שיעורי בית

בניגוד לתלמידים רגילים, שמשכימים בשעות הבוקר המוקדמות - או המאוד-מאוד מוקדמות, אם מדובר בשעת אפס - ויוצאים לבית-הספר, דני בן ה- 16 מתעורר מדי יום בשעה 9 וחצי בבוקר. הוא קם לאט לאט, שולף ספר ומתחיל לקרוא. עד שעות הצהריים הוא ילמד כמה מילים חדשות באנגלית ויתרגל תרגילי מתמטיקה. בערב יצפה בטלוויזיה, או ייצא להיפגש עם חברים מהכיתה שבה הוא לא לומד כבר שנתיים.
דני (שם בדוי) לא הולך לבית-הספר אלא לומד בבית. "זו ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיי", הוא מצהיר, והוריו מחזקים: "זו ההחלטה הכי טובה שעשינו בחיים. מילד אומלל הוא הפך מאושר. בית-הספר היה מקום רע עבורו."
עשרות - ואולי מאות - משפחות בישראל לא שולחות את ילדיהן לבתי-ספר ומעדיפות ללמד את הילדים בבית. משרד החינוך יודע על 61 ילדים כאלה. עד כה לא היו נהלים ברורים כיצד להתייחס להורים הללו, והם נאלצו לקבל אישורים כדי שלא יועמדו לדין על הפרת חוק חינוך חובה.
אולם מסמך שמפיץ משרד החינוך בימים אלה מתיר להורים לא לשלוח את ילדיהם לבית-הספר אלא ללמדם בבית, אם יטענו שהם מתנגדים מסיבה אידיאולוגית לחינוך במסגרות הממוסדות. אישור הבקשה יהיה מסובך למדי, וכרוך בביקור ועדה בבית המשפחה.

לומד עם רדיו ברקע

רק מעטים מההורים והתלמידים הללו מוכנים לספר בגילוי לב מדוע בחרו להילחם בממסד ולא ללכת בדרך הרגילה. דני אינו מוכן להיחשף, אבל הוא מצהיר כי הוא מרוצה משגרת חייו החדשה, ללא עול הלימודים במסגרת בית-הספר, שבו חש אומלל.
"אני לומד בכל יום שני מקצועות שלא יברחו לי מהראש", הוא מספר. "המטרה שלי היא לעשות את הבגרות לפני י"ב. בעצם, לעולם לא אלמד בכיתה י"ב. אני עם בית-הספר גמרתי. תמיד שואלים אותי מה יהיה עם חברים אם אני לא לומד בבית-ספר. על כך אני עונה שאם הצלחתי לצאת מהכלא, אז אחזור לשם בשביל החברים?
"בכיתה הרגשתי כמו בכלא. לא התאמתי למסגרת הנוקשה של לשבת שעות על כיסא בלי לזוז. לא הסתדרתי עם המשמעת ולחץ הבחינות. הרבה פעמים הוזמנתי לחדר המנהלת לנזיפות. היועצת, במקום להיות לצידי, תמכה במנהלת, ואיתה המורה. למזלי הורי תמכו בי.
"הרבה הורים זורקים על הילדים את האשמה. הייתי מוצא את עצמי מחוץ לשיעורים, משתעמם עם ילדים אחרים שנפלטו מהכיתה. לא הסתדרתי עם הממסד הזה. פעם למדתי למבחן בנושא בלדות. אמא לימדה אותי, כי לא הקשבתי בשיעורים. קיבלתי ציון עובר אבל נמוך. אמא הסתכלה וראתה שהכל נכון. המורה הסבירה שזה נכון, אבל לא כמו שהיא הסבירה בשיעור.
"היום אני לומד בבית עם רדיו ברקע ובכיף. אני לומד שעתיים, צופה בטלוויזיה וחוזר ללמוד. בערבים אני פנוי לעיסוקי החברתיים. אף פעם לא היתה לי בעיה עם חברים. הם הצטערו שעזבתי את הכיתה ואפילו כתבו עלי בספר המחזור. הם אהבו אותי ואפילו מאוד מעריכים אותי על הצעד שנקטתי. היום, במקום ללמוד מרוב פחד שיזרקו אותי למנהלת שממנה כל-כך פוחדים התלמידים - אני לומד ונהנה.

