ואלה העובדות

מהודעה שפירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2002 התרחשו בישראל 18,940 תאונות דרכים, עלייה של כ-2% בהשוואה לשנת 2001. בו בזמן, חלה ירידה של כ-4% במספר ההרוגים ואילו מספר התאונות עם נפגע קשה ואלו עם נפגע קל ירדו בכ-5% ו-3% בהתאמה לעומת שנה שעבר.

אבל לפני שאנחנו שוקעים באחוזים של עלייה או ירידה, זניחה ככל שתהיה, קשה להתעלם ממה שהמדינה מנסה להסתיר באמצעות נתוני הלמ"ס – שיטת האכיפה הנוכחית נכשלת כשלון חרוץ. בשנת 2002 היו ארבע מאות חמישים ושישה מקרים של תאונה עם הרוג אחד לפחות. ומעבר לכך, 73% מכלל התאונות התרחשו בדרכים עירוניות.

מעבר לכך, 34% מכלל ההרוגים היו הולכי רגל ולמעלה ממחצית מהם נהרגו כשחצו את הכביש, במעבר חצייה!

אנחנו רגילים לתאונות הנגרמות ממהירות מופרזת, לפי הצהרות המשטרה, ולאכיפה תואמת. אבל לפי נתוני הלמ"ס, 48% מהנהגים לא עברו כל עבירה בשעת ביצוע התאונה. ארבעת העבירות השכיחות ביותר שהובילו לתאונה, הן אי ציות לרמזור, אי מתן זכות קדימה לרכב, אי שמירת מרחק ואי ציות לתמרור "זכות קדימה".

טוב למות בעד עירנו

אבל העובדה המדאיגה באמת מנתוני הלמ"ס, הם שמרבית התאונות מתרחשות בתוך העיר, ושמרבית ההרוגים בקרב הולכי הרגל הם דווקא במעבר החצייה. ונתון זה מבהיר היטב את התפיסה השגויה של שלטונות אכיפת חוקי התעבורה בישראל. כאשר המשאבים מופנים באופן כמעט בלעדי לטובת אכיפת חוקי המהירות, שכידוע לכל – וכפי שהדו"ח משקף ידוע גם לקברניטי המדינה – השפעתם על תאונות זניחה, פתאום חסרים המשאבים הכלכליים והאנושיים להתמודד עם תאונות המתרחשות בתוך העיר.

כי המהירות הרי כלל לא נכללת בגורמים השכיחים לתאונות. אז למה אכיפת המהירות המותרת בכבישים המהירים כה נמרצת? ואולי המשטרה יודעת משהו שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינה יודעת? רגע, המשטרה היא הרי זו שמעבירה נתונים ללמ"ס. אז מה בדיוק קורה פה?

כך שאין סיבה לשמוח

הלמ"ס נהנים לציין את הירידה בנפגעים על הכביש, אבל בפועל מדובר בעיקר במהלכי סטטיסטיקה מקובלים. לא בתוצאותיהן המבורכות של תוכניות חירום רציניות למשל. ברור הרי לכולם - אנחנו מקווים - כי במקום להתהדר בירידה לא משמעותית, חייבת המדינה להפנות מיידית משאבי אכיפה וחינוך למקומות החשובים, ולא הנוחים דווקא.

כמו אזורים עירוניים וכבישים מועדים לפורענות מחוץ לערים, כמו שיפור מערך לימוד הנהיגה - ולימוד התנהגות הולכי רגל כבר מגיל בית ספר יסודי - בסטנדרטים אירופאים. וזאת במקום הגישה הנוכחית, בה המהירות היא אם כל חטא, והנהג הוא האשם היחיד.

כשהסיבה היא הסביבה

ובנוסף לכל האמור עד עתה, כאשר 48% מהתאונות מתרחשות "ללא ביצוע עבירה" כלל, מתעוררת השאלה האם היעדר ניסיון נהיגה, כשל טכני ברכב או תשתית לקויה הם הגורם לאחוז גבוה כל-כך של תאונות. וכל זה עוד לפני השאלה הגדולה.

האם לאור נתוני הלמ"ס - שאגב אינם מציגים תמונה חדשנית יתר על המידה, הכל היה הרי גם קודם - לא ראוי כי רשויות החקיקה והאכיפה יפנימו וישנו משהו? ראוי, כמובן שראוי. אלא שמכיוון והדברים כבר נאמרו, ושינויים לא התבצעו, אנחנו מרשים לעצמנו להפגין ספקנות.