דו"ח מבקר המדינה על תנאי הפרישה של יעקב פרנקל מזכיר כבדרך אגב את אהבתו הגדולה של הנגיד לשעבר לנסיעות לחו"ל. נסיעות מרובות אלה הפכו בזמנו לפולקלור של ממש, על הנוסע המתמיד מבניין בנק ישראל (שאגב, באמת היה חבר במועדון הנוסע המתמיד, לפחות של חברות אוסטריאן וסוויסאייר).
מתחקיר שערכתי בזמנו התברר, כי בשנתיים וחצי הראשונות לכהונתו, נסע יעקב פרנקל לפחות 30 פעמים לחו"ל. מרבית הנסיעות לא דווחו על ידי בנק ישראל ולא כולן היו בתוקף עבודתו כנגיד הבנק.
עכשיו מתברר כי עבור נסיעות אלה דרש נגיד בנק ישראל, וקיבל, דמי אש"ל מוגדלים (חס וחלילה לא כמו אלה שמקבל שר בממשלה). וזאת, בנוסף לעובדה שעבור חלק מהוצאותיו בחו"ל שילם הנגיד בכרטיס אשראי של בנק ישראל.
לאן אם כן נסע הנגיד חובב המסעות? התשובה היא כמעט לכל מקום אפשרי. להלן חלק קטן מיעדי ומטרות נסיעותיו: גיחה לפאריס (ב"חג ההתגלות", שבו כל המוסדות במדינה הקתולית סגורים), נסיעה נוספת לפאריס כדי לשכנע את המדינות החברות ב"מועדון פאריס" לשמוט את חובותיה של קניה. כמו כן לפרנקפורט, הרצאה פרטית באוניברסיטת פרינסטון, לונדון, רומא, קהיר, באזל, ארגנטינה, מקסיקו, סין, אינדונזיה, סינגפור, קניה, קופנהגן, יוון, טורקיה (פעמיים, מהן פעם אחת לצורך הרצאה פרטית) ודאבוס (שוויץ).
חובת ההוכחה על כתפי הנגיד
בהנחה שלא כל נסיעותיו של פרנקל היו בתוקף היותו "מייצגה של ישראל בפורומים בינלאומיים", כפי שהסביר למבקר המדינה (למשל הנסיעה המסתורית לפאריס ב"חג ההתגלות: הקתולי, ההרצאות הפרטיות באוניברסיטת פרינסטון ובטורקיה, או הנסיעה הלא מדווחת לפרנקפורט), השאלה היא מה אומר חוק בנק ישראל על מקרה מעין זה.
ובכן, חוק בנק ישראל, שהתקבל בכנסת בתקופה שבא נסעו לחו"ל במטוסי קונסטלשיין עם מנועי בוכנה, לא נתן את דעתו לאפשרות שנגיד הבנק יגיח כל כמה ימים לחו"ל.
עם זאת, מקדיש החוק פרק שלם לסמכויותיו ולתפקידיו של הנגיד. בפרק ד' סעיף 13 בחוק בנק ישראל נקבע מפורשות כי "הנגיד חייב להקדיש את כל שעות עבודתו לענייני הבנק".
יכול להיות שגם ההרצאות בטורקיה ובאוניברסיטת פרינסטון היו בענייני בנק ישראל, למשל להאדיר את שם הבנק בקרב הגויים, ואפילו מגיע עליהן החזר הוצאות אש"ל מוגדלות. אבל במקרה כזה, חובת ההוכחה בכל זאת מוטלת על כתפי הנגיד לשעבר.