"השיטה החינוכית כל כך שלילית"

שרה רבקה ארנסטוף, תושבת היישוב תקוע, גאה בשיטת הלימוד בבית, ומיישמת אותה על ילדיה. "גם אני למדתי במה שמכונה הום-סקול בבית הורי בבוסטון, כפי שבוחרות מיליוני משפחות בארצות-הברית לעשות. לא הפסדתי דבר, אלא להיפך. הרווחתי המון. היום ילדי הולכים בדרכי והם גדלים באושר."
שרה רבקה בחרה בשיטת החינוך הביתי מסיבות אידיאולוגיות. לדעתה, הנזק שגורם בית-הספר הוא כל-כך גדול, עד שאינה מעוניינת שילדיה ייחשפו לו. לדבריה, בבית-הספר אין זמן לפתח חשיבה וסקרנות ללמידה והבנה.
"השיטה החינוכית והלימודית כל-כך שלילית בעיני", היא מסבירה. "הגישה במערכת החינוך היא שהילד הוא כלי ריק שיש למלאו בידע. את זה הם בודקים בעזרת מבחנים וציוני לימודים. לדעתי ככה לא לומדים, אלא כך נהרסת היכולת להסתקרן וללמוד. "הילדים שלי סקרנים ויצירתיים. לילדיי יש חופש לבחור במה שהם רוצים לעשות, לקרוא ולשיר, לנגן ולקרוא. בני הבכור גידל חיות מקטנותו. שעות שכב על הבטן ולמד את חיי הצפרדעים, הנחשים והעקרבים. יש לו זוחלים בחדר ובחצר גן חיות עם ברווזים, חמור וכלב והוא מאושר. הוא גם עובד בכרם ויוצר יין.
"יום אחד הוא אמר לי: 'אמא, אני כל-כך מאושר ושמח'. חשבתי בליבי, חבל שלא כל ילד יכול לחוש מה שהוא חש. אני גם מאושרת. בעלי ואני השקענו בהם, ועכשיו יש פירות. בתי בת ה- 11 קוראת 20 ספרים בשבוע וכעת עורכת תערוכת צילומים בבית יש לנו אלפיים ספרים והם רוכשים מהם ידע ואינפורמציה, אבל באושר וברצון, לא בכוח.
שיטת החינוך הביתית עשויה לפגוע בהם בעתיד, לא?
"נכון, כשהלכתי לאוניברסיטה גיליתי שיש דברים שאינני יודעת כי לא למדתי בתיכון, אז פתחתי ספר והתעניינתי, השלמתי אינפורמציה במהירות. נכון שבגישה זו הילדים פחות צייתנים. ילדי חושבים שהם בני אדם עם זכויות, והמבוגרים אינם אויבים.
"בתי בת ה- 11 החליטה ללכת לפנימייה. היא לא ידעה קרוא וכתוב בעברית, כי עלינו ארצה רק לפני שש שנים. היא השלימה הכל תוך שלושה חודשים בהצטיינות. אין לי מחלוקת על החלטתה. כשם שהורי נתנו לי את החופש לבחור איך ללמוד, כך הרשיתי לבתי. כשהיתה בכיתה א', היא חזרה הביתה מהר. היא אמרה שנורא משעמם שם. הסכמתי איתה. משרד החינוך לא כל-כך, אבל לבסוף כיבדו את רצוני כהורה. ניצחתי ואני מאוד שמחה לראות שצדקתי."
חני ארנסטוף, בתה של שרה רבקה, עזבה את בית-הספר בכיתה א'. "אין לי תוכנית לימודים מסודרת או שעות קבועות של שיעורים", סיפרה, "אני לומדת מתי שבא לי. אף אחד לא מכריח אותי. אני לומדת מרצוני. לא משעמם לי בלי תלמידים ומורים. גם ככה אסור לדבר בכיתה. בית-הספר זה לא מקום חברתי. בית-הספר זה כמו בית-סוהר. גם אחי הבכור, בן ה- 16, לא הולך לבית-הספר."

