוס הרים, בין השאר בגבעת גבריאל (Mt Gabriel; 407 מ') שבחצי האי מייזן הד (Mizen Head), בגבעת האנגרי (Hungry Hill; 686 מ') שבחצי האי בארה (Beara Peninsula) ובקרו פטריק (Croagh Patrick; 763 מ') המתנשא סמוך לווסטפורט (Westport).
אירלנד מפורסמת גם באפשרויות הדיג שבה, ומבקרים רבים באים לכאן במיוחד למטרה זו. לשם כך יש צורך בהיתר דיג (חמש לירות איריות ליום) ודייגי סלמון וטרוטה נדרשים גם להנפיק רשיון ממשלתי. באירלנד יש 5,630 ק"מ של חופים, אם לא לוקחים בחשבון את הנהרות והאגמים הרבים, ומובן שיש כאן היצע רחב של ספורט מים. עם האתרים המתאימים לגלישת גלים נמנים איסקי (Easkey) שבמערבו של מחוז סלייגו (Sligo), חצי האי קאסלגרגורי (Castlegregory) ובארלי קוב (Barley Cove) שבחצי האי מייזן הד. לאורך החוף המערבי תמצאו כמה אתרי צלילה מהטובים באירופה: ראויים במיוחד לציון בנטרי ביי (Bantry Bay) ודונמאנוס ביי (Dunmanus Bay) שבמחוז קורק, חצי האי אינברה (Inveragh Peninsula) שבמחוז קרי והאזור שסביב הוק הד (Hook Head) במחוז ווקספורד. שיט הוא מסורת עתיקת יומין באירלנד, ויש במדינה יותר מ-120 מועדוני יאכטות ושיט. האזורים המתאימים ביותר לכך הם החוף המערבי, בייחוד הקטע שבין נמל קורק לבין חצי האי דינגל (Dingle Peninsula); החופים שמדרום לדבלין ומצפונה; והאגמים הגדולים, כגון לוק דרג (Lough Derg), לוק ארן (Lough Erne) ולוק גיל (Lough Gill).
מידע שימושי
ויזות: אזרחי ישראל אינם זקוקים לוויזה כדי לבקר באירלנד. אזרחי בריטניה שנולדו בה או בצפון אירלנד אינם זקוקים גם לדרכון כדי לבקר ברפובליקה
בריאות: אין סיכונים בריאותיים מיוחדים, ולמרות הסתייגותם של הקתולים מאמצעי מניעה, לא תתקשו לקנות קונדומים בבתי המרקחת
שעון: אירלנד מאחרת את ישראל בשעתיים
חשמל: 220 וולט, 50 הרץ
מידות ומשקלות: השיטה המטרית והשיטה האנגלית גם יחד
תיירות: ארבעה מיליון מבקרים לשנה
מטבע: אירו (בעבר: פונט)
עלויות יחסיות:
חדר זול: 10-20 דולר
חדר במלון ממוצע: 20-65 דולר
חדר במלון יקר: 65 דולר ומעלה
ארוחה זולה: 4-8 דולרים
ארוחה במסעדה ממוצעת: 8-20 דולר
ארוחה במסעדת יוקרה: 30 דולר ומעלה
העלויות באירלנד גבוהות, אבל משתנות מאזור לאזור. אם תלונו באכסניות, תאכלו ארוחות צהריים קלות בפאבים ותבשלו בעצמכם בערב, תוכלו לטייל כאן בתקציב של 25 דולר ליום. אם תכניסו למשוואה גם נסיעות ברחבי אירלנד, תיאלצו להגדיל קצת את התקציב. עלויות נוספות שכדאי לקחת בחשבון הן התשלום תמורת שימוש במקלחת (גביית לירה או שתיים למקלחת או לאמבטיה הוא נוהג גועלי שעדיין רווח במקומות מסוימים) וקניית סיבוב של גינס לנוכחים בפאב (יקר אבל משמח).
