דוד יהב הוא עורך-דין במקצועו. בעבר שירת כסגן הפרקליט הצבאי הראשי וכיום הוא משמש כיועץ המשפטי של חברת החשמל וכמזכיר החברה. ללא ספק, אדם רציני. מזה שנים מנסה עו"ד יהב לתרום את חלקו למלחמה בתאונות דרכים.
כשהוא נמצא על הכביש במכוניתו, הוא מנסה לאתר נהגים הנוהגים בפראות, ועוברים על חוקי התנועה תוך סיכון המשתמשים האחרים בכביש.כאשר נתקל במקרים חמורים נהג תמיד לרשום את פרטי הרכב והעבירה ולשלוח מכתב תלונה למשטרה.
"במשך שנים לא זכיתי לתגובה", הוא כתב לנו, "לא זומנתי לעדות ואני כמעט משוכנע שהתלונות נזרקו לפח. כנראה שמשטרת ישראל זונחת את האפשרות להשתמש באלפי נהגים בכבישי ישראל כעיניים נוספות - ללא תוספת משאבים או הקמת מערכת אירגונית מיוחדת - במטרה לשפר וליעל את ההתמודדות הכושלת בתאונות הדרכים".
בדצמבר לפני שנה נראה היה ללוחם בדרכים שהמדיניות הזו משתנה. בדרכו לכוכב יאיר איתר מסחרית מדגם GMC ספארי נוסעת בפראות, עוקפת ללא אבחנה, וחוצה שלושה רמזורים באור אדום, תוך התעלמות מוחלטת מעשרות מכוניות שנסעו בסביבתה. כמנהגו רשם עו"ד יהב את פרטי הרכב ואת פרטי העבירות, ושיגר מכתב לשר לביטחון פנים. זמן קצר לאחר מכן קיבל זימון למתן עדות מלשכת תנועה שרון. עדותו נרשמה ונאמר לו שבעקבות כך יוזמן נהג המכונית להשמיע את גירסתו, ואז יוחלט אם להעמידו לדין.
לא ממש אור אדום
ואכן, כעבור מספר חודשים קיבל עו"ד יהב הזמנה להעיד בבית המשפט לתעבורה בפתח-תקווה. הזימון היה ל-14 בנומבר 2002 בשעה 17:30. כעבור מספר ימים הודיעו לו טלפונית ממזכירות בית-המשפט שעליו להתייצב ב-14:30, בעקבות הקדמת הדיון. עו"ד יהב הגיע לבית-המשפט בשעה היעודה, רק כדי לשמוע שהמשפט יתנהל בשעה המקורית. הוא קצת כעס, אבל החליט שהעניין חשוב מהכל. ב-17:30 גילה להפתעתו שאולם המשפט עדיין ריק. עו"ד שהזדמן למקום אמר לו שהמשפטים מתחילים רק בשעה 18:00 והוסיף שהתובע המשטרתי נמצא במזנון בית המשפט.
יהב ניגש למזנון והציג בפני התובע המשטרתי את ההזמנה. הוא ביקש ממנו לעיין בעדות שמסר כדי לרענן את זכרונו. התובע לקח את ההזמנה, עלעל בניירותיו, וגילה לעו"ד יהב המופתע: המשפט הסתיים כבר לפני ימים אחדים, לאחר שהנאשם הודה באשמות המיוחסות לו. שלחנו אליך מברק המודיע לך שאינך צריך להגיע לבית המשפט.
עו"ד יהב בלע גם את הצפרדע הזו. "אני יכול לדעת מה היה גזר הדין?", שאל. התובע עלעל שוב בניירות והשיב שבעקבות עיסקת טיעון נידון אותו נהג לפסילת רשיון נהיגה על-תנאי ולקנס כספי. "מדובר בעונש מגוחך לעבירות חמורות כל-כך", טען כלפי התובע המשטרתי. התשובה הגבירה עוד יותר את זעמו: "העבירות לא היו כה חמורות", השיב לו התובע המשטרתי, "מתברר שהנאשם לא ממש נסע באור אדום".
"המילים נעתקו מפי", אומר עו"ד יהב. "אני פשוט מרים ידיים. הקדשתי לנושא מזמני הפרטי, אבל לא ציפיתי למפח נפש כזה. למדתי את הלקח. אני מבטיח למשטרה לא להטריד אותה יותר בזוטות כאלה. אין לי ספק שהמערכת המשטרתית אינה מעוניינת בטיפול אמיתי בתאונות הדרכים. וזה חבל, כי מנסיוני הרב בפרקליטות הצבאית אני יכול לומר בביטחון רב שחלק לא מבוטל מההצלחה של צה"ל בהורדת עקומת תאונות הדרכים היא תוצאה של התייחסות רצינית ועניינית לתלונות שהגיעו מאזרחים על עבירות תנועה של חיילים נהגים".
בתגובה מסרה דוברת אגף התנועה של המשטרה, רונית בנך: "אני לא יכולה להתייחס למקרה ספציפי, אבל אנחנו בהחלט מעודדים אזרחים לפנות אלינו בנסיבות כאלה, ומבטיחים להתייחס ברצינות לכל פנייה. אני מצטערת אם במקרה הזה נהגו בצורה שונה.
