הגרוזיני גנב את האופרה

על הבמה ניצב הבאס הגרוזיני האדיר פאטה בורצ'ולדזה, ועם קול מלא חום אנושי, מוזיקליות נדירה ודקויות של אמן גדול, הוא צחק על כולם. הוא היה היחיד שהבין מה זה סגנון של ורדי. הוא פשוט גנב את האופרה.

"אטילה" היה הסיפור על בורצ'ולדזה והגמדים. לטנור פרננדו דל וואלה יש קול שבזיוף ובצפצוף שלו דומה יותר לשייח' יאסין מאשר לפאברוטי. לסופרן ילנה זלנסקיה יש קול שטוח וחסר יופי. היא נשמעה ונראתה כמו הגננת של בורצ'ולדזה ולא כמו אהובתו.

"אטילה" היא אופרת בוסר של ורדי. זהו תרגיל הכנה לקראת הולדת "דון קרלוס" שלו עם תפקידי הבאסים הגדולים. המוזיקה כאן עדיין חסרה את העוצמה הוורדיאנית, והיא לא זורמת בין חדרי הרגש. אבל אין זו סיבה שהבמה תהיה כל כך מכוערת. היא נראית כאילו הוציאו אותה מהנפטלין של מחסני האופרה העתיקה של אריס דה פיליפ. הבימוי הבנאלי וחסר הדימיון של ז'אן קלוד אוברה כמעט הפך את אטילה לקומדיה, לא עלינו.

והיתה הפתעה: המנצח אשר פיש הצליח לראשונה להציג את המתח הפנימי והדרמה מתוך המוזיקה של ורדי. אצלו אפילו המקהלה היתה טובה. היא לא צעקה – ונחשפה עם צליל פתוח ומלא. בשורה התחתונה: כדאי – ולו רק בזכותו של בורצ'ולדזה.