באירלנד אפשר אמנם להחליף בקלות מזומנים ולפדות המחאות נוסעים בכל המטבעות הנפוצים, אבל משתלם להביא המחאות הנקובות בליש"ט, כיוון שאת אלה תוכלו לפדות בבריטניה או בצפון אירלנד בלי לשלם עמלה או להפסיד כסף בגלל שער החליפין. בבנקים מציעים בדרך-כלל את השער המשתלם ביותר, ואילו שעות הפתיחה של משרדי החלפנות ארוכות יותר. ברבים מסניפי הדואר גם כן מחליפים כסף, והם פתוחים גם בבוקר שבת. במקומות רבים מכבדים כרטיסי אשראי, אבל בבד-אנד-ברקפסט רבים ובתחנות דלק קטנות מקבלים תשלום רק במזומנים. גם בצפון וגם בדרום קל למדי למצוא כספומט.
במסעדות ובמלונות המפוארים מוסיפים בדרך-כלל לחשבון דמי שירות בסך עשרה או 12 אחוז, ואין צורך להשאיר טיפ נוסף. במקומות פשוטים יותר לא מוסיפים בדרך-כלל דמי שירות, ואם תרצו להשאיר טיפ, עגלו את החשבון כלפי מעלה או הוסיפו עשרה אחוזים. לא חובה להשאיר טיפ לנהגי מוניות, אבל גם הם ישמחו לקבל עשרה אחוזים. בברים לא מצפים לטיפ.
אתרים
דבלין
בירתה של הרפובליקה של אירלנד (Dublin) היא העיר הגדולה והקוסמופוליטית ביותר במדינה, והביקור בה הוא מבוא מצוין לטיול באי. זוהי עיר מסקרנת וססגונית של בניינים מרשימים מן התקופה הג'ורג'יאנית, עם היסטוריה ספרותית שרמזים לה אפשר למצוא בכל פינה, ופאבים בעלי אווירה חמימה ונעימה להפליא; וכל אלה נמצאים במתחם ואינטימי יחסית. את העיר חוצה נהר ליפי (Liffey), ומצפון ומדרום תוחמות אותה גבעות. רוב מוקדי העניין ממוקמים מדרום לליפי, שבניגוד לרוב הנהרות הזורמים בערים דומה יותר לנחל כפרי, ויש בו אפילו דגים. האזור שמצפון לנהר אמנם מוזנח יותר מהפרברים הדרומיים של העיר, אבל לטענת רודי דויל, מחבר הקומיטמנטס, יש בו נשמה יתרה...
כשחוצים את נהר ליפי לכיוון צפון, אי אפשר שלא להבחין בבית המכס (Custom House) העצום והלבן שנבנה בשנות ה-80 של המאה ה-18 לגדתו הצפונית, והוא רק אחד הבניינים המרשימים שנבנו בדבלין בתקופה הג'ורג'יאנית. מצפון לליפי ניצב בניין פור קורטס (Four Courts) שתוכנן בידי אותו אדריכל, ג'יימס גנדון; בעקבות הפגזתו של הבניין, בשנת 1922, פרצה מלחמת האזרחים. מראות יפים של העיר נשקפים מחלקו העליון, המעוגל, של המבנה המרכזי.
טריניטי קולג' (Trinity College) הוא האתר החשוב ביותר באזור שמדרום לנהר. קומפלקס האוניברסיטה, שיסדה אליזבת הראשונה בשנת 1592, כולל מגדל פעמונים ובניינים עתיקים ונהדרים רבים, אבל גולת הכותרת של המכלול אינה בניין, אלא ספר: בוק אוף קלס (Book of Kells), כתב-יד שאויר בסביבות שנת 800 והינו אחד הספרים העתיקים בעולם. יצירת מופת זו מוצגת באכסדרות הספרייה (Library Colonnades). בניינים מרהיבים נוספים הם הבנק של אירלנד (Bank of Ireland), מבנה מרשים שנועד במקור לבית הנבחרים האירי; קתדרלת כרייסט צ'רץ' (Christ Church Cathedral), מבנה שבו משולבים עדיין חלקים מכנסיית העץ הדנית המקורית שהוקמה כאן במאה ה-11; וקתדרלת סיינט פטריק (St Patrick's Cathedral), שנבנתה, כך מאמינים, במקום שבו נהג פטריק הקדוש להטביל את חסידיו המתנצרים, והוקמה ב-1190 או ב-1225 (הדעות חלוקות בנושא).
