כולם רוצים את הראש של בלאט

"סופרמן הזיז את אצבעותיו" פירסמו עיתוני ארצות הברית בכותרות ענק לפני שלושה חודשים. לכאורה לא הישג גדול מדי, בטח לא אם אתה סופרמן, אלא אם כן אתה זה המקורי כריסטופר ריב, או דייויד בלאט. למי שבמקרה לא שמע, ריב - שחקן הקולנוע האמריקני שכיכב בדמותו של סופרמן/קלארק קנט בארבעת הבלוק-באסטרים של הסדרה - נפגע ב-1995 בתאונת רכיבה טראגית, שגרמה לנזק בלתי הפיך בעמוד השדרה שלו.

במשך תשע שנים התמודד ריב עם שיתוק מוחלט מהצוואר ומטה. פתאום הוא לא מכיר את גופו שנחשב בעבר לאחד המחוטבים בהוליווד. פתאום הוא לא שולט בגפיו או אפילו מרגיש אותן. פתאום הוא מוגבל במצב חדש - שונה מכל מה שהכיר בעבר. ולמרות זאת, הראש נשאר אותו ראש: ממשיך לעבוד כל הזמן, ליזום, לפתור בעיות, לתקשר ולהבריק, אבל הגוף - למרות פיזיותרפיה וטיפולים אינסופיים - פשוט לא נשמע לו.

הרופאים חסרי האונים כבר החלו מחשבים קיצו לאחור. בלית ברירה אמרו כמה מההזויים שבהם - נצטרך לחתוך לך את הראש, נקפיא אותו. הוא גם כך האיבר היחיד שמתפקד. מי יודע? בעתיד יהיה אפשר להשתמש בו שוב. ברור שבמקרה כזה גם הראש וגם הגוף ילכו פייפן, אבל לפחות הרופאים יהיו מרוצים. זה המצב בו מוצא עצמו בלאט בימים קשים אלה, כשהוא לבד מנסה לחלץ את מכבי תל אביב מהמשברון (אם תחשבו על זה בקור רוח - זה לא הרבה יותר מזה), למרות הגוף הנכה, למרות הלחץ הכמעט בלתי אפשרי בו הוא נמצא, למרות שכל מה שהסובבים אותו רוצים זה לראות אותו נחתך.

זכרונות מהמאה ה-18

עניינים של הפרדת הראש מהגוף זכורים היטב מצרפת של המאה ה-18, סוף תקופת הבסטיליה ותחילת עונת הגיליוטינה. כמו במקרה של הצרפתים, גם מכבי תל אביב עברה מהפכה. כמו במקרה של הפאריזאים הקפריזיים, גם ב'יד אליהו' מדובר בתהליך של ירידה לטובת עליה. בניגוד למקרה של רובספייר ודאנטון, בלאט צפה את הירידה הזאת מראש.

אי אפשר לקחת מבלאט את האמירות שלו בתחילת העונה ויש להזכיר זאת שוב ושוב לשחקנים, לאוהדים ובעיקר להנהלה. משום מה נראה כי אף אחד מהם לא ממש לקח אותן ברצינות. מכבי תל אביב של השנה היא קבוצה חדשה אחרי מתיחת פנים - צעירה יותר, רעננה יותר אבל עם יותר מדי תפרים שעוד לא התאחו. בהחלט לא אותה קבוצה מגובשת שירש בלאט מגרשון לפני שנה.

טועה מי שחושב שעזיבתם של נדב הנפלד, אריאל מקדונלד, אנתוני פארקר ואפילו נייט האפמן הטיבה עם בלאט. יותר מכך, ברור כי מדובר באילוצים שהונחתו עליו מלמעלה ולא משיקולים מקצועיים. פרידה מארבעה שחקני חמישייה ותיקים בבת-אחת היא אינה תהליך בריא לקבוצת כדורסל, אם כי טבעי לחלוטין בנוף הכדורסל האירופי. עניינים של מיסוי וניהול פיננסי קבעו כי מחזור חייה של קבוצת כדורסל אורך כשלוש שנים פלוס מינוס. כמעט ושכחנו מה בדיוק היה למכבי למכור לפני 99'? בלאט נאלץ לעשות את הבלתי יאומן ולבנות קבוצה מנקודת אפס בציר זמן של הישגים מפוארים (לפחות כך זה נראה מנקודתם ראותם של הפנטזיונרים שביננו).

