ראשי מאבק החירשים מכנים את ראש אגף התקציבים באוצר אורי יוגב "המהפנט". אהרון עיני, המרכז את המאבק, מספר כי המתורגמן בפגישות נרדם שוב ושוב בגלל קצב דיבורו האיטי של יוגב. "אנחנו מעירים אותו בבדיחות", הוא אומר.
הסצינה הזאת מתארת היטב את מאבק החירשים - מאבק מנומנם שאינו מצליח למשוך את תשומת הלב הציבורית. 38 יום לאחר תחילת שביתת החירשים, עיני יושב בחום הכבד עם קבוצה של חירשים בדואים מאזור הנגב, שהגיעו לגן הוורדים, מול משכן הכנסת ומשווע לתשומת לב למאבק.
ביום שלישי שעבר, שבוע אחרי הפגישה האחרונה עם נציגי האוצר, נודע לחירשים, דרך כלי התקשורת שהאוצר מזמין אותם לפגישה. "אנחנו לא קיבלנו את ההזמנה, כמובן. זו התנהלות של חכמי חלם. אבל כנראה שבמצב הבטחוני והכלכלי הנוכחי, האוצר מרשה לעצמו להתייחס אלינו כך", אומר עיני.
מאז תחילת השביתה, החירשים השתכללו והוסיפו רפטואר רחב של אמצעים כדי למשוך את תשומת לב העוברים והשבים. תופים, משרוקיות, ומתקן אזעקה מיוחד המופעל מדי כמה דקות מול חלונות פקידי האוצר, הם רק חלק מהם. הפערים בין הצדדים עדיין גדולים. "מציעים לנו סכומים מגוחכים: 20-22 מיליון שקל לטיפול בכל אוכלוסיית החירשים, והצרכים הם בעלות של 40-55 מיליון שקל", אומר עיני.
האוצר מציע 300 שקל בחודש, סל תקשורת קבוע לחירש, בעוד שהחירשים דורשים מימון קבוע לציוד כגון פקס, וידיאופון. "הציוד הזה שווה 17 אלף שקל, הצעת האוצר עומדת על 1,500 שקל, אחת לארבע שנים, וזה דבר שאנחנו לא יכולים לקבל".
לעיני אין אשליות. "פגרת הקיץ של הכנסת מתחילה בעוד שבועיים, וגם חזרתם המבישה לממשלה של שרי ש"ס, המחזיקים את רוב התיקים הרלוונטיים לענייני החירשים, לא מועילים לענייננו. אבל אנחנו נלך ונחריף את המאבק, לקראת הפגרה. נכון לעכשיו הציבור קצת אדיש, וגם ברכה שנתן הרב עובדיה לי אישית, והוראות שהעביר לשר שלמה בניזרי לא הועילו. כנראה שכולם כבולים בכבלים מסוג אחר".
