דו"ח מבקר המדינה מציין שאין מדיניות הנצחה כוללת, אחידה ושוויונית לראשי ממשלה ונשיאים לשעבר.
על פי הדו"ח, במהלך שנות קיומה של המדינה, הוקמו מוסדות הנצחה רבים לזכרם של נשיאים וראשי ממשלה שהלכו לעולמם. חלק מהמוסדות פועלים מכוח חוק מיוחד ועקב כך מקבלים הקצבות מסודרות למימון פעילותם השוטפת וכן למשכן קבע למוסדותיהם, בעוד שגופי הנצחה אחרים נתקלים בבעיות תקציביות קשות שמונעות מהם לקיים ולו פעילות הנצחה מזערית ואין להם משכן קבע - מצב שיוצר מדיניות הנצחה בלתי שוויונית.
עמותת "יד לוי אשכול" שנתמכת על ידי הממשלה על פי הדו"ח למשל, אינה מבצעת למעשה כל פעולת הנצחה ממשית, כמו כנסים וימי עיון, ועבודתה מתמקדת בתחזוקת הארכיון. בנוסף מציין הדו"ח כי מועצת ההנצחה הממשלתית החדשה אשר הוחלט על הקמתה ב-1.11.98, שבראשה עומד רה"מ, בהשתתפות חמישה שרים ו-15 אישי ציבור, לא כונסה ולו פעם אחת.
הדו"ח מצטט את דברי היועץ המשפטי של משרד רה"מ, שמשמש מזכיר מועצת ההנצחה, שאמר בסוף שנת 1999 כי "פעילות ההנצחה אינה מתואמת, אינה מכוונת בראייה כוללת ולמעשה אינה קיימת".
הביקורת מעלה שהמועצה להנצחת נשיאים וראשי ממשלה שהוקמה ב-1987 התכנסה לעיתים רחוקות מאוד ופעילותה היתה מוגבלת.
המבקר מציין שהצעות להקים אתר הנצחה מרכזי שבו יוקצה אגף לכל אחד מהנשיאים וראשי הממשלה שהלכו לעולמם לא יושמו, אף שבדרך זו ניתן היה להנציח את זכרם בצורה מחושבת ושוויונית, תוך חיסכון בעלויות.
