שתף קטע נבחר

איזה רצח כזה כאילו?

הראיון הבידורי של גיל ריבה עם גאולה עמיר מסמן את היטשטשות האבחנות השיפוטיות והערכיות, ההבחנה בין עיקר לטפל, בין היסטוריה טראגית לרייטינג הבלונדיני של מחר בבוקר



מגניב כזה: "שליחות קטלנית", ערוץ 2, 22:20

גיל ריבה חזר, כזה? כאילו עם תוכנית ראיונות? והוא מראיין את גאולה עמיר, כי כאילו זה פרובוקציה כזה?
אין לי מושג מה גורם לגיל ריבה ואנשי "קשת" לחשוב שרצח רבין והשמות הכרוכים בו עשויים לשמש דלק לגיטימי להנעת תוכנית בידור. לא יודע למה יטעה מישהו לחשוב שמשפחת עמיר היא מטבע עובר לסוחר בקרקס הבידור הגדול שלנו. מי שכבר חושב ככה לא יעצור בטרם ישגר את ריבה לראיין גם את יגאל עמיר, אם יתאפשר. כי מי שחושב ככה איננו חי בעולם ערכי או היררכי. בעולמו של מי שסבור שמשפחת עמיר היא "בידור" – מופע טוב לשעת לילה מוקדמת (או כפי שריבה פותח: "יש לי סיפור על גננת, ארגז חול ושלוש יריות אקדח") – היטשטשו סופית האבחנות השיפוטיות והערכיות, ההבחנה בין עיקר לטפל, בין היסטוריה טראגית לרייטינג הבלונדיני של מחר בבוקר. הכל הולך, לא? בדרנים, עיתונאים, רכילאים, פוליטיקאים, רוצחים ואמותיהם – מה כבר ההבדל? כולם יחזיקו חצי שעה מסך.
תוכניתו של ריבה אינה מוגשת כעיתונות, אלא כבידור. ריבה ספון באיזו דירת מעצבים, לבוש בגדי מעצבים, מתקתק הגיגים לעוסים על המחשב הנייד שלו. כל זה מאוד קרי ברדשואו ו"סקס והעיר". חבל שבמקום "שליחות קטלנית" לא הלכו על "רבין והעיר". זהו בידור. רק שבמסגרת הבידור הזה קיבלתם ראיון מקומם עם גאולה עמיר, המנצלת את ההזדמנות לחמוק מאחריות כלשהי. "אני מריונטה", כדבריה. ריבה אמפטי, קשוב, משתתף בצערה, תורם את השני סנט שלו לרהביליטציה אפשרית כלשהי של משפחת עמיר. יופי.
קיראו לי שמרן, דוגמטי או אפילו, ירחם השם, שמאלני – אבל גם כיום, מקומה של משפחת עמיר מחוץ לגדר. שום דבר – אפילו לא הצעד הבא בקריירה של גיל ריבה – אינו מצדיק את הכנסתה המחודשת פנימה. זה לא אומר שאין מקום לחזור לגאולה עמיר; רק שהייתי חש מעט בטוח יותר לו היה הדבר נעשה בידי עיתונאי. כי ריבה פשוט הלך ונתן לעמיר מלוא חופניים זמן-מסך לייבב בו על האפשרות שלא תזכה לראות את בנה מחוץ לכלא. וזה, בפשטות, חוסר התחשבות. בנו.

חיידק טוב: "הכי טוב בעולם", ערוץ 1, 22:30

למרות בעיותיה, אנחנו צריכים לשמוח על שידורה של "הכי טוב בעולם".
בפרק השלישי והאחרון, למשל, עסק יוצר הסידרה, חיים טל, בסוגיה הקשה של חלוקת נטל המילואים בישראל, והסדק הפנימי ההולך ונפער בין אנשי המילואים – הנדרשים לתת עוד ועוד – למפקדיהם. זהו נושא שכמעט ואינו מטופל באופן יסודי בתקשורת הישראלית.
יותר מזה: טל תיעד את שאול מופז, אז עדיין רמטכ"ל, נושא באושוויץ דברים נרגשים על כך שלעולם לא תחזור על עצמה תמונת ילד יהודי קטן המרים ידיים "מול הקלגסים". במקביל, טל חותך למראות של אוטובוסים שרופים מפיגועים. כלומר: הסרט טוען, בעצם, שמופז משקר. שהמערכת הצבאית שתחת פיקודו לא יכולה להגן על ילדים יהודים אפילו בארצם.
"הכי טוב בעולם" היה טקסט חתרני למדי שהעלה לפני השטח סידרת נושאים שהצבא והדרג המדיני מעדיפים פשוט להדחיק. חבל שהמבנה העמוס והמבולבל של שלושת פרקי הסידרה הפחיתו מעט מעוצמתה. מצד שני, יתכן שהיתה כזו משום שהמציאות בה היא עוסקת כה עמוסה ומבולבלת. חיים טל הוא מה שמכונה חיידק טוב. הוא עוקץ את המערכת, אבל במקומות הנכונים וכדי להאיר את עיניה ועינינו. חכו לעבודותיו הבאות.

צריך להגיד:

*"סקראבס". פשוט תראו את זה. כל יום ראשון בלילה בערוץ 2. תעבירו.
*גלית גוטמן היא הדובדבן שבקצפת (טוב, מרגרינת) "צימרים". שבצו אותה בעוד סדרות.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום ערוץ 10
לא עיתונאי. ריבה
צילום ערוץ 10
צילום ארכיון ידיעות אחרונות
מתחמקת. עמיר
צילום ארכיון ידיעות אחרונות
לאתר ההטבות
מומלצים