המדינה מפקירה אזרחיה

מסקנות קשות בדו"ח ועדת החקירה הפרלמנטרית לתאונות הדרכים שהוגש היום לנשיא המדינה והונח על שולחן יו"ר הכנסת. הוועדה, בראשותו של חבר הכנסת נחום לנגנטל, מפנה אצבע מאשימה כלפי כל הגופים המטפלים בתאונות הדרכים: החל מראש הממשלה, דרך משרדי הממשלה ובעיקר משרד התחבורה, משטרת התנועה, מע"צ והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

מתחילים בממשלה

כך לדוגמה קובעת הועדה כי "ממשלת ישראל אינה מיישמת את חוק המאבק הלאומי בתאונות הדרכים ומתנערת מאחריות לביטחון אזרחיה בכבישים". באותו עניין קובעת הוועדה כי "ההתמודדות עם נגע תאונות הדרכים אינו עומד בראש סדר העדיפויות הלאומי, חרף הנפגעים הרבים ולממשלה אין מדיניות בנושא".

בנוסף נטען בדו"ח כי ראש הממשלה לא דיווח לכנסת שלוש פעמים בשנה, כמתחייב בחוק המאבק הלאומי בתאונות, על ההתקדמות בביצוע החוק. גם הממשלה התנערה מאותו החוק, כשלא דנה בתקציב הראשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

לעומת זאת מצוין בדו"ח כי "למרות עליה של 18% במספר ההרוגים בתאונות ב-2001, המשיכה הממשלה לקצץ בתקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ובתקציב האחרון ב-20%".

ממשיכים ברשות ובמשרד התחבורה

אבל גם הרשות אינה יוצאת נקיה. מהדו"ח עולה כי לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים אין את המעמד והסמכות הנדרשים ולכן היא "אינה ממלאת את ייעודה". הוועדה גם מבקרת את חוסר התיאום ושיתוף הפעולה בין הרשות ובין משטרת התנועה ומשרדי הממשלה השונים. "נמצאו סכסוכי עבודה קשים ובעיות שיתוף פעולה בין מנכ"ל הרשות לראש אגף התנועה במשטרה".

מצד שני, נאמר בדו"ח כי בצוות ההיגוי של הרשות יושבים בעלי אינטרסים ממשרדי ממשלה שונים, שאינם מאפשרים לקבל החלטות. גם הקשר בין הרשות ומשרד התחבורה הוגדר כבעייתי, זאת מאחר והמשרד הוא זה המעניק סמכויות לרשות, בעוד שתפקידה של האחרונה לבקר את המשרד.

וגם אכיפה, ותשתית

על מדיניות האכיפה של המשטרה נכתב כי זו עוסקת בכמות ולא באיכות. הוועדה טוענת כי אין התאמה בין עבירות הגורמות לתאונות קטלניות לבין מאמצי האכיפה של אותן עבירות, ומסבירה כי "המשטרה מנסה למצוא אשמים ולא פתרונות".

על תליית האשם הקבועה בגורם האנושי נכתב כי "משרד התחבורה ומשטרת ישראל משתמשים בטיעון כי הגורם האנושי הוא הסיבה העיקרית לתאונות הדרכים ובורחים בכך מאחריות".

והייתה כמובן התייחסות גם לתשתית. לדברי הוועדה, הכבישים במדינה אינם עומדים בתקן אירופי ו"אין להם תועלת בטיחותית". הדו"ח קובע כי "יש פיגור גדול בתשתית המשפיע על הגידול בתאונות הדרכים".

ובחזרה לנהג

בכל הקשור ליכולתו האישית של הנהג מציין הדו"ח כי התוכנית לשינוי שיטת ההכשרה של הנהג אינה מיושמת מאחר ומנהל מקרקעי ישראל לא הקצה קרקעות מתאימות. השיטה הקיימת זכתה לביקורת נוקבת יותר ובה נאמר כי זו "אינה מקנה מיומנויות למידה. התלמיד לומד לעבור טסט, אך לא כיצד לנהוג. שיטת הכשרת הנהג לא שונתה ב-40 השנים האחרונות ואינה מתאימה לימינו אנו. זאת למרות דו"חות והמלצות שהוגשו לשרי תחבורה בשנים האחרונות". התוכניות, כך הוועדה, "נפלו בין הכיסאות".

ואם בחינוך עסקינן, הרי שגם זו זכתה לביקורת בה נאמר כי מערכת החינוך אינה מיישמת את החלטות הממשלה מ-1993, המחייבות ללמד את מקצוע הבטיחות בדרכים 30 שעות בשנה בכל כיתה.

ההמלצות

אז מה בכל זאת לעשות? לוועדת החקירה יש מספר המלצות:

- להעלות את הנושא בראש סדר הקדימויות הלאומי.

- לתת תוקף וסמכות עליונה לרשות הלאומית לבטיחות מול כל משרדי הממשלה.

- להקים מרכז מאגר מידע ומחקר לאומי בתחום, שישמש את כל הגורמים העוסקים בבטיחות.

- לקבוע לוחות זמנים מחייבים לביצוע

- לחזור לחקיקה מלאה של חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, או לחילופין - להעביר את הרשות הלאומית לאחריות משרד ראש הממשלה.

המערכות כשלו

דו"ח הוועדה, המסכם למעשה בדיקה מדוקדקת ראשונה של כל המערכות הנוגעות לבטיחות בדרכים, מצביע על כשלים חמורים בכל פינה. על-פי הדו"ח, כל העוסקים בתחום הבטיחות בדרכים - החל מראש הממשלה, דרך המשרדים השונים, הארגונים הרלוונטים ועד למשטרת התנועה - כשלו בתפקידם. על-פי הדו"ח, המצב בכבישים היה ועודנו חמור במיוחד, מאחר והאמונים על מתן ביטחון בכבישים לאזרחי המדינה אינם עושים את מלאכתם נאמנה. וללא שינוי מהותי, העתיד יהיה חמור עוד יותר.