אחד המתבצרים: "לא היה הגיון בבחירת המגורשים"

בית לחם מנסה להתאושש מההרס בעקבות פעולת צה"ל והמצור על כנסיית המולד. עשרות אלפי התושבים יצאו בסוף השבוע לקניות, ולביקור באזור הכנסייה, בה התבצרו 230 איש במשך 39 ימים.

במפקדה של המשטרה הפלסטינית, הסמוכה לכנסייה, ההרס ניכר. מפקד התחנה לוקח כתבים לסיור מודרך בבניין. "הנה זה חדר המבצעים, הכל הרוס. מכשירי הקשר, הטלפונים, תראה את הכיסאות, קרועים בסכין יפני. חלקים פנימיים של הפקס שבורים - איזה צידוק ביטחוני יש לזה? שברו והרסו ואחרי זה מצפים שהמצב יחזור לקדמותו. לא השאירו לנו דבר, הישראלים - לא מכוניות, לא אלות ובטח לא נשק. כיום אין לי כלים לפזר הפגנה. איך אמנע ירי על גילה או פיגועים? וזה מה שבישראל רוצים: שאנחנו הביטחון נהיה חלשים ושהפלגים יהיו יותר חזקים כדי שתהיה להם סיבה להרוס, לכבוש, תחת התירוץ שאנחנו לא מצליחים לשמור על הסדר והביטחון, ולכן לא מגיעה לנו מדינה".

המתבצר לבוש בהידור ולוחץ ידיים

באחת השכונות היותר מרוחקות מהמרכז ממתין לנו צעיר בבגדים מהודרים ושיער מסולסל. בינתיים הוא לוחץ ידיים לעשרות אנשים ששואלים לשלומו.

האיש הוא סלאח עג'רמה, בן 29, פעיל בתנזים, ואחד מהמתבצרים בכנסיה.

לדבריו, "לא כל אלה שגורשו הם אנשים שהיו אחראים לפעולות צבאיות נגד ישראל, ומבין אלה שנשארו יש אנשים שכן היה להם תפקיד בפעילות הצבאית. לא היה שום היגיון בצורה שבה בחרה ישראל את 13 האנשים שגורשו. ישראל רק רצתה מספר וכמה שיותר גדול כדי להראות לדעת הקהל שהפעולה לא היתה לחינם",

עג'רמה אומר ש"כל עוד יש כיבוש יהיה מאבק. טועה מי שחושב שהאינתיפאדה וההתנגדות ייחלשו בעקבות הפעולה האחרונה של צה"ל. מאו טסה טונג אמר פעם, שהמהפכה היא רכבת נוסעת, ובדרך יש כאלה שמתעייפים ויורדים ויש חדשים שעולים, והרכבת ממשיכה בדרך שלה. הדרך של הרכבת שלנו ברורה והיא לעבר ירושלים".

עג'רמה אומר שהמצור בן 39 הימים היה קשה מאוד ומלא מתחים. "נתחיל בזה שהרעב היה גורם הקושי העיקרי. כשאכלנו זה היה ארוחה אחת ביום - מרק עדשים, ספגטי, או אורז מהמזון של הכמרים, והכל במנות קטנות. היו גם ימים שלמים שלא אכלנו. קרה 3 פעמים שבמשך שלושה ימים רצופים לא הכנסנו שום דבר לפה. האוכל שלנו התבסס הרבה פעמים על בישול העלים והצמחים שהיו בגינה של הכנסייה. היינו מבשלים את עלי הלימון ואוכלים. בגלל הרעב היו כאלה שחשבו להסגיר את עצמם".

אם חשבתם על הכנסייה כמקום מבטחים, למה לא הכנתם אספקה מראש?

"הכניסה וההתבצרות בכנסייה לא היתה מתוכננת. לקראת הפעולה הישראלית חולקה העיר בין הפלגים השונים. אנחנו, הפתח והחמאס, היינו אחראים על האזור הסמוך לכנסייה, וכשהתחילה הלוחמה, הלוחמים שלנו נסוגו קרוב לכנסייה. הגענו למצב קשה, מה שהביא את החמושים להסתתר בתוך הכנסייה. אם הדבר היה מתוכנן, גם האוכל היה מתוכנן טוב יותר".

עג'רמה הוא תושב מחנה הפליטים עאידה, בו גרים 3,000 תושבים. עוד שניים מתושבי המחנה היו איתו בין המתבצרים. יש לו 13 אחים ואחיות. הוא גדל בסביבה של הפתח, ובמהלך האינתיפאדה הראשונה היה עצור 6 פעמים בישראל לתקופה מצטברת של שנתיים.

