שתף קטע נבחר

מה לחרד ולדמוקרטיה?

לדידו של ישי, הזכות הגדולה שנתגלגלה לידיו לשלול מאזרחים את אזרחותם, היא גם הוכחה ניצחת למותר היהדות על הדמוקרטיה


חיפשתי וחיפשתי ורק חוק אחד מצאתי שבו מוענקת לשר פנים סמכות מינהלית לשלול אזרחות, ללא חובת הוכחה של אשמה כלשהי, ללא כפיפות לדיני ראיות, ללא כל צורך בהליך שיפוטי. סתם כך כי התחשק לו. סתם כך כי הוא מצא שהמועמד לביטול אזרחותו אינו נאמן דיו. החוק שמצאתי נחקק ב-15 בספטמבר 1935, בעיר נירנברג, במדינת גרמניה. הוא קבע כמה סייגים חדשים להליך קבלת האזרחות הגרמנית. עניינים פעוטים של השתייכות אתנית, חובת נאמנות, ועוד כל מיני פיצ'פקעס כגון דא. סעיף 2/2 לחוק קובע, כנהוג בחוקים שכאלה: "שר הפנים ממונה על ביצוע חוק זה, ויתקין תקנות כנדרש".
למען האמת ההיסטורית, הסמכות המפורשת לשלול אזרחות הוענקה לשר הפנים של גרמניה רק חודשיים מאוחר יותר, ב-14 בנובמבר 1935. בצו הראשון שהוצא מכוח החוק הנ"ל, בסעיף 1/2, נאמר כך: "שר הפנים, בתיאום עם סגן המנהיג (אז קראו לזה "פיהרר". ב.מ.), מוסמך לשלול אזרחות". קצר, חותך, חף מכל התניה באישום כלשהו, ראיה כלשהי, הליך שיפוטי כלשהו.

בגרמניה ובישראל

זהו. זה כל מה שמצאתי. אף לא מקרה נוסף שבו העניק החוק לפקיד, או לפוליטיקאי, את הזכות לשלול אזרחות – ועמה גם את כל הזכויות הנלוות אליה לרבות זכות הבחירה – מאחד האזרחים. (המבקשים להיתלות בחוקי ההגירה והאזרחות של ארה"ב, מתבקשים לעשות טוב טוב שיעורי בית בטרם הם עושים צחוק מעצמם).
רק כעבור 33 שנה, בשנת 1968 כמדומני, בעיר ירושלים, במדינת ישראל, שב ונחקק חוק שכזה. שוב הוענקה לשר הפנים סמכות חפה מכל מגבלה, משוחררת מכל ביקורת שיפוטית, נטולת כל כפיפות לדיני ראיות, לשלול מאזרח את אזרחותו: "שר הפנים רשאי לשלול את אזרחותו של אדם אשר עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל".
למרבה הפלא, גם שם בגרמניה הרחוקה, וגם כאן אצלנו, ברור היה למחוקקים שהסמכות המופלגת הזאת תופעל אך ורק נגד מיעוטים לאומיים ואתניים. לעולם לא נגד בני העדה השלטת. מעניין.

א-דמוקרט, אנטי-דמוקרט

ובכל זאת יש הבדל: בגרמניה חש שר הפנים להשתעשע בזכות החדשה הזאת, וגדע אינספור אזרחויות, מבוקר עד ערב. בישראל לא נמצא אפילו שר פנים אחד אשר העז לגעת בסעיף הנקלה הזה. הוא מעולם לא הופעל. יהודים לא עושים דברים כאלה. זכרונם לא מתיר להם. בוודאי לא יהודים המבקשים לשמור מכל משמר על המדינה הדמוקרטית שהם הקימו בדי-עמל.
עד שבא אלי ישי. הוא הראשון שמעז. כלי שרת, מדעת או שלא מדעת, בידיהם של שוחרי הטרנספר והאפרטהייד.
לכאורה, אפשר לתלות את ההעזה הזאת בסתם עם ארציות. וכי מהיכן ישאב אלי ישי, איש שרוחב אופקיו כרוחב הפס שבין קצה שפמו של הרבובדיה לקצה זקנו, את ההבנה הבסיסית של מהות הדמוקרטיה? לדידו הרי אין היא אלא כמה תרגילי אירוביקה של הנפת ידיים, וקצת אריתמטיקה לקביעת המנצח במשחק.
אך למרבה הצער אי אפשר לפטור את ישי מאחריות רק מחמת חוסר הדעת וקוצר בינה. אלה יכולים אולי להסביר את עצם שליפת הסעיף הזה מן הנשייה, אך לא את הדיצה ואת השקיקה שבה נעשה הדבר. כדי לרדת לפישרן של אלה, אין מנוס מלהתייחס גם לעובדת היות ישי יהודי חרדי. להיותו חבר סיעה טהורת-עדה שאיש מאנשיה מעולם לא נבחר או עמד לבחירה. להיותו איש מפלגה הסרה באופן עיוור למרותו המוחלטת של מנהיג אחד. במלים אחרות, לא די בהיות האדם א-דמוקרט כדי שיזהם את ידיו בסעיף שכזה. הוא חייב להיות אנטי-דמוקרט ממש.

אמנת המדינה הדמוקרטית

יהודים דתיים, כאלה שטרם הפנימו את ההכרה שדתם היא עניין לפרט, למשפחה ולקהילה, אך לא לכלל ולממלכה (לפחות עד ביאת המשיח), לא ששים לדבר על סודם הגדול; על התהום הפעורה בין יהדותם לבין דמוקרטיה. על שני הקווים המקבילים הללו שביסוד האחד ניצב האדם, וביסוד השני ניצבת ישות טרנסצדנטלית חמקנית. על האיסור החמור שמטילה ההלכה על כינון ממלכה יהודית לא הלכתית ר"ל. על חוסר המחויבות, הבוז והאיבה שהם רוחשים לכל ערכי היסוד של הדמוקרטיה.
לדידו של ישי, הזכות הגדולה שנתגלגלה לידיו לשלול מאזרחים את אזרחותם, היא גם הוכחה ניצחת למותר היהדות על הדמוקרטיה; הנה, ביהדות – אין לבן תמותה כלשהו, ויהא אפילו משה רבנו או הרבובדיה - סמכות או יכולת לשלול מיהודי את יהדותו. "ישראל, אף על פי שחטא – ישראל הוא". חברות נצח במועדון. ולעומת זאת, ב"דמוקרטיה" – אפילו אלי ישי, איש לא גדול שרק חתם על הסכם קואליציוני, כבר הוא יכול ליטול מאדם את חיותו הדמוקרטית. לדון אותו למוות אזרחי. להקיא אותו מן המועדון. איזה ניצחון מתוק של תורת-ה' על תורת ערלי יוון.
שר הפנים ישי לעולם לא ייאות לקבל שכזה הוא בדיוק גם הכלל שניצב ביסודה של הדמוקרטיה: "אזרח, אע"פ שחטא – אזרח הוא". זוהי תמצית האמנה בין מדינה דמוקרטית לבין כל אחד מאזרחיה: הוא הריבון, היא המשרתת. ערעור האמנה הזאת, מתן רשותו למדינה להשתחרר מאדוניה, כמוהו כביטול הדמוקרטיה מיסודה. וכשם שאין היהודי הדתי יכול להשתחרר מריבונותו של ריבונו-עולמו, כך אין המדינה יכולה להשתחרר מריבונותו של ריבונה-היא; האזרח. בשום מקרה, ואף פעם.
האומנם, אפשר לצפות מאלי ישי שיבין זאת?

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים