מלחמות בדרכים

אחת לזמן מה עולה על סדר היום הציבורי הנושא הכאוב של הקטל בדרכים. מספרי ההרוגים גואים, משרדי הפרסום מאמצים את מוחם במטרה ליצור תשדירים מזעזעים במיוחד שיוציאו את הנהגים משלוותם, ופתרון - אין. אחד הניסיונות להילחם במצב הקשה היה הקמתה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

ועדת החקירה הפרלמנטרית שהוקמה במטרה לבחון את הטיפול הממשלתי בנגע התאונות בדרכים, הדגישה בדוח שהגישה לפני כחודש, כי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים היא הגוף המקצועי המופקד על-פי החוק על ניהול כולל של המאבק בקטל בדרכים. תפקידה העיקרי הוא פיקוח ותיאום כלל הפעולות למניעת תאונות דרכים בישראל. אלא שמיד לאחר מילות הפתיחה המבטיחות האלה מוסיפה הוועדה שחוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים הפך עקר וחסר שיניים, בשל אינטרסים של משרדי הממשלה השונים.

הרשות לבטיחות בדרכים חסרה את הסמכויות והתקציבים הדרושים לשם התמודדות עם הבעיות העומדות בפניה ולשם ביצוע הפעולות הדרושות. ועדת החקירה, בראשות ח"כ נחום לנגנטל, המליצה על שינוי מעמדה של הרשות והכפפתה למשרד ראש-הממשלה במקום למשרד התחבורה, צעד שאמור להפוך אותה ליותר מאיימת. את תקציבה של הרשות ממליצה הוועדה להגדיל מ-200 ל-500 מיליארד שקל לשנה. המלצות אלו נשמעות אמנם טוב על הנייר, אבל לפני שמחליטים ליישם אותן, כדאי להעיף מבט על מה שנעשה ברשות.

3 מנהלים על 6 רכזים

כבר עם מינויו של יצחק אשל, תת אלוף (במיל.) ופעיל של מפלגת העבודה, לתפקיד מנכ"ל הרשות בתקופת כהונתו של אפרים סנה כשר התחבורה - נמתחה עליו ביקורת רבה. נאמר עליו שהוא חסר רקע ונסיון בתחום תאונות הדרכים, גם אם יש לו יכולות ניהוליות. ואכן, דו"ח שפירסם בחודש ספטמבר האחרון יוסי שטראוס, סגן בכיר לחשב הכללי באוצר, מותח ביקורת חריפה על התנהלות הרשות תחת אשל. הדו"ח מתייחס לחוזה של הרשות עם חברת "אידע" - חברה שנבחרה במכרז פתוח לשמש כחברת בקרה ופיקוח של הרשות, שתפקח על הפעולות שמתבצעות ברשויות המקומיות בתחום הבטיחות.

תפקיד החברה התמקד בתיאום בין מטות הבטיחות בדרכים הפועלים ברשויות המקומיות, לבין הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. ההסכם עם החברה נחתם עוד במאי - 2000 לפני מינויו של אשל - ומאז הוארך פעמיים. באחרונה פנה אשל לוועדת המכרזים של משרד התחבורה בבקשה להגדיל את ההיקף הכספי של ההתקשרות ב-50%.

אידע מקבלת מהרשות תשלום חודשי קבוע של 64 אלף שקל (לפני ההגדלה) ועוד 94 שקל לכל ביקור שהיא מבצעת במטות הבטיחות ברשויות המקומיות (כ-5,400 ביקורים לשנה). לפי ההסכם, מחויבת אידע להקצות לרשות מנהל, מזכירה ושירותי ניהול, וכן 7 רכזי בטיחות. במונחים שנתיים, קיבלה אידע מעל 5.1 מיליון שקל לשנה, והבקשה להגדלת התשלום המועבר לה הסתכמה בעוד 500 אלף שקל ל-8 חודשי פעילות. אלא ששטראוס טוען שאשל הציג נתונים לא נכונים בפני ועדת המכרזים, כדי להצדיק את הגדלת התקציב: לגירסת אשל גדל מספר הרשויות בהן קיים מטה בטיחות עירוני מ-170 ל-241 תוך שנתיים.

בבדיקה שביצע החשב הכללי התברר שרק ב-190 רשויות מקומיות פועל מטה כזה. שטראוס מוסיף, כי בקשת מנכ"ל הרשות להגדיל את מספר הרכזים ל-9 אינה ברורה אף היא - שכן בפועל, מתוך מיכסה של 7 רכזים נוצלו רק 6-5 בתקופה שלפני ההגדלה. שלא לדבר על כך שהחוזה המקורי כבר הותאם להיקף טיפול ב-215 רשויות מקומיות.

שטראוס מתייחס בדוח גם לכוונה לחליף את מנהל הפרויקט של אידע. "מבירור שערכנו", נכתב בדו"ח, "עולה כי כוונת הרשות להחליף את מנהל הפרויקט הנוכחי - ששכרו מומן מסכום התקורה - באחד מהרכזים החדשים, היא צעד שאמור להביא להפחתת סכום התקורה. אבל בניגוד לכוונה זו סכום התקורה לא רק שלא פחת - אלא גדל ב-50%".

בדוח נמתחת גם ביקורת על המבנה ההיררכי התמוה של החברה: 3 מנהלים ממונים על 6 רכזים ומעליהם ממונה מנהל אגף - הכל מכיסה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ומכיסנו.

חשש למינהל לא תקין

שטראוס מסכם כי קיים חשד להיעדר מינהל תקין בהליך המכרז בשל אופן הצגת הנתונים הסותרים בפני ועדת המכרזים, ובשל אופן ההתקשרות. הוא קובע כי הפערים בין הנתונים שהוצגו לוועדה על-ידי אשל לבין הנתונים שהתקבלו מהמערכת הכספית מעלים ספקות באשר לצורך ביצוע הגדלת התקציב.

העתקי הדוח נמסרו לבן-ציון סלמן, יור מועצת הרשות ומנכל משרד התחבורה, אך עד כה - 4 חודשים אחרי - לא ננקטו כל צעדים בנושא. דובר משרד התחבורה מסר בשמו של בן-ציון סלמן, כי "הוא העביר את הדוח לבדיקת ועדת המכרזים של המשרד וזו אמורה למסור לו את גירסתה. במקביל הועברה גם תגובתו של אשל לחשב הכללי. יש לו תשובות והסברים לכל הטענות".

תאל (במיל.) יורם כהן, אחד מנציגי הציבור במועצת הרשות, פנה לסלמן וביקש להעביר את הפרשה לטיפולם של גורמי חקירה, ולא לטייח דבר. "ארבעה חודשים לטפל בנושא זה זמן מספיק", כתב השבוע כהן לסלמן, לשר האוצר ולנציב שירות המדינה. "מדינת ישראל נתונה במצוקה תקציבית חמורה ומעבירה 200 מיליון שקל למאבק בתאונות דרכים - ולא ייתכן שיקרו מקרים כאלה". כהן מותח ביקורת קשה על תפקודו של מנכ"ל הרשות: "אובדן האמון בו ומערכת היחסים הבלתי תקינה עם המועצה מחייבים הסקת מסקנות נגד המנכ"ל", טוען כהן.

מתברר שגם מערכת היחסים בין אשל ליעקב רז, ראש אגף התנועה במשטרה, רחוקה מלהיות פרודוקטיבית: רז שיגר מכתב זועם לאשל, שהגיש לוועדת החקירה הפרלמנטרית חוברת על האכיפה בדרכים. "לא ברור לי", כותב רז לאשל, "מי מינה את כותב המסמך לייצג את משטרת ישראל ולהוציא בכתובים (ללא תיאום וידיעת גורם כלשהו במשטרה) מסמך המציג את מבנה, מטרות ודרכי עבודת המשטרה? איני מתייחס אפילו לשגיאות ולבורות שמגלה כותב המסמך, שכן מדובר בהעתקה לא מוצלחת של קטעים מסקירות שהועברו במשך שנים לרשות במסגרת יחסי עבודה תקינים, ונעשה בהם כרגע שימוש בלתי הולם, טועה ומטעה".

נמשיך במטרה המקודשת

ואכן, לאשל יש הסברים משלו, אותם שיגר לסגן החשב הכללי עם העתקים לשר האוצר, לחשב הכללי, למנכ"ל משרד התחבורה ולגורמים נוספים. אשל זועם על כך שכותב דו"ח הביקורת החריף לא טרח לפנות אליו כדי לקבל את תגובתו. "ביצוע ביקורת והסקת מסקנות ללא פנייה לרשות הלאומית פוגעים בכללי המינהל התקין, נוגדים את כללי המינהל הציבורי ומלמדים על נסיון להטיל דופי בגוף הפועל ללא לאות להפחתת הקטל בדרכים".