"הצלתי את הילד"

בפתיח חוזר המנהל הכללי של משרד החינוך המתיר לימודים בבית, נאמר: "עמדת החינוך בישראל היא שמקומם של תלמידים בגיל חינוך חובה הוא במסגרות הלימוד הממוסדות. על רשויות החינוך לעשות את כל האפשר כדי להתאים מסגרת לימודים הולמת לכל תלמיד. לפיכך תאושרנה בקשות לחינוך ביתי אך ורק במקרים חריגים ביותר."
לחוזר מצורפים 16 נהלים להפעלת חינוך ביתי שעל ההורים לעמוד בהם, ובהם לקבל פטור מחוק לימוד חובה ואישור לחינוך בבית. האישור יינתן לשנה ויחודש בכל שנה. הילד שלומד בבית יצטרך לעמוד בסטנדרטים של משרד החינוך וגם להשתתף במבחנים ארציים לבדיקת הישגים שמקיים משרד החינוך. אם ירצה - הוא יוכל להשתתף בפעילויות חברתיות המתקיימות בבית-הספר שבו היה אמור ללמוד.
"משרד החינוך מתיר עכשיו ללמוד בבית, אבל הם שמים מגבלות ביורוקרטיות שאין בהן צורך", אומר הורה לילד הלומד בבית. "מצד אחד הם מבינים שהשד יצא מהארון וחייבים להתמודד עם זה. הם אומרים שתלמידים בבית זה חריג ולגיטימי, אבל פוחדים מזה. "הוצאתי את ילדי מהחטיבה כי ידעתי שככה אני מציל אותו. הדביקו לו תווית של חריג ובעייתי משום שהוא לומד בצורה אחרת. יותר משליש מהכיתה נחשבים לחריגים כמותו. בני לומד מתוך קריאה ולא מתוך צפייה והקשבה לדברי המורה. בעצם, הוא לומד בצורה הכי נכונה.
"עכשיו הוא קורא שעות בעצמו, באושר. אנחנו סומכים עליו והוא יודע זאת ומחזיר זאת. בעצם, בית-הספר זיהם לי את היחסים עם הבן. פתאום תפשתי שאני לא רוצה לריב עם בני בגלל המורה. מאז שהוא בבית אין מריבות ואנחנו המון ביחד. נגמרו הפתקים והתרוצים למורה והעונשים. מאז שהוא בבית עלתה רמת יכולת הלמידה והקליטה שלו פי עשר, והוא לא ניתק כלל קשרים חברתיים".
רני וחדווה כשר מראש-פינה מגדלים בבית חמישה ילדים, מגיל ארבעה חודשים עד עשר, מתוך אידיאולוגיה. השניים, שעורכים עיתון העוסק במשפחה כמרכז החיים, מתנגדים לשליחת הילדים מחוץ לבית, לגן או לבית-הספר.
מסביר רני: "לפי השקפתנו, החינוך האמיתי קורה בבית. הילדים הם חלק מהפעילות בבית. לא מלמדים אותם. אין תוכנית לימודים. מי שמלמד - רוב הסיכויים שיזיק. הילדים צריכים ללמוד לבד, איך ללמוד ומה ללמוד, וזה לא קשה. בננו בן ה- 6 קורא, בן ה- 8 קורא שוטף ובתנו בת ה- 10 קראה מגיל 6. כולם בכוחות עצמם, כשם שלמדו לבד ללכת ולדבר. אנחנו עוסקים בקריאה וכתיבה ושאר חומרים עיוניים. הטלוויזיה והרדיו פתוחים, ולרשותם עומדת ספרייה לקריאת ספרים".

