דאדא

חברי תנועת הדאדא מרדו במוסכמות חברתיות. התנועה ניהליסטית שנוסדה כאקט מחאה נגד מלחמת העולם הראשונה וזוועותיה, וכתגובה לחוסר המשמעות והתכלית של החיים, ושל התרבות. חבריה דגלו בגישה אנטי אמנותית וביחס ספקני כלפי המדע והטכנולוגיה. תומכיה דחו את הערכים המקובלים הנוגעים לאמנות, לחברה, למוסר ולחשיבה רציונלית. מטרתם היתה לזעזע את החברה, לגרום לה להסיר את כיסוי העיניים המונע ממנה לראות את הדברים כפי שהם ובדרך זו להביא למודעות.
מעמדה הנייטרלי של שוויץ הפך אותה ל"מדינת מקלט" לכל מתנגדי המלחמה, ולכל אותם אמנים צעירים שנמלטו מזוועות המלחמה בארצותיהם. מקום המפגש של תנועת הדאדא בציריך היה 'קאבארט ולטייר' שייסד הוגו באל. קבוצת הדאדא של ציריך פעלה מתוך צורך פנימי וחוויה רגשית עמוקה יותר מכל דבר אחר. האמנים הצעירים הללו נהפכו מטעמי מוסר ואסתטיקה לאויבי המשטר. הם יצאו נגד התוכן והצורה האמנותיים ששירתו את הממסד. מטרתם היתה לחפש אחר דרכי הבעה חדשות על מנת לצקת בהן תוכן חדש. למימוש מטרה זו, גויסו טכניקות וחומרים לא מסורתיים, מיצגים ופרובוקציות רבות.
אי בהירות אפיינה את פעילות הדאדאיזם עוד מראשיתה. על פי הדאדאיסטים דאדא הינו הלך רוח. אתה דאדא בשעה שאתה חי. יש הטוענים כי הניסיונות להגדרתה הינם כשלעצמם בלתי דאדאיסטים. עד עצם היום הזה לא ברורה אפילו משמעות המילה, ומילונים שונים מפרשים אותה בצורות שונות, כמו למשל, 'קשקוש' בשפת התינוקות.
הדאדא התקיימה כתנועה שנים מעטות בלבד. מציריך היא התפשטה לברלין, קלן, פריז, ניו יורק ועוד. הסיסמה המשותפת לכולם היתה דאדא נגד התקופה בה אנו חיים.