עוד אחת מנקודות הציון הבולטות בדבלין היא הטירה (castle), שדמתה יותר לארמון מאשר למצודה. היא נבנתה להזמנתו של המלך ג'ון ב-1204, ומן המבנה המקורי שרד רק המגדל הנקרא רקורד טאואר (Record Tower). אחד האזורים העתיקים ביותר בדבלין הוא מבוך הרחובות שסביב טמפל באר (Temple Bar), בו תמצאו כיום אינספור פאבים, מסעדות וחנויות אופנתיות. עם המוזיאונים המצוינים נמנים המוזיאון הלאומי (National Museum), עם אוסף מעורר קנאה של אוצרות מתקופת הברונזה ומתקופות מאוחרות יותר; הגלריה הלאומית (National Gallery), הכוללת אוסף מרשים במיוחד של יצירות מאת אומנים איטלקיים; המוזיאון לשלטי האבירים (Heraldic Museum), בו אפשר להתחקות על שורשיהם של אילנות היוחסין של משפחות איריות; והמוזיאון העירוני של דבלין (Dublin Civic Museum). את מיטב האדריכלות הג'ורג'יאנית בעיר תראו בסיינט סטיבנ'ס גרין (St Stephen's Green), שטח ירוק של 90 דונם המשתרע בלב דבלין. בניינים מרשימים דומים תראו גם במריון סקוור (Merrion Square), באילי פלייס (Ely Place) ובפיצוויליאם סקוור (Fitzwilliam Square).
בדבלין יש היצע רב של אפשרויות לינה, אבל לקיץ מומלץ להזמין מקום מראש. מלונות רבים מרוכזים ב- O'Connell St שמצפון לנהר וברחובות שסביבו; רוב המלונות מצדו הדרומי של הנהר נקיים, מסודרים ויקרים יותר. סמוך לנהר ומצפון לו יש שפע של מסעדות מכל הסוגים והמינים. טמפל באר שמדרום לליפי הוא אזור עתיק ומעניין, המתחדש בקצב מהיר, עם הריכוז הגדול ביותר של מסעדות בעיר.
קורק
העיר השנייה בגודלה ברפובליקה של אירלנד (Cork), היא מקום נעים להפתיע: בשעות היום תמצאו שהזמן עובר בלי שתרגישו, ובלילות תוכלו להשתלב בסצינת הפאבים התוססת. מרכז העיר נמצא במיקום מיוחד במינו, על אי בין שתי תעלות של נהר לי (Lee). מצפון לנהר, באזור שאנדון (Shandon), משתרע רובע עתיק מעניין, אם גם מוזנח-משהו. עם מוקדי העניין מעברו הדרומי של הנהר נמנים קתדרלת סיינט פינבאר (St Finbarr's Cathedral) הפרוטסטנטית, מוזיאון קורק (Cork Museum), המוקדש ברובו למאבקם של הלאומנים האירים, מאבק שקורק מילאה בו תפקיד חשוב, כלא קורק (Cork Jail) שנבנה במאה ה-19, בית העירייה (City Hall) וכן כנסיות ומבשלות-בירה רבות מספור. גאוותה של קורק על סצינת התרבות המפותחת בעיר: בנוסף להמוני פאבים חמימים ונעימים, משגשגים כאן גם בית האופרה של קורק (Cork Opera House), גלריית קרופורד לאמנות (Crawford Art Gallery) ומרכז פירקין קריין (Firkin Crane Centre), ובכולם מתקיימות הופעות ותערוכות מסורתיות ומיינסטרימיות. יעד פופולרי לטיול של יום מקורק הוא בלארני קאסל, הטירה שאצורה בה האבן המפורסמת בלארני סטוֺן (Blarney Stone) שגם התיירים הכי לא-תיירותיים חשים צורך לנשק אותה ולזכות, כפי שמבטיחה המסורת, ביכולת דיבור מופלאה כמו שיש לאירים. קורק נמצאת כחמש שעות נסיעה באוטובוס מדרום לדבלין.