ואם הם ירצו ללכת לבית-הספר?

"לא אתיר להם עד גיל 12, ואחרי זה אשקול. אינני מרוצה ממה שקורה בבית-הספר. יש שם בעיות חברתיות ואלימות. בשנה שעברה לימדו בבית-ספר את שנת הסובלנות. לימדו סובלנות כי יש בעיה עם הסובלנות שם".

סוציולוג: "בית-הספר לא יוצר אווירה מזמינה ללימוד"

הסוציולוג ד"ר עוז אלמוג תומך בשיטת ה"הום-סקולינג" כפי שהיא מכונה בארצות-הברית. "יותר ויותר הורים רוצים שתהיה להם שליטה בחינוך ילדיהם", הוא אומר. "יש היום ילדים רבים שנחשבים לחריגים בכיתה, כי אינם מתאימים למתכונת המסורתית, השבלונית והשמרנית.
"בית-הספר מטפל במסות של תלמידים וקשה לו לתת מענה למגוון צורות למידה. בעיקר לומדים בבית-הספר בשיטת הלימוד הפרונטלית. יושבים ומקשיבים לדברי המורה. לא כל ילד יכול לעמוד בזה. בגיל ההתבגרות מתפתח ההורמון הגברי - הטסטוסטרון.
"הם לא מסוגלים לשבת שעות. הם צריכים לרוץ ולהתלהב. לא מרשים להם. הם תחת אזהרות שלא להפריע, והדבר מוביל לחוסר ביטחון אצל רבים מהם. הרבה הורים טוענים שמשך זמן הלמידה לבגרות בתיכון הוא ממושך מדי. ניתן ללמוד בפחות זמן ולהרוויח זמן פנוי לחיי חברה. הרבה טוענים שילד שלא לומד בבית-ספר אלא בבית יפסיד את החברים ויהיה סוציומט. זה קשקוש.
"בבית-הספר אין לילדים זמן לחיי חברה. רב הזמן אסור להם לדבר. האינטראקציה החברתית היא במסיבות ובחוגים, שאינם מתקיימים בזמן הלימודים. היום התפתחו מסגרות היכרות של האיי-סי-קיו באינטרנט."
מדוע, אם כן, אין הרבה תלמידים שלומדים בבית?
"לדעתי זה בדרך. בית-הספר במתכונת הנוכחית הוא תוצר של המהפכה התעשייתית. הוא מרובע ואפרורי, ולא יוצר אווירה מזמינה ללימוד והוראה. התלמידים של היום כבר בעידן חדש, שבו אדם יכול ואף צריך לקחת אחריות על מעשיו.
"הלמידה האולטימטיבית היא שאדם ילמד בעצמו, והאדם מטבעו מאוד אוהב ללמוד. בעידן המודרני יצטרכו בתי-הספר להיות מרכזי תרבות ומקום מפגש לבני נוער, עם מעבדות, מחשבים, אולמות-הופעה וספריות. ידע תספוג בבית. בבית-הספר תקבל תמיכה והנאה.
"יש בתי-ספר שהלימוד הפך אצלם לעונש. באוניברסיטה זה נגמר. הסטודנט אינו חייב לבוא להרצאות אלא לרכוש ידע ולהיבחן. המורה חדל להיות שוטר ונהיה ידידותי. לצערי, בית-הספר ושיטות הלימוד בו קפאו בזמן. בבית הילד לומד על מחשב ואינטרנט וחומרי מולטי-מדיה. ברור שהוא מתקשה לשבת מול לוח וגיר. "בתחילה משרד החינוך התנגד ללמידה בבית. היום נשבר הקרח. כבר לא פוחדים להודות שהו רים נעזרים במורים פרטיים והיום יש כבר מקצועות שאי-אפשר לעבור ללא מורים פרטיים. זה לא הום-סקולינג?"