אשל מתעקש שבארץ פועלים 241 מטות בטיחות ברשויות המקומיות ואף למעלה מכך, שכן מספר זה אינו כולל את המטות העצמאיים הפועלים ביישובים המאוגדים במסגרת מועצות אזוריות. "אילו היו פונים אלי - הייתי מעביר להם את הרשימה המלאה", אומר אשל. לדבריו, הגדלת מספר הרכזים מ-7 ל-9 היא פועל יוצא של השינוי במטלות שהוטלו על הרכזים והשינוי באופי פעילותם. בכל מקרה, טוען אשל, הדבר אינו משנה את ההתחייבות הכספית של המשרד כלפי אידע, שכן התשלום נעשה לפי מספר ביקורים בפועל.

אשל גם מתקן את חישוביו החשבונאיים של החשב: "ביקשנו עוד 500 אלף שקל לשנה ולא ל-8 חודשים, ומשמעות הדבר היא הגדלה של 33% אחוז ולא של 50%. ההגדלה נועדה לכסות את הגדלת הפעילות של אידע במטות". הוא אף מכחיש שיש כוונה להחליף את מנהל הפרויקט. "עצם העלאת הנושא על בסיס שמועה בלתי מבוססת וחסרת שחר, אינה מקובלת בשום ארגון או גוף המכבד את עצמו".

באשר לביקורת של יורם כהן אומר אשל, כי "הכל נובע מזה שלא קיבלתי את הצעתו לאפשר לו להפיק עיתון בנושא בטיחות שיופץ בתחנות הדלק. הוא רצה 40 אלף שקל לחודש כדי להפיק את העיתון. מאותו רגע הוא התחיל 'לבעוט'. אבל זה לא ממש מטריד אותי. כהן ימשיך לנבוח ואני אמשיך לפעול להורדת תאונות הדרכים. הוא שוכח שמועצת הרשות היא במעמד של גוף מייעץ בלבד".

"עם המשטרה", ממשיך אשל, "אין לי ויכוחים. אנו רוצים לפעול יחד להקטנת התאונות. זה מחייב שינוי בפעילות של המשטרה לפעילות ממוקדת כפי שהצענו והקצאת כח-אדם נוסף. הדברים בוצעו ויש תוצאות: מיולי 2002 יש ירידה מתמדת בתאונות עם נפגעים ובתאונות קטלניות. נמשיך לפעול בדרך זו, שכן המטרה מקודשת.

הכל נשאר במשפחה

דו"ח סגן החשב הכללי מותח ביקורת על תפקודם של רכזי הבטיחות שמספקת אידע לרשות למלחמה בתאונות דרכים. "בפועל", טוען סגן החשב, "מי שמילא את מקומם היו בני משפחתם, ואותם רכזים מעולם לא ביצעו עבודה כלשהיא". למה הכוונה?

חברת אידע התחייבה להעמיד לרשות המדינה נבחרת (כפי שמכנה זאת סגן החשב הכללי) של רכזי בטיחות, הכוללת בין היתר רב וראש רשות מקומית לשעבר. אשל טוען, כי ההחלטה למנות את הרב לנבחרת הרכזים הועלתה על-ידי אידע עוד טרם מינויו לתפקיד. הרב אפילו השתתף בקורס ההכנה שערכה אידע. אלא שהחברה גם הציעה להעסיק את בתו של הרב במיגזר החרדי במגעים עם נשים, בעוד הרב מוזס יעסוק בתחום הגברי.

"פעילות זו", מציין אשל, "לא היתה מקובלת על-ידי מי שהיה מנכ"ל הרשות דאז (שמואל הרשקוביץ') והוא דרש להחליפם. החברה הציעה שני מועמדים חלופיים - רב וכלכלן חרדי - שאושרו על-ידי מנהל האגף האחראי. ההחלטה על העסקתם הועברה לאישור מנכל הרשות הקודם, שלא קיבל החלטה בעניין עד לעזיבתו". פתרון לא נמצא עד היום, זמן רב לאחר כניסתו של אשל לתפקיד.

נבחרת הרכזים המקורית כללה גם את אילן אורן, ראש רשות מקומית לשעבר. מנכ"ל הרשות שקדם לאשל החליט שאין צורך בפונקציה כזו - ולכן הוחלט להחליף את אורן. גם הפעם נכנסה הבת לתמונה: בהמלצת אידע הוחלף אורן בבתו ליהי, שהתגלתה לדברי אשל כעובדת מצטיינת. היא נאלצה לפרוש מעבודתה בגלל ארוע טראגי במשפחה. כמחליף הוצע שלומי אבו-חצירא שרואיין ואושר על-ידי מנכ"ל הרשות.