מסעודה עברה לפאריז

אנחנו אדישים למפלצתיות השיטתית של העולם. ילדים כחושים בעולם השלישי ימותו מרעב על סיפה של תעשיית נעליים, טלפונים סלולריים יסרטנו לנו את המחשבות, ואנשים ימשיכו לסבול ולמות בגלל אינטרסים פיננסיים שרירותיים של קונצרנים ואנשי פרסום. כבר שמענו מספיק על כך שאם משאירים שיניים בתוך בקבוק קוקה קולה הן נמסות תוך זמן קצר, אבל יש לנו צרות אחרות. לפיכך, על פניו, נראה ספרו של פרדריק בֶגבֶדֶה, "69.99 ש"ח" (שקרוי על פי מחירו, ובמקור נקרא "99 פרנק"), כמו איזה ארסנל מנטרות של אנשים שזורקים עוגות בפרצופו של רובי ריבלין או משתטחים על האספלט סמוך לכינוסים של אירגון הסחר העולמי. נהיינו כבר מאובנים מרוב ציניות, ואין לנו כוח לשמוע שוב שפרסומות עושות לנו שטיפת מוח (זה כבר הפך לשטיפת מוח בפני עצמה). ספרו של בגבדה הוא גם כזה, אבל הוא לגמרי לא רק כזה.

הקשר בין גבלס לבריטני ספירס

לפי אוקטאב, גיבור הספר, עולם הפרסום מושתת על עקרונות שהיתווה יוזף גבלס, ובכל קליפ תמים באמ.טי.וי ניתן לזהות דפוסים נאציים. כולנו במובן מסוים תלמידיה של לני ריפנשטאל. כולנו מסעודות משדרות, גזע עלוב הנקרא הומו צרכנוס, הנחשף מהיותו ילוד רך ועד גיל 18 לקרוב לחצי מיליון פרסומות ו-4,000 מסרים מסחריים ביום. אנחנו קורבנות של מסרים קליטים ופשטניים שנשמעים היטב ולא אומרים כלום, ועל כולנו עובדות אותן מניפולציות בלתי מתוחכמות.
בגבדה מתאר את הכוחות הפועלים מאחורי כל כוס חלב תמימה, מאחורי כל סרטן מעיים שסיבתו לא ידועה, מאחורי הירידה בפוריות הזרע האנושי. מדוע המציאות לא יכולה להיות מקום קצת יותר מתוקן והגיוני, למרות שהמציאו כבר צמיג בלתי חריר, מכוניות חשמליות וגרביונים בלי רכבות? כל השאלות והתשובות האלו נעות באמצעות סיפור מסגרת מופרך, המזכיר קצת באגביותו ופתאומיותו את הגביע הקדוש של מונטי פייטון – מסע בעקבות קמפיין מטופש לגבינה עוד יותר מטופשת, שממשיך ברצח עוד יותר מטופש ונגמר בצורה קשה ומצחיקה ובעיקר מפתיעה.

קודם כותב, אחר כך נביא

לא מדובר פה על סיפור שחושף את המניפולציות, התככים והאינטרסנטיות של עולם הפרסום מבפנים, כי תמיד ידענו שהם מניפולטיביים, תככנים ואינטרסנטים, וגם לא סיפורו של פרסומאי מבטיח ופסיכוטי ההולך ומאבד את עצמו לדעת תחת שיניה המאכלות של המציאות הסוגרת עליו כמו קירות של בית משוגעים. זו אמנם התשתית הנראטיבית, אך היא הופכת לשולית, כי בגבדה הוא קודם כל כותב מצוין, אחר כך הוא איזה נביא זעם או מבקר חברתי נוקב או אינטלקטואל על גבול הפלצנות המסורתית הפריזאית.
לא בכל יום פולש לנוף האפרורי של הפרוזה המתורגמת סופר שמלבד יכולתו לספר סיפור, כתיבתו עומדת בפני עצמה. אפשר לסנן לחלוטין את הסיפור מתוך הספר ועדיין יהיה מדובר ביצירת איכות יוצאת דופן. בגבדה משלשל משפטים אחוזי קדחת מטאפורית, מתחת למילים מבצבצות כמו תפיחות רדיו אקטיביות פצצות תוך ורבאליות של הומור סרקסטי מענג, רכבות אקספרס מתנגשות של מיזנטרופיה מופלאה, זעם בלתי הרסני ושנינות ייחודית. חלק מהמנטרות שלו אמנם משומשות, אך הן מעולם לא נאמרו בצורה כה חדה, משעשעת, ביד אמן של ציניקן מילולי משובח, בשפה זורמת כמו מפל של חסד מופלא.

קופלנד משודרג

בגבדה, יליד 1965, נחשב למטאור במציאות האינטלקטואלית הצרפתית, שכל-כך מחפשת גיבורי תרבות מסוגו. הוא פרסם כבר שלושה רומנים וכן אסופה של סיפורים קצרים (Nouvelles sous ecstasy). מלבד היותו סופר הוא גם פרסומאי, מבקר ספרות וטלוויזיה ובכלל אחת הדמויות הבולטות והמתוקשרות בתרבות העכשווית. ילד פלא-פרא שיורק לצרפתים בפרצוף ומקבל חיבוק מבויש ומיוסר, כי הוא כישרון נדיר, כי הוא חשוב כדי שנבין היכן אנו טועים, וכדי שנמשיך לטעות בדיוק באותו מקום.
בגבדה הוא מעין דאגלס קופלנד משודרג, הגרסה הצרפתית, המיוסרת והמוצלחת יותר. התובנות, המסקנות, העובדות והסטטיסטיקות שהוא זורק לאורך הספר כלאחר היד, גורמות לקורא תחושה לא נוחה שהוא שותף לפשע הגדול, שהוא חלק משיטה שהורגת את עצמה, שהוא יצור נחות יותר מבהמה, נחות יותר מפרסומאי (הפרסומאי לפי בגבדה נחות יותר מהשטן), שכדאי לו שבפעם הבאה שהוא ניצב מול ראי תמים שיצטייד בשקיות הקאה. זה צילום רנטגן מבהיל של התרבות, ואחד הספרים שמתארים בדייקנות מפלצתית את החברה המערבית הקרובה והמתבשמת מעצמה, שמתנחמת רק במוות, אולי בגלל ש"המוות הוא הפגישה היחידה שאינה רשומה בארגונית שלך".

"69.99 ש"ח" מאת פרדריק בגבדה, הוצאת אסיה, תרגום: ארזה טיר-אפלרויט