ווטרפורד
לעיר ווטרפורד (Waterford) יש אופי ימי-ביניימי מובהק, עם חומות, סמטאות צרות ומגדל מימי הנורמנים, רג'ינולדס טאואר (Reginald's Tower). גם מקומם של הבניינים הג'ורג'יאניים לא נפקד כאן, ותוכלו לראותם בעיקר במול (Mall), רחוב רחב מן המאה ה-18. עם הבניינים החשובים נמנים בית העירייה (City Hall) שנבנה ב-1788, ותלויה בו נברשת מרשימה מקריסטל ווטרפורד, וארמון ההגמון (Bishop's Palace). ראויות לציון גם הכנסיות הרבות בעיר, ובפרט חלל הפנים המפואר של קתדרלת הולי טריניטי (Holy Trinity Cathedral). ווטרפורד הינה בראש ובראשונה עיר בעלת נמל מסחרי סואן, השוכנת לגדת הנהר שור (Suir) ששפכו די עמוק כדי לאפשר לאוניות גדולות לעגון לאורך הרציפים. מפעלי החברה המייצרת את בדולח ווטרפורד המפורסם נמצאים שני קילומטר מהעיר. ווטרפורד ממוקמת בפינה הדרום-מזרחית של אירלנד, ואוטובוסים ורכבות מגיעים אליה באורח סדיר.
גולוויי
עיר זו (Galway), עם הרחובות הצרים, הפאבים התוססים והחנויות השוכנות בבנייני אבן עתיקים, היא תענוג אמיתי. זהו היישוב הגדול והשוקק ביותר בחוף המערבי, ובירתו המנהלית של מחוז גולוויי. אוכלוסייה בוהמית גדולה מתגוררת כאן בזכות האוניברסיטה, ונשארת הודות לחיי הלילה הפעילים. מרכז העיר המצומצם בשטחו משתרע לשתי גדותיו של נהר קוריב (Corrib), ורוב בתי העסק מרוכזים ממזרח לנהר. סיינט ניקולאס קוליג'ייט צ'רץ' (Collegiate Church of St Nicholas of Myra), כנסייה המקושטת בצריח יוצא דופן בצורת פירמידה, נבנתה ב-1320 והינה כנסיית הקהילה הגדולה ביותר ששרדה באירלנד מימי הביניים, עם קברים שראויים במיוחד לציון. עם בנייני האבן המעניינים הרבים בעיר נמנים לינצ'ס קאסל (Lynch's Castle), בית אחוזה מפואר לשעבר, שחלקים ממנו נבנו במאה ה-14; וספנאיש ארץ' (Spanish Arch), קטע קצר של חומה שדרכה עובר שער, מהשרידים היחידים לחומות העיר העתיקות. בגולוויי מתקיימים פסטיבלים רבים וטובים לתרבות, בהם פסטיבל הג'אז בפברואר, פסטיבל הספרות בחג הפסחא ופסטיבל האומנויות של גולוויי בחודש יולי.
בלפסט
על פניה, בלפסט (Belfast) היא עיר תעשייתית גדולה, מכוערת למדי, שנבנתה ברובה רק מן המאה ה-19 ואילך. אבל כמובן שלא מדובר בסתם עיר: הפוליטיקה, ההיסטוריה והדת מהוות חלק ממארג החיים בה, ולכולן נוכחות מורגשת מאוד. המבקרים ימצאו יתרון בשטחה המצומצם של העיר, בכבישים שאינם סואנים ובאתרים הנגישים. נקודת הציון העיקרית במרכז העיר היא דונגול סקוור (Donegall Square), כיכר שניצבים סביבה בניינים מרשימים מן התקופה הוויקטוריאנית. במערב העיר משתרע אזור שהעוני ניכר בו, ועוברים בו הרחובות המפורסמים והניצים שנקיל רואד (Shankill Rd, אזור מגורים פרוטסטנטי) ופולס רואד (Falls Rd, אזור קתולי), שכיכבו לעתים קרובות כל-כך במהדורות החדשות. תוכלו לצאת לסיור במתחם זה, המלא כתובות קיר, במוניות (השייכות לחברות פרוטסטנטיות וקתוליות נפרדות) בכעשר לירות איריות.