"המחשבה על ההורים, על 140 אלף איש בבית לחם שבגלל הקבוצה שהייתה בכנסייה, נגרם להם סבל רב, הם שהביאו את האנשים לקבל את רעיון הגירוש שכולנו מתנגדים לו. הגירוש היה האופציה הפחות גרועה לעומת שתי האחרות: המוות והמעצר בידי ישראל".

לדבריו, הפרידה מהמגורשים היתה קשה מאוד. "אנשים בכו בכנסייה כשהתחילו ראשוני המגורשים לצאת. העברנו 40 ימים ביחד והפכנו לחברים טובים מאוד".

אבל דווח שהיו מתחים, שהחזקתם חלק מהאנשים בכוח, שהיו חילוקי דעות ביניכם, וכן שהיו כאלה שרצו להסגיר את עצמם.

"אמרתי שהמצב בפנים לא היה קל. היו ויכוחים על כל המצב, אבל לא החזקנו אף אחד בכוח. רק התנגדנו שהאנשים ייצאו ללא תיאום עם הצד הפלסטיני. הישראלים ניהלו מלחמה נפשית, כל הזמן צעקו מספרי טלפון לאלה שרוצים להסגיר את עצמם והיו כאלה שכן נשברו וניסו לברוח, ועצרנו אותם. היו חמישה, ככל הנראה סייענים של ישראל, שברחו בהתחלה, לכן אנשים חושבים שהחזקנו אנשים בכוח".

היו טענות גם על גניבה וביזה בכנסייה.

"אם נגנוב, לאן ניקח את הדברים כשאנחנו כל הזמן בפנים? מה שכן היה זה שחבורה של צעירים בחיפוש אחרי אוכל שברה דלתות ופרצה לחדרי הנזירים והכמרים. היחסים בינינו לבין ראשי הכנסייה היו טובים מאוד".

דווח שחלק מכם האשים את ערפאת בזניחתכם לאחר הסכם הסרת המצור על המוקטעה.

"אני לא יודע על אנשים שביקרו את ערפאת. להפך - הסרת המצור מעל הראיס העלתה לנו את המוראל, אבל ייתכן שהיו כאלה שכדי לזרוע בלבול ולתת תמונה שלילית כן הביעו ביקורת כלפי הראיס. אנחנו מלכתחילה שלחנו לערפאת מכתב שעליו חתמו גם אנשי פתח וגם אנשי חמאס, שבו אמרנו שנקבל כל החלטה שתביא להפחתת הסבל על תושבי בית לחם".

עג'רמה אומר שהאנשים בכנסייה ישנו על הרצפה, כשכל שניים מתכסים בשמיכה אחת. "זה היה קשה, במיוחד כשאנשים נפצעו מירי החיילים או נהרגו ואז חלק מאתנו היה אומר לעצמו, הנה, גם אנחנו הולכים להיהרג. היינו מתחילים את היום בציפיה למנות הישראליות שהיו מגיעות כל 3 שעות: אש לתוך הכנסייה ופצצות הלם. האנשים שהיו על המרפסת היו זורקים אוכל לחצר הכנסייה ומי שהיה יוצא היה נקלע לאש הצלפים של הישראלים וזה לא היה פשוט. היו בינינו פצועים שהיינו צריכים לטפל בהם 24 שעות וזה לא הקל את המלאכה. הימים נראו כאילו מסרבים להיגמר ואת עיקר הזמן העברנו בלדבר על המצב".

לדבריו, "אנחנו וצה"ל שיחקנו בחתול ועכבר בכל מה שהיה קשור לחשמל. היינו משתמשים בחשמל שבחוץ כדי להטעין טלפונים ולשמוע רדיו. הצבא היה עולה על זה ואז היינו מתחברים לעמוד אחד ואז הצבא היה מבטל גם את זה.. אבל זה איפשר לנו להיות בקשר עם האנשים בחוץ ולשמוע חדשות. יחד עם זאת, רוב הזמן זה היה על אור נרות".

עג'רמה אומר כי אחרי הפרשה האנשים לא מצטערים, ושזהו מחיר המלחמה. "אני רק אומר לישראל שהאלימות תביא אלימות ושלום מביא שלום. ועליהם לפעול לשינוי מדיניות ממשלתם אם הם רוצים ביטחון".