אש קטנה? לא במכבי

קשה להגיד משהו רע על קווינסי לואיס, ניקולה וויצ'יץ' בנו אודריך ושאר השחקנים החדשים בצהוב. מדובר בשחקנים טובים, שחייבים להתבשל ביחד על אש קטנה עד שתתקבל קבוצה אורגנית ומושלמת. הבעיה שבסיר הלחץ של מכבי, שמעון מזרחי, דייויד פדרמן והאוהדים אין דבר כזה אש קטנה, הטמפרטורה עולה ונדרש מוצר מוגמר ומיד. לבלאט, בניגוד לשפים טלוויזיונים, אין את האופציה להכין את התבשיל מראש וכעת שהגענו לנקודת הרתיחה נראה כי הכל גולש - הגוף מבעבע וחדל מלתפקד בקרקעית, עמוד השדרה נחרץ ומתעוות ורק הראש של בלאט נשאר מעל למים, מנסה להתעשת, לשמור על קור רוח, אבל קשה לו. מה שאתם רואים זה את הראש, ואתם הרי רוצים את הראש.

אל תבינו אותי לא נכון. בלאט עשה ועושה טעויות, פחות כאלה של ניהול משחק, יותר בתמימות שלו. בלאט חשב שיוכל לבנות סגל צעיר ואיכותי, כמו בקולג' כמו ב-NBA. אבל באירופה ובמיוחד בקבוצות צמרת כמו של מכבי, אי אפשר לבנות קבוצה לטווח ארוך. מדובר במילכוד בו נמצאים רבים מהמאמנים האירופיים. מי שהגיע ויהיה טוב יעזוב בקרוב ל-NBA, מי שהגיע ויהיה רע, לא ישאר בלאו הכי. בסופו של דבר הסגל מתהפך שוב. השאלה היא כמה קרדיט אפשר לתת לעוגן המיצב - המאמן. שימו לב לקבוצות עילית האחרות שעברו מהפכים העונה. טאו ויטוריה לא פיטרו את דושקו איבנוביץ' למרות פתיחה נוראית בליגה הספרדית, מעמדו של ז'לימיר אוברדוביץ' בפנאתינייקוס נשאר יציב למרות הפסדים רבים ביורוליג, בוגדן טאנייביץ' שורד עדיין בווירטוס בולוניה המתרסקת. בשלאסק ורוצלאב היו פחות סבלניים. למי מכבי רוצה להידמות?

ללכת שוב

הבעיה של בלאט היא שאף אחד לא מוכן לשמוע מה שהיה או יש לו להגיד. הוא לא מאמן רע, הוא משמר בסך הכל את אותה השיטה שהביאה להישגים בעבר. הראש חד וממשיך לעבוד, למרות שסגל השחקנים החדש אינו מתפקד עדיין כיחידה אורגנית אחת, הלב פועם אבל השרירים לא מתפקדים. השיטה, עמוד השדרה של בלאט, עדיין לא התיישרה מחדש אחרי הטראומה בקיץ. כרגע מה שמכבי ובלאט צריכים זה זמן וקצת קרדיט ממכם האוהדים, רופאים שאפתנים עם פתרונות קסם. אם רק תתנו לו זמן, הוא יוכיח לכם, שכמו שריב הדהים את עולם הרפואה אחרי תשע שנות שיתוק, גם הוא ישוב לשלוט על הגוף. להזיז אצבע, זרוע, רגל ולבסוף גם לקום על הרגליים ((לצערי, יש לומר) וללכת שוב, לפחות בשלוש השנים הבאות.