על דונגול סקוור חולש בית העירייה (City Hall), מבנה הממחיש יפה את המעבר החד שחל בעיר, מעוני לשגשוג תעשייתי. באותה כיכר ניצבת גם ספריית לינן הול (Linen Hall Library), שאצור בה אוסף חשוב של ספרות אירית. מצפון ל- High St משתרע החלק העתיק ביותר של בלפסט (Entries), שניזוק קשות מהפצצות במלחמת העולם השנייה, וכיום נותרו בו רק קומץ פאבים כתזכורת לאופי המיוחד שהיה לו בעבר. בעיר עובר נהר לאגן (Lagan), ומנופי המספנות שלאורכו עדיין חולשים על קו האופק המערבי שלה. קווינ'ס ברידג' (Queen's Bridge) היפה, שלאורכו פנסים מעוטרים, הוא אחד הגשרים החוצים את הנהר. קראון ליקר סאלון (Crown Liquor Saloon) הוא פונדק עתיק המשמש גם כמוזיאון, שתוכלו לראות בו את האדריכלות הוויקטוריאנית במיטבה המפואר והשופע. קירותיו החיצוניים של הבניין מקושטים בשלל אריחים שונים, והחלל הפנימי עמוס בוויטראז'ים ובזכוכית מלוטשת, בפסיפסים וברהיטי מהגוני. קשה מאוד מאוד למצוא כאן מקום ישיבה, ואפילו כדי לתפוס מקום בעמידה צריך מזל, אבל שווה בהחלט לכלול את ה'קראון' במסלול הטיול שלכם.
בית האופרה הגדול (Grand Opera House) שממול הוא עוד מבנה חשוב המשמש כנקודת ציון בעיר. הוא הופצץ מספר פעמים, שוקם, ועוצב מחדש תוך שימוש נדיב בסאטן סגול. מתצוגות העוסקות בהיסטוריה ובתרבות של צפון אירלנד תוכלו להתרשם במוזיאון אלסטר (Ulster Museum) שליד האוניברסיטה; האוסף כולל פריטים מאוניות הצי הספרדי שהובס על-ידי האנגלים בעזרת איתני הטבע ב-1588. בשולי בלפסט נמצאים גן החיות העירוני, שתכנונו והאתר שבו הוא ממוקם מעוררי התפעלות; הפארק הכפרי קייב היל (Cave Hill Country Park); בלפסט קאסל (Belfast Castle), טירה שנוסדה אמנם במאה ה-12, אבל המבנה הנוכחי הוקם למעשה ב-1870; וסטורמונט (Stormont), שבו נהג להתכנס בית הנבחרים של צפון אירלנד, וכיום שוכן בו המזכיר של הצפון (נציג בריטי המשמש מעין 'ראש ממשלה' של צפון אירלנד).
רוב המלונות והמסעדות בבלפסט מרוכזים מדרום לדונגול סקוור ולאורך רחוב גולדן מייל (Golden Mile).
דרי
נהר פויל (Foyle) מתעקל לו באורח ציורי סביב העיר העתיקה והמבוצרת דרי (Derry), והניגוד בין התמונה הפסטורלית הזאת לבין ההיסטוריה המסוכסכת של העיר משווע. מרכזה העתיק של דרי הוא העיר המבוצרת הקטנה לגדתו המערבית של הנהר, שבלבה שוכנת כיכר דיימונד (Diamond). מחסומי התיל מפחיתים אמנם מהדרן של חומות העיר, אך בו בזמן ממחישים את ההיסטוריה שלה. מעל החומות תוכלו להשקיף על רובע בוגסייד (Bogside) הקתולי, בו מרוססות כתובות קיר המכריזות בגאווה 'לא ניכנע!', ועל אנדרטת דרי החופשית (Free Derry monument). בין החומות שוכן מוזיאון המגדל (Tower Museum), בו מתועדות תולדות דרי מימי קדם ועד ימינו. קתדרלת סנט קולומב (St Columb's Cathedral) שנבנתה ב-1628 ניצבת גם היא בין החומות, ומוקפת תיל ומצלמות פיקוח. במאה ה-19 היתה דרי אחת מערי הנמל העיקריות שמהן הפליגו המהגרים אל ארצות הברית, ובמוזיאון הנמל (Harbour Museum) יש תצוגה קטנה של פריטים הקשורים לים ולספנות. דרי נמצאת במרחק של כשעה וחצי נסיעה בלבד באוטובוס מבלפסט.
מחוץ למסלול
הבארן
בחלקו הצפוני של מחוז קלייר (Clare) משתרע אזור הבארן (Burren) המרתק והייחודי. קילומטרים שלמים של אבן גיר שחוקה משתרעים מכל עבר, והיישובים לאורך החוף מעטים, בכללם הכפר דולין (Doolin), אתר של עלייה לרגל לחובבי מוסיקה אירית, וכפר החוף הנאה בליוון (Ballyvaughan). סדקים, בקעים, מעיינות וחללים תת-קרקעיים הם המאפיינים הבולטים של הבארן, ובאזור יש מערות רבות. הצמחייה היא תערובת משונה של צמחים ים-תיכוניים, ארקטיים ואלפיניים, ובאזור חיים כמה מכרסמים נדירים מסוג דלק האורנים, שהם מהאחרונים בעולם. בתקופת האבן היה הבארן מכוסה אדמה ועצים, והיו בו תושבים רבים למדי, ולראייה נותרו כאן לפחות 65 קברים מן התקופה המגאליתית. אלא שאז ביצעו כאן התושבים הקדומים מעין בירוא יערות, והתוצאה היא השטחים השחוקים של אבן גיר המשתרעים במקום כיום. בבארן זרועים המוני מבצרי טבעת (ring forts) מתקופת הברזל, ושרידי מצודות מוסיפים לו מסתורין ימי-ביניימי. את האזור חוצות לאורכו ולרוחבו כבר אלפי שנים דרכים מוריקות ולא סלולות, המובילות גם אל המקומות הנידחים ביותר.
אוטובוסים נוסעים אל הבארן מלימריק, מגולוויי ומאניס (Ennis). בקיץ הם נוסעים באורח סדיר יחסית, אבל בחורף תעשו בחוכמה אם תתכננו את הטיול היטב מראש, כדי שלא להיתקע ב'חור שחור' מבחינת לוחות הזמנים.
קלונמאקנויס
באתר נהדר במחוז אופלי (Offaly), שוכן קלונמאקנויס (Clonmacnois), אתר המנזרים החשוב ביותר באירלנד, המשקיף על נהר שאנון מראש רכס. זהו שטח מגודר שניצבים בו מבנים קדומים רבים: כנסיות, צלבים קלטיים (עם מעגל סביבם), מגדלים עגולים וקברים. רבים מהם השתמרו להפליא והם ממחישים כיצד נראו המנזרים בימי הזוהר שלהם. את האתר מקיף שטח נמוך וביצתי, שופע צמחי בר וציפורים. במוזיאון שבאתר תראו מצבות אבן, צלבים מקוריים וממצאים אחרים שנחשפו בחפירות. אין תחבורה ציבורית אל קלונמאקנויס; העיירה הקרובה ביותר היא שאנונברידג' (Shannonbridge) הנמצאת שבעה ק"מ מדרום לו, וממנה תוכלו להגיע אל האתר בטרמפים או במונית.
קונמארה
חבל הארץ הפראי והלא מעובד שמצפון-מערב לעיר גולוויי (Connemara) הוא פסיפס מהמם של אדמות ביצה מכוסות עשב, עמקים מבודדים, הרים ואגמים, שרק פה ושם תראו בו בית כפרי בודד או טירה. אפשר לצאת לטיולים נפלאים ברגל על הפסגות ששמן טוולב בנס (Twelve Bens) ולהשקיף מהן על הים ועל המבוך של מפרצונים מפותלים, איים מסולעים ושטחי חול לבנים שלאורך החוף. תוכלו לנסוע בכביש החוף המתפתל מהיישוב ספידאל (Spiddal) לאורך המבוך הזה, אבל מסלול מרהיב עוד יותר הוא זה העובר בעמק לוק איינה (Lough Inagh Valley) וסביב קיילמור לייק (Kylemore Lake); לא תראו הרבה נופים יפים מאלה. ספידאל נמצא 17 ק"מ בלבד מהעיר גולוויי, ומהווה שער הכניסה למרחבים ולחופי הפרא של קונמארה.
אראן איילנדס
בשלושת האיים הללו (Aran Islands): אינישמור (Inishmore), אינישמאן (Inishmaan) ואינישיר (Inisheer), משתרעים שטחי שפלה נרחבים של אבן גיר המזכירים את פני הירח ומצטיינים ביופי חשוף ונדיר, וזרועים כאן שרידי מבנים מן העתיקים ביותר באירלנד, שהוקמו בתקופה בה הגיעה לכאן הנצרות לראשונה ואף לפני כן. ראויים במיוחד לציון שני מבצרי אבן ענקיים מתקופת הברזל, דון איינגוס (Dun Aengus) שבאינישמור ודון קנוהייר (Dun Conchuir) שבאינישמאן, שכמעט דבר לא ידוע אודות מקימיהם. כמה ממעונות הנזירים הקדומים ביותר הוקמו כאן על-ידי איינה הקדוש בסוף המאה הרביעית ובמאה החמישית לספירה, ואילו המבנים ששרדו הוקמו במאה השמינית. בזכות מיקומם הנידח של האיים שרדה כאן התרבות האירית בתקופה שבכל מקום אחר כמעט ונכחדה. השפה האירית היא עדיין שפת אמם של תושבי האיים, ועד לפני זמן לא רב עדיין נהגו ללבוש כאן את התלבושות המסורתיות.
