אינטרנט בסין: מתשע עד חמש

אנדרו מילר לא יודע שום דבר על סין. כך לפחות מעיד על עצמו המנהל המערבי הבכיר של צ`יינה.קום, שחי בסין כבר עשרים שנה, ועם כל אחת שעוברת הוא מבין כמה מעט הוא יודע.
השוק הסיני, כמו סין עצמה, מלא הפתעות לאיש העסקים המערבי. מילר הוא השליח של צ`יינה.קום, חברת האינטרנט הפאן-אסיאתית הראשונה בנאסד"ק, לעולם המערבי. "אנחנו רוצים להביא כמה שיותר חברות לסין. עבורנו, השוק טוב יותר ככל שהוא משתכלל, וזה כדאי מאוד כלכלית", מבטיח מילר. כדאי לזכור שעשרה אחוזים ממניות החברה אותה מייצג מילר מוחזקות בידי הממשלה הסינית. הצלחת המסחר בין סין למערב היא, אם כן, אחת ממטרות החברה המוצהרות.
בסין יש מספר גדול יותר של דוברי אנגלית ממספרה הכולל של אוכלוסיית ארה"ב. רובם מרוכזים ברצועת חוף קטנה יחסית לשטחה העצום של המדינה. אבל אוכלוסיה קטנה בסין היא בדרך כלל המון אנשים, וכך על משתמשי הרשת בשלבים האשונים, התינוקיים, הלא מפותחים שלה בסין, נמנים כבר 50 מיליון איש, מתוכם 18 מיליון בעלי חשבונות אינטרנט.
גם שוק הסלולר של סין מתפתח בקצב דומה. ההערכות מדברות על לפחות 20 מיליון מכשירי טלפון סלולרי הנמצאים כבר בשימוש. בארץ בה נמתחים קילומטרים של שדות אורז ותה בין חווה לחווה, יש שוק פוטנציאלי מדהים לשירותים באמצעות הסלולר. למילר יש חזון. ובחזונו, חקלאי בעל שדה תה עומד במכנסיים מופשלים מעלה במרכז שדהו, מברר את מחירי התה כרגע בעולם ומוכר את הסחורה שלו ישירות לחברות ייבוא אמריקאיות. זה נראה רחוק, אבל לדבריו מדובר בחזון קרוב ובר מימוש.
הנה דוגמה פשוטה שמסבירה למה: בסין יש היום עשרה אחוזי חשיפה בממוצע למודעות באנר באתרי אינטרנט. בארה"ב מדברים על עשיריות אחוזים בקושי למודעה טובה, מי שמגיע לשבעה אחוזים מקבל פרסי הוקרה והערצה מהלקוח.
אבל לפני שלוש שנים היו עשרה אחוזי חשיפה עניין שגור. השינוי היה מהיר ודרמטי, וכך עשוי להיות גם השינוי בסין, והנה האיכר שלנו כבר מוכר תה לסוחר הניו יורקי בעוד כשלוש או ארבע שנים בלבד.