את האיים חוצות לאורכם ולרוחבם גדרות אבן מורכבות, שנבנו במשך אלפי שנים, והן יוצרות שבילים שוקטים ומוגנים מפני הרוח - דבר מועיל מאוד באיים. אינישמאן הוא האי הפחות מתויר משלושתם; רוב המבקרים המפליגים לכאן לטיול של יום מגיעים אל אינישמור. אינישיר הוא האי הקרוב ביותר ליבשת: הוא נמצא שמונה ק"מ בלבד מדולין שבמחוז קלייר. מעבורות מפליגות אל האיים מהעיר גולוויי, מרוסביל (Rossaveal) ומדולין.
תחבורה
הדרך הטובה ביותר לטייל באירלנד היא לנסוע ברכב צמוד, בעיקר משום שאל אתרים מעניינים רבים לא ניתן להגיע בתחבורה הציבורית. עם זאת, שכירת רכב היא מבצע יקר, ומשתלם יותר להסדיר זאת כבר מישראל. באירלנד, כמו בבריטניה, נוהגים בצד שמאל של הכביש. אל תתנו לגודלו הצנוע של האי להטעות אתכם: הנסיעה בתחבורה הציבורית לא תמיד קלה כפי שהייתם מצפים. המרחקים אמנם קצרים, אבל בין שתי נקודות לא עובר לעולם קו ישר אחד. כרטיסי הרכבת יקרים במיוחד, רשת המסילות וקווי האוטובוסים דלילה למדי, וגם התדירות לא מרשימה. בחורף פועלים האוטובוסים במתכונת מצומצמת להפליא, וקווים רבים פשוט מתבטלים אחרי ספטמבר. בנוסף להליכה ברגל בשפע המסלולים באי, הנסיעה באופניים היא דרך נהדרת להגיע ממקום למקום, בתנאי שמתעלמים מהעליות, מהכבישים המשובשים ומהגשמים התכופים. בכל לשכות המידע לתיירים יש מפות אזוריות שיסייעו לכם לתכנן טיולי אופניים; האזור המערבי של מחוז קורק מתאים לכך במיוחד.
מתי ואיך להגיע
ביולי-אוגוסט תיהנו אמנם ממזג האוויר החמים ביותר ומהשעות הרבות ביותר של אור יום, אבל זו גם שיאה של עונת התיירות, המחירים עולים וקשה יחסית למצוא מקומות לינה. מצד שני, בחודשי החורף התיירים מעטים, אבל מזג האוויר עלול להיות מדכא, הימים קצרים, ואתרים רבים סגורים. לביקור ביוני או בספטמבר יש מספר יתרונות: מזג האוויר עשוי להיות טוב יותר מאשר בכל עונה אחרת, התיירים מעטים בהשוואה לקיץ, וכל האתרים פתוחים.
כמעט כל המבקרים באירלנד עוברים באנגליה. טיסות מגיעות אל דבלין ואל בלפסט מארבעת נמלי התעופה הבינלאומיים של לונדון וגם מערים אחרות בבריטניה. כמו כן מתקיימות טיסות ישירות אל אירלנד מכמה ערים גדולות באירופה. מסי הנמל כלולים במחיר הכרטיס. מעבורות מפליגות מאירלנד לבריטניה ובחזרה, בין דבלין לבין הוליהד (Holyhead) שבוויילס, בין רוסלר (Rosslare) לבין פישגארד (Fishguard) ופמברוק (Pembroke), גם הם בוויילס; בין בלפסט לבין ליברפול ובין בלפסט לבין סטרנרייר (Stranraer) שבסקוטלנד. מעבורות מפליגות גם בין קורק לבין סן מאלו (St Malo), שרבור (Cherbourg) ולה האבר (Le Havre) שבצרפת.