עולם אחר

אבל מרכז האינטרנט דהיום, קרי: המסחר האלקטרוני, ייתקל בסין בכמה מכשולים מעניינים למדי שעשויים לעכב את כניסתן של חברות רבות לשוק המוזר הזה.
בסין, מספר מילר, אין כרטיסי אשראי. יש בנקטים, ומספרם הולך וגדל, אולם הם אינם מאפשרים תשלום מרחוק, לא בטלפון ולא דרך אתר מסחר אלקטרוני. אבל צ`יינה.קום מוכרת בסין, והשיטה פשוטה: הלקוח מזמין את הסחורה, וכשהיא מגיעה לביתו הוא משלם במזומן לשליח הדואר. רשות הדואר הסינית מעבירה את התשלומים לסוחרים. בארה"ב נקראת השיטה “COD”, קיצור ל- “Cash On Delivery”.
לדעת מילר, לחברות רבות יהיה מחסום פסיכולוגי ממשי לעבור לפני שיוכלו להשתמש בצורת סחר כזו.
נוספת על כך העובדה, שמסחר בין חברות הוא כמעט בלתי אפשרי. מרבית הסוחרים הסיניים מקיימים יחסים ארוכי שנים, לעיתים דורות, עם סוחרים אחרים במקומות מגוריהם. על פי ההיגיון המערבי הם ישמחו לסחור עם מי שיציע להם סחורה זולה יותר, גם דרך האינטרנט, אולם ההגיון הסיני עובד אחרת גם במקרה הזה.
ראשית - המחיר אינו גורם מכריע כמו קשרים בין משפחות. על המסחר המשותף מתקיימת גם מערכת חברתית והפסקת עבודה עם ספק היא הצהרה משמעותית כלכלית וחברתית כאחד. ובכל מה שנוגע למחיר - בסין הסחורה ברשת דווקא יקרה יותר מזו שבחנויות.
עד כמה שהעניין נשמע מופרך לאוזן המערבית, סוחרי סין מאמינים שתמורת הנוחיות של רכישה באמצעות האינטרנט מהבית צריך לשלם. כך, ניתן לקנות טלוויזיה בחנות מעבר לפינה במחיר אטרקטיווי ביותר מזו המוצעת ברשת. גם שירותי המשלוח פועלים באופן שונה ומשונה למדי ואמינותם אינה שלמה.
ולכל אלה מצטרפת המוזרות הגדולה מכולן: מרבית אתרי המסחר בסין פתוחים רק בשעות העבודה. אי אפשר לרכוש מצלמה בחצות הלילה, רק בין תשע לחמש. למה? לסינים פתרונים. כל תהליך החשיבה המערבי מתרסק לנוכח המציאות הזו.
מילר מעריך שחברות מערביות שיגיעו לסין יפעלו בשיטות מערביות קלאסיות: החנות האלקטרונית תישאר פתוחה מסביב לשעון, המחירים יהיו אטרקטיווים יותר ממחירי הסחורה בחנויות. הוא מעריך כי המחסום העיקרי הינו, ויישאר, שיטת התשלום הייחודית.

העתיד

המחסומים המרכזיים להתפתחות הרשת בסין הם תשתיות התקשורת הנחותות, שאינן מאפשרות פריסה רחבה יותר של שירותי אינטרנט, בעיקר לקהילות מרוחקות. על כך נוספות עלויות גבוהות במיוחד של מחשבים ותקשורת ומחסור גדול בתוכן בשפה הסינית. העובדה שסינים רבים דוברים אנגלית מצוחצחת אינה מונעת את הרצון הגדול לקרוא בשפת האם. ובל נשכח, שחלק גדול מהאוכלוסיה הסינית אינו דובר אנגלית כלל.
כל אלה נמצאים כבר בתהליך של שינוי, אם גם איטי למדי בסטנדרטים מערביים. חברות סיניות מוקמות כל הזמן ומספר האתרים המציעים תוכן בסינית גדל מדי חודש. בסין פועלות כבר מספר חממות המאפשרות ליזמים צעירים להקים סטארט אפים סיניים למהדרין וההיענות גדולה למדי.
"הממשלה הסינית החלה בשנים האחרונות להקל מעט יותר על יזמים הרוצים לפעול בשטחה", מבטיח מילר, "והעולם התעורר סוף סוף לאופציות האדירות במדינת הענק הזו. גם הממשלה, כמו היזמים הזרים, נמצאת בתהליך למידה".
כשהוא נשאל על הצנזורה המפורסמת של הממשלה הסינית מתפתל מילר באי נוחות. "זה לא באמת חשוב", הוא אומר, "מפני שמרבית הסינים לא רוצים לקרוא חדשות ואקטואליה ברשת. הם רוצים לכתוב אימייל, להשתתף בצ`אטים, לדבר על תחביבים ולהכיר בני זוג פוטנציאליים. זה ממש כמו בכל מקום אחר בעולם, וזה המקום בו אתה רואה שעם כל השוני יש דמיון בין הסינים לתושבי המערב. אצלנו למשל, אחד הערוצים הפופולריים של האתר הוא ערוץ